במקביל ל"עונת הנסיעות לחו"ל והטיולים לצפון" של הישראלים, או בשמה הרשמי חגי תשרי, החלה לאחרונה גם עונת מסיק הזיתים של הפלסטינים בגדה המערבית. אילו היינו נמצאים בעולם אידיאלי - ואנחנו לא, למי שתהה - זו הייתה אמורה להיות שעתם היפה של החקלאים קשי היום. לאחר שנטעו, השקו וטיפחו במהלך זמן רב את המטעים שלהם, כעת הם היו אמורים סוף סוף לקצור את פרי עמלם ולשקוד על מכירתו לציבור הרחב וכך לפרנס במעט את משפחתם.
עם זאת, כמו בכל שנה, יש מי שהדבר מפריע לו. ביום שני שעבר, שבו החלה באופן רשמי עונת המסיק בגדה, הושחתו ונעקרו מאות עצי זית במטעים בכפרים בורין, עקרבה ויאסוף שבשומרון. פעולות ההשחתה הללו, שבוצעו לפי החשד בידי מתנחלים, היו האות לתחילתו של שבוע גדוש באירועים מסוג זה. בשיאו של אותו שבוע, תקפו, גם פה לפי החשד כמובן - קבוצת רעולי פנים תושבי ההתנחלות תפוח-מערב משפחה פלסטינית שהגיעה למסוק זיתים ביאסוף. במהלך התקיפה הוכו במקלות גבר ואישה, שאף נזקקה לטיפול רפואי ולפינוי לבית חולים. כמו כן, בלילה שבין שני לשלישי התרחש אירוע חמור נוסף, שאמנם לא התרחש במטע זיתים, אך נראה כי הוא קשור להלך הרוח הכללי השורר בשומרון. מסגד בכפר עקרבה הוצת, ועל קירותיו רוססו הכתובות "תג מחיר", "כהנא" ו"תפוח". מעניין לעבר מי מופנה החשד המידי כאן.
מנהיגי המתנחלים השתכללו עם השנים ולמדו כיצד להתמודד עם רשויות החוק ועם התקשורת "העוינת", לשיטתם. להגנתם, הם טוענים כי החשדות שמופנים לעבר בחוריהם המצוינים והערכיים הם לא פחות מעלילות דם זדוניות מבית מדרשם של הפלסטינים, שמוסתים על ידי ארגוני השמאל. לטענתם, החקלאים הפלסטינים עצמם הם שפוגעים בעציהם כדי לפגוע במתנחלים. "עונת המסיק הפכה לעונת המסית", הגדיר זאת כמו קופירייטר מנוסה ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה.
אחד הדברים המעניינים בהקשר זה הוא שמתעורר חשש שהספינים מבית מדרשם של "אדוני הארץ" מחלחלים גם לראשם של השוטרים שאמורים לטפל בתלונות של הפלסטינים. לפי נתונים של ארגון "יש דין", כ-96% מהתיקים שנפתחו בין השנים 2014-2005 בנוגע להשחתות עצי זית נסגרו בשל אוזלת יד משטרתית. מישהו אמר מדיניות ממשלתית-מתנחלית?
כן, בזמן שמדינה שלמה עסקה כאן במחיר של מעדן שוקולד עם קצפת ובניסיון לסגור את הדיל הזול ביותר ליוון, שם, מעבר להרי החושך בשומרון, התנהלה המציאות המקבילה. זו שבה מאבקים ערכיים לא מתחילים ונגמרים בפוסט בפייסבוק (למי שלא יודע, מאז תחילת המחאה מכירות המילקי דווקא עלו בכ-15%), אלא מתרחשים על קרקע המציאות המדממת והנואשת כל כך לתקווה.
מפלגת העבודה, הגוף הפוליטי המרכזי שאמור לגבש סביבו את המחנה של אלו שאכפת להם ממה שמעולל המיעוט המתנחלי לרוב הפלסטיני, הייתה עסוקה בשבועות האחרונים בעיקר במאבק כמעט חסרי משמעות, אבל סקסי הרבה יותר - לשכנע את חברי הלייבור בבריטניה לא להצביע בעד הכרה במדינת פלסטין. הרי למי יש כוח או רצון להתמודד עם נושאים מהותיים. עדיף לשחרר הצהרות נבובות בתקשורת ולתקוף את ראש הממשלה ושר החוץ, מאשר להתמודד עם סיר הלחץ שמבעבע לו מעבר לקו הירוק.
עם טרור יהודי לא מתמודדים דרך הפייסבוק או דרך הצהרות חסרות כיסוי בתקשורת. כדי לעקור מן השורש את התופעות הבזויות השונות נדרשת עבודה משותפת ורצינית של כמה גורמים: פוליטיים, צבאיים ומשטרתיים, תוך ניהול קמפיין תקשורתי מסיבי שיחבר את כלל הישראלים למאבק על עתיד השטחים הכבושים, ולא רק מיעוט נרדף של שמאלנים.
המציאות לא מתחילה ונגמרת בקבלה של הקניות בסופר. בזמן שעמדתם מול דוכן מוצרי החלב בסופר הקרוב לביתכם ותהיתם בכובד ראש אם להוסיף לעגלה גם מילקי, המשיך להתנהל ברחבי השומרון קרב איתנים נוסף על זהות המדינה וערכיה. מדינה דו-לאומית עם מאבקים בין-דתיים בלתי פוסקים היא גם מחיר יקר נוסף של המשך שימור המצב הקיים. הגיע הזמן להחליט אם הוא יקר לפחות כמו המילקי.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד