ביטחון דולף

שנת 1988, ערב האינתיפאדה הראשונה, מחבלים פלסטינים רוצחים בפעם הראשונה באמצעות נשק חם נערה ישראלית בת 16 ביהודה ושומרון. ההתקוממות העממית שזכתה אחרי שנים לכינוי השגור אינתיפאדה טיפסה שלב באותה ימים. ההתקוממות עברה משימוש כמעט בלעדי ביידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה לנשק חם.

הממשלה, בראשותו של יצחק שמיר, הזמינה את הרמטכ"ל דן שומרון ואלוף פיקוד מרכז עמרם מצנע לדון בהתפתחות המדאיגה, בציפייה לקבל הסברים על הגורמים להסלמה. היו אלו ימים של עליהום על הדרג המדיני והצבאי הבכיר שלא הצליחו ל'חסל את הטרור".

"אני יכול להחזיק את המכסה צמוד לסיר המבעבע אבל לא לאורך זמן", הבהיר האלוף מצנע לחברי הממשלה, והוסיף את חוות דעתו האסטרטגית: "אין פתרון צבאי למציאות הזו של ציבור פלסטיני שנמצא תחת שליטתנו, אלא רק פתרון מדיני". יצחק רבין, שר הביטחון בממשלת האחדות של שמיר שנכח בישיבה, שתק שתיקה שהתפרשה כגיבוי לדבריו של מצנע. רבין החליף באותם ימים את גישת "הנץ" שדבקה בו לאורל השנים לגישת "היונה" שנמשכה עד מותו.

מנגד, השר ללא תיק אריק שרון, אלוף במילואים ושר הביטחון בעברו, הגיב בכעס לדברי הקצין, אמר שאסור ללובש מדים לדבר כך וקרא בו במקום לשמיר לפטר אותו. לעזרתו של מצנע הגיח הרמטכ"ל שנדרך במקומו ואמר ללא חשש: "אני מסכים איתו, ואם אתם רוצים לפטר אותו - תפטרו גם אותי". מצנע סיפר השבוע לוואלה! חדשות כי באותם ימים לא דלפו פרטים מישיבות ממשלה לתקשורת ושררה הערכה בין הגורמים השונים למרות המחלוקות.

"נדרש אז מאנשי המקצוע לומר את דעתם בשיחות הסגורות ללא כחל וסרק", הסביר מצנע, שהדגיש כי השרים ציפו מקציני צה"ל ומאנשי המשטרה והשב"כ לעמוד על דעתם, "אז הרגשתי נוח כי הימין טען שאני לא מפעיל מספיק כוח צבאי והשמאל טען שאני מפעיל יותר מדי כוח". המסר של מצנע באותה ישיבה היה ברור: ניתן לדכא את ההתקוממות של הפלסטינים אך לא לאורך זמן, וכדי להעלים אותה יש לטפל בה באופן משולב כדי לעקור את הבסיס למחאה.

כיום יש לא מעט קצינים בכירים שאומרים באופן הכי נחרץ כי ללא אופק מדיני וללא משא ומתן עם הפלסטינים, העתיד של יהודה ושומרון ומזרח ירושלים יהיה קודר מתמיד. נוצר הרושם שדבריהם לא מושמעים בישיבות הסגורות באותו הטון ובאותה נחרצות אותם הם אומרים בשיחות המסדרון, מחשש שדבריהם יופנו על ידי הפוליטיקאים כתחמושת נגדם.

חבר בוועדת החוץ והביטחון סיפר השבוע כי ישנם קציני משטרה בכירים שרותחים על חברי הכנסת שעלו להר הבית, מאחר ולטענתם מעשיהם ליבו את ההסתה והעצימו את התסיסה של הפלסטינים סביב מה שהם מגדירים כניסיון לשנות את הסטטוס-קוו בהר. אותו חבר כנסת אף העריך שאילו הקצינים הללו היו מפגינים יותר אומץ בישיבות, אולי ניתן היה לכבות את האש שמלחכת בסביבות ירושלים מוקדם יותר.

המחשה לחששם של בכירי הדרג המקצועי ניתן היה לראות בהשתתפות של ראש השב"כ יורם כהן בדיון ועדת החוץ והביטחון ביום הפיגוע בשכונת הר נוף בירושלים ביום שלישי השבוע. שעתיים לפני שכהן נכנס לחדר הישיבות הארוך השנייה של האגף החדש במשכן הכנסת נכנסו שני מחבלים תושבי ג'בל מוכבר לבית הכנסת בשכונה החרדית והרגו ארבעה מתפללים ושוטר. שורה של פוליטיקאים, בראשם ראש הממשלה נתניהו, מיהרה לתלות את האשמה ביו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בכך שלדבריהם הסית לרצח. אלא שכהן, הסמכות המקצועית החשובה ביותר בתחום זה, סבר אחרת, והבהיר שיו"ר הרשות לא מסית לטרור, "לא מעל ולא מתחת לשולחן".

