נושאים חמים

צוק איתן: נקמה או פעולה נקודתית?

ילדה קטנה באשקלון רצה למקלט, ילד פלסטיני נפגע מתקיפה אווירית, שלושה נערים יהודים נרצחו מטווח אפס, נער ערבי נשרף בעודו בחיים. מה מניע את שני העמים להמשיך לסכן ילדים – והאם אנחנו נקמנים?

default (מערכת וואלה! NEWS)

"נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", ציטט ראש הממשלה בנימין נתניהו את "על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק עם מציאת גופותיהם של אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, והמשפט הלך והדהד והשתכפל בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. היו מי שעוד הספיקו להזכיר שקודם לו משפט אחר – "וארור האומר: נקום!" – אבל גופתו של מוחמד אבו-חדיר כבר שכבה חרוכה ביער ירושלים. המילה נקמה הייתה בכל מקום, בעברית ובערבית, ואומריה התווכחו ביניהם אם מגישים אותה חמה או קרה.

עד כמה עמוק חלחלה תרבות הנקמה בחברה הישראלית והאם נציגי מוסדות המדינה מלבים אותה? הנה השורות האחרונות והלא מוכרות על דם ילד קטן בשירו של ביאליק: "ויקוב הדם את התהום, יקוב הדם עד תהומות מחשכים, ואכל בחושך וחתר שם כל מוסדות הארץ הנמקים".

"מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים הוא עליית מדרגה", אומרת תת-אלוף (מיל') ישראלה אורון, סגנית ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר וכיום חברה ביוזמת ז'נבה ובמועצה לשלום ולביטחון, על רצח הנערים. "לא צריך רק להצטער, אלא גם לבכות".

מהי תאוות נקם?
"מבקשי נקמה מונעים מתחושת תסכול איומה ומחוסר אונים", עונה אורון. "אלה אנשים שמרגישים שדחקו אותם לפינה. בסופו של דבר, גם שמחה לאיד על סבלו של האחר נובעת מחוסר אונים. זה בדיוק המקום בו הנהגות, שרים וחברי כנסת צריכים שלא לאפשר שיח כזה".

תקיפות של חיל האוויר הישראלי בעזה, יולי 2014 ()
"צה"ל לא מכוון להרוג ילדים". תקיפת חיל האוויר בעזה

אף אחת מההתבטאויות של אנשי ציבור שקראו לתגובה קשה לא נבעה לדעתך מאותם מקומות, של תסכול וחוסר אונים?
"ברמה האישית לא מעניין אותי אם נבחרי הציבור שלנו כעסו או לא כעסו, חשו חוסר אונים או לא, כיוונו לקנות את אהדת ציבור המצביעים הפוטנציאליים או לא. הם צריכים לגלות איפוק והם צריכים להתוות דרך והם צריכים להצביע על אופק, מעשים של מנהיגות שאינם נשלפים מהבטן ואינם נעשים מתוך שיקול ציני".

חלק גדולים בציבור הישראלי שהזדעזעו עמוקות מרצח מוחמד אבו-חדיר, או לפחות חשו מאוד לא נוח מהעובדה שישראלים עומדים מאחוריו, לא ירגישו שום בעיה להגיד "כנסו בהם בכל הכח" כשאנחנו מתקיפים את עזה, או להתנכר לחלוטין לעובדה שבהפצצות האלה נהרגים נערים וילדים.
"זה נכון, אבל נכון לשני הצדדים. גם פגיעות בילדים ישראלים לא מוצגות בכלי התקשורת שלהם. כשהנערים נחטפו בדקתי את סוכנות הידיעות הפלסטינית 'מעאן' ואת 'אל ג'זירה' וראיתי בהן התייחסויות לקוניות מאוד, אם בכלל. כך גם במקרה רצח אבו-חדיר. בימים הראשונים הוא לא קיבל כותרות ראשיות בעיתונות הישראלית והמידע עצמו היה מגומגם. חוסר האמפתיה עמוק מאוד. ציפיתי מראש ממשלת ישראל ומראש הרשות הפלסטינית להוציא הודעה משותפת לשני העמים, שקוראת להם להפסיק להרוג ילדים".

תא"ל במיל. ישראלה אורון (יח"צ)
תא"ל (מיל') ישראלה אורון | צילום: יח"צ

ילדים נהרגים גם בהפצצות בעזה ובישראל.
"מעולם לא הייתה תקיפה של חיל האוויר הישראלