התעלומה סביב מותו של עובד הסנפלינג נתנאל רואי ערמי באתר הבנייה בפתח תקווה לפני כחודשיים אט אט נחשפת, עם הפרסום לפיו שלושה עובדים נעצרו בחשד שחתכו את החבל עליו ניתלה במסגרת עבודתו. בשל צו איסור הפרסום על פרטי החקירה, אין מקום להיכנס לפרטיה. אבל הסיפור של מותו של ערמי, כמו גם מצוקתם של אלפי הורים באשקלון, הרצליה ירושלים, ובעצם בכל הארץ, החוששים מהימצאותם של פועלי בניין שחלקם כלל אינם אזרחים ישראלים ולא תושבי ישראל, חושפים מחדל מתמשך של המשטרה והרשויות המקומיות.
השבוע חשפה המשטרה כי עצרה תושב יהודה ושומרון אשר ניסה לאנוס באופן סדרתי צעירות בצומת סירקין בפתח תקווה. הרבה מאמצים השקיעה המשטרה ללכוד את החשוד, ובחקירתו התברר כי הוא עובד כפועל באתר בנייה סמוך לזירת הפשע.
היום, כמעט בכל מקום עבודה מסדור קיימת מערכת ידנית או אלקטרונית של מעקב אחר הנכנסים והיוצאים בשערי המתקן. מתבצע רישום ותיעוד של הבאים אליו. ולא מדובר במתקנים ביטחוניים בלבד, אלא אפילו בחברות או מפעלים רגילים. כאלה שמייצרים פסטות, עיתונים או אפילו מנורות. המעקב אחר היוצאים והנכנסים נולד ממספר טעמים: ראשית, למנוע גניבות וחבלות בפסי היצור, לעקוב אחר נורמות העבודה של העובדים, וכמובן למנוע זליגת מידע, או כפי שזה מכונה - מניעת ריגול תעשייתי.
משום מה, המקום היחיד שלא מתבצע ניטור של הנכנסים והיוצאים בענף היצרני בישראל הוא ענף הבנייה. דווקא הענף שיש למדינה את היכולת הפיקוח בצורה מושלמת באמצעות פקחי הרשויות המקומיות שנמצאים באתרים מתוך סמכות של חוקי הרישוי והבנייה, אינם מחייבים את היזמים ברחבי הארץ לנהל רישום של העובדים והמבקרים באתרי הבנייה.
וכך, יכולים גורמים פליליים כמו פורצים וחוליות גנבי רכב, לצד גורמים עוינים לצד שוהים בלתי חוקיים לחדור לאתרים ולפגע. בשל כך, נדרשת המשטרה להשקיע כוחות שיטור, לנהל משחקי חתול ועכבר אחר שוהים באתרי בנייה כמעט מדי לילה. אם הרשויות המקומיות היו אוכפות את נהלי רישום הנוכחים באתרים השונים ובכל מקרה של חריגה היה בסמכות פקחי הרשויות להוציא צו הפסקת עבודה מנהלי מידי, רמת הביטחון בקרב הציבור היתה עולה, ורמת הפשיעה והאלימות היתה יורדת.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד