לאחרונה עולה ביתר אינטנסיביות לשיח הציבורי ומכיוונים שונים לחלוטין עיסוק באחד האיברים הנשיים הבלעדיים והמופלאים: הרחם. חברות אפל ופייסבוק הודיעו כי הן מוכנות לממן הליך רפואי של שאיבת ביציות והקפאתן על מנת שנשים המועסקות אצלן תוכלנה להתמקד בקידום הקריירה שלהן. מכיוון אחר לגמרי התבשרנו שחוק הפונדקאות, האמור להתיר שימוש בהליך הפונדקאות לא רק במקרים מיוחדים - עבר בקריאה ראשונה בכנסת.
שתי הבשורות הללו מצטיירות כביכול כמתקדמות ונאורות. הן מסתייעות בטכנולוגיה משוכללת ומבקשות באמצעותה להיטיב עם שתי קבוצות: נשים שנמצאות במרוץ הקריירה וחוששות מ"הורדת הילוך" הכרוכה בדרך כלל בהבאת ילדים לעולם, ועם יחידים או זוגות חד-מיניים הזקוקים לרחם על מנת לממש את הורותם לילד גנטי. ללא ספק, התקדמותן של נשים במשרות בכירות בכלל ובתחומי היי-טק בפרט היא מטרה ראויה. גם מימוש ההורות הביולוגית ממי שבשל נסיבות חיים או העדפות מיניות נמנע הדבר ממנו היא זכות חשובה. אך אל מול ערכים אלו יש להציב את שאלת המחיר הזהה, כך מסתבר, במקרים אלו. מחיר שאותו יידרשו לשלם הנשים בגופן שיהיה נתון למניפולציות טכנולוגיות בהן משמשים בערבוביה של אינטרסים כלכליים.
למה בעצם מתכוונים כשמדברים על מושגים "קלילים" כמו שאיבת ביציות ופונדקאות?
הליך של שאיבת ביציות הוא פרוצדורה רפואית לכל דבר. הוא כרוך בהרדמה מלאה שבה מחדירים מחט לשחלות על מנת לדקור את הזקיקים. בטרם מבוצעת פרוצדורה זו מקבל גוף האישה מינון מוגבר של הורמונים על מנת לגרות את השחלות לייצר כמה שיותר ביציות. נשים רבות מוכנות לעבור פרוצדורה זו במקרים בהם בעיות של חוסר פריון לסוגיו אינן מותירות בידיהן ברירה. פונדקאות היא, כידוע, הליך שבו אישה מוכנה לשאת ברחמה וללדת עובר שאינו הילד שלה. אין צורך להכביר מילים על העול הגופני והנפשי המוטל על נשים הרות ועל הסיכונים שלעתים כרוכים בהריון ובלידה. עול וסיכונים שנשים מוכנות ליטול על עצמן תמורת הזכות לחבוק ילד משלהן.
יוזמות אפל ופייסבוק, כמו גם היוזמה להרחבת הזכות לפונדקאות, מתעלמות מההשפעות הפסיכולוגיות והפיזיות של תהליכים אלו על בריאותן של הנשים. כל אחת בדרכה מאיימת להפוך את גוף האישה למכונה שניתן להחדיר ולהוציא ממנה תוצרים כמו במפעל תעשייתי שביצועיו נמדדים במושגים של תשומות ותפוקות.
האופציה התמימה לכאורה של שאיבת ביציות שמעמידות ענקיות הטכנולוגיה לרשותן של הנשים עלולה להשריש נורמה לפיה זה לא לגיטימי לנשים קרייריסטיות להרות בגיל הנחשב לגיל הפוריות. ומי ערב לנשים הללו שבגיל 40 הן יצליחו להיכנס להיריון? מישהו דואג לספר להן על הסיכונים (לאישה ולעובר) הכרוכים בהריונות בגילאים מאוחרים? ואם אכן הן יהרו בגיל מאוחר יחסית מה אז? לא יהיה בכך משום פגיעה במהלך הקריירה? או שאולי בכלל מוטב שידחו את ההיריון לגיל הפנסיה?
ברור שהאינטרסים הכלכליים הציניים הנחו כאן את החברות שהפריון היחידי שמעניין אותן הוא פריון העבודה. הנשים המוכשרות וחדורות המוטיבציה לקריירה עצמאית ומספקת עלולות ליפול ברשת זו ולמצוא עצמן, לאחר שנתנו את שנותיהן הטובות ביותר למקום עבודתן, מפרנסות תאגידים רפואיים ומסכנות את בריאותן. באותה מידה מתן אפשרות לפונדקאות שלא בשל מקרים מיוחדים והגדלת היצע הנשים הרשאיות לשמש פונדקאיות מציינת למעשה את פתיחתו של "שוק הריונות" שידרבן נשים בעיקר מהשכבות המוחלשות לסחור בגופן לכל המרבה במחיר. לאחר שייהנו מהכסף שישולם להן יוותרו נשים אלו עם ההשלכות על גופן ועם תחושת ריקנות.
מימוש מטרות ראויות כגון פיתוח קריירת נשים או לחילופין הזכות להורות אינו אמור לעבור דרך התייחסות אינסטרומנטלית לגוף האישה. הפתרונות לסוגיות אלו אינם צריכים להיות טכנולוגים- רפואיים. במקום זאת, עליהם לצמוח מהמישור החברתי (בין אם באמצעות חלוקה הוגנת יותר בין גברים ונשים בעול גידול הילדים, הפיכת מקומות העבודה לידידותיים יותר לאימהות, קידום של תהליכי אימוץ ועוד). עד שהפתרונות הראויים יגיעו מתבקשים המעסיקים והמחוקקים לצאת לנו מהרחם ולחפש אפליקציות אחרות לקידום האינטרסים שלהם.
הכותבת היא מומחית למדע המדינה. במחקריה עסקה, בין השאר, בניתוח אג'נדות פוליטיות פמיניסטיות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד