האחות מור כותבת על נירן כהן
אחי היקר נירן שחור העיניים ,עם חיוך ביישן ונבוך, עם שמחת חיים אין סופית, אשר אהב לעזור ולתרום לכל איש ללא תמורה. היית ילד מיוחד במינך, ילד נערץ על ידי ההורים, על ידי החברים ועל ידיי. היית ילד נאהב ובשבילי תמיד היית מודל לחיקוי. אתה היית ילד מיוחד ומילים בטוח שלא יוכלו לתאר את זה. היית ילד מושלם נירני שלנו. איך הלכת כל כך מהר בלי הודעה? על השאלה הזאת לעולם לא תהיה לנו תשובה.
המכתב הבא מוקדש לאחי היקר מכל נירן כהן, בן 21 במותו, מטבריה, שנהרג למען קידוש השם ועל הגנת המולדת בשעת מילוי תפקידו במבצע "צוק איתן". תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן.
אחי, אתה יודע שאני מתגעגעת אלייך?
אתה יודע שאני אוהבת אותך, נכון אחי?
נו, ברור שאתה יודע. אני מרגישה שאתה יודע. נכון שאתה איתי? נכון אחי? רגע, מה קורה עכשיו? עכשיו אתה תמיד תשמור עליי? עלינו? אני רק רוצה לבקש ממך משהו. שתמיד תהיה איתי כמו עכשיו. שלא תלך אף פעם, שתישאר.
אני רואה אותך מחייך אליי, אני רואה שאתה צוחק איתי ,אבל למה רק אני רואה את זה? למה רק אני רואה אותך? אף אחד לא מבין את זה, אף אחד גם לא מבין אותי, אבל אני יודעת שאתה כן מבין, כמו תמיד. תמיד הבנת למרות הכול, רק אתה הבנת.
אבל אני עדיין לא מבינה, לא מבינה איך השארת אותי פה לבד ואתה הלכת. למה בחרת לקחת דווקא את הלב? איתו הכי קשה להתמודד, הוא הכי כואב. זה נכון שאני לא אראה אותך יותר? אף פעם? לתמיד ? אבל אתה תבוא אליי בחלום, נכון? לדבר איתי, לייעץ לי, לכוון אותי להאיר לי את הדרך, נכון אחי?
אני יודעת שאתה מקשיב לי, עכשיו יותר מפעם. אני יודעת שאתה רואה אותי עכשיו יותר מתמיד. אני רק מבקשת שתיתן לי ולמשפחה שלנו כוחות בשביל להתחיל לנסות ולחיות את הסיוט הזה. בשביל להתחיל לנסות ולהבין מה עובר עליי ולא להשתגע. כוחות בשביל להרגיש אותך איתי, כל יום מחדש בתוך החיים שלי לנצח.
תמיד תישאר נצור בליבי. אני אוהבת אותך עד אין קץ אחי היקר,
אחותך הגדולה, מור.
רב-טוראי נירן כהן, לוחם בחיל השריון בעוצבת "סער מגולן", בן 20 מטבריה. נהרג ב-28 ביולי מפגיעת פצצת מרגמה בסמוך ליישוב במועצה האזורית אשכול.