דבריו הודלפו וקיבלו משמעות אחרת. כמה שעות לאחר מכן נדרשו גורמים בשב"כ להבהיר את עמדתו של כהן ואמרו כי אלו זכו לפרשנות מגמתית. במסיבת עיתונאים שקיים באותו ערב נשאל ראש הממשלה בנימין נתניהו על ידי פרשן ערוץ 2 אודי סגל אם ראש השב"כ חושב אחרת ממנו. נתניהו, שבא עם תשובה מוכנה לשאלה שידע כי תגיע, השיב כי אין סתירה בין דבריו של כהן לעמדתו שלו. אבל ההבהרה של נתניהו לא שינתה דבר: הטון הפרשני כבר פורסם בכלי התקשורת הישראלים, ובתקשורת הבינלאומית הצטיירה תמונה לפיה ראש השב"כ יצא נגד גישתו של ראש הממשלה שאבו מאזן מסית לטרור.

תוצאות הביקור של ראש השב"כ בוועדת החוץ והביטחון מדגים מדוע גורמים בכירים במערכת הביטחון חוששים להתבטא בחופשיות המצופה מהם בפני ועדות הכנסת השונות. בנוסף, המלחמה בקיץ האחרון לימדה אותם כי גם הקבינט הביטחוני שהתכנס עשרות פעמים במהלך מבצע "צוק איתן", הפך למקום פרוץ בו כל שר מרשה לעצמו להדליף את מה שנוח לו לשמוע מגורם ביטחוני זה או אחר. הפוליטיקה ולא הצד המקצועי שולט באחד הפורומים החשובים ביותר במדינה, הבינו הבכירים. נדמה שבשל כך, נאלצו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון לנהל התייעצויות מצומצמות גם במהלך המלחמה.

כשהקבינט הביטחוני "שקוף" לתקשורת, ודבריו מוועדת החוץ והביטחון מודלפים תדיר, הפכו ועדת שלושת ראשי השירותים (ור"ש בה חברים ראשי אמ"ן, המוסד ושב"כ) ו-ועדת המשנה לשירותים החשאיים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, למקום מפלט חופשי ובטוח להערכותיהם של אנשי ביטחון בכירים.

אל הוועדה הזו מתנקז המידע המודיעיני המסווג ביותר בישראל. על בחינת החומר וניתוחו מפקח סגן-אלוף בדימוס, ששירת במשך שנים באמ"ן ובשב"כ, ומבין לעומק את המשמעות של החומר שמוגש לוועדה. "בסך הכול, ועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים היא סוג של פרח מוגן", הסביר חבר ועדת החוץ והביטחון, "מתקיימת בה רמת שיח מקצועית ואינטימית, והגורמים הרלוונטיים שמוזמנים אליה יודעים שדבריהם נשמרים בחדר סגור. כשצריך, נאמרים שם מילים נוקבות וברורות". אלא שכשמדובר בבני אדם, אין כזה דבר "תנאי מעבדה", וכולם רוצים להתיישר באופן כזה או אחר עם הכיוון המדיני של הממשלה. קשה ללכת נגד הזרם. העבר מלמד, שיש קצינים שמשלמים מחיר לאחר שתויגו על ידי הדרג הפוליטי. אולי הבולט בהם הוא מפקד פיקוד מרכז, אלוף ניצן אלון, שסומן כ"אויב המתנחלים" על ידי גורמים בימין.

לכן, נשאלת השאלה האם אנחנו עדים לזן חדש של אינתיפאדה, שאינה מכוונת על ידי הרשות הפלסטינית - כפי שסבור ראש השב"כ, וישנם גורמים בכירים במערכת הביטחון שאינם מתריעים בשל חששם כי העמדה סותרת את הקו הפוליטי של רוב הקואליציה?

קצין בכיר בעבר בקהילת המודיעין מסביר שישנם כללי משחק לא כתובים לפיהם על גורמי הביטחון הבכירים, וביתר שאת גורמי המודיעין, להגיש את החומר שהם מביאים עמם כפי שהוא, גם אם הוא סותר את דעתם של חברי הממשלה. הדמות שנקלעת באורח קבע למלכוד הזה הוא ראש אמ"ן, שפועל תחת ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. "ראש אמ"ן הולך בין הטיפות ונדרש לעשות זאת באומנות, אחרת הוא עלול 'לחטוף' מכל הכיוונים".

כמובן שהסתבכות מילולית עלולה להתפתח גם "לרוחב" – כפי שלימד אותנו הקרב בין השב"כ לצה"ל סביב ההתרעה שהיתה או לא היתה, תלוי את מי שואלים, לפני המלחמה בקיץ שנחשפה בתכנית "עובדה".

לפניות לכתב - amirbohbot@walla.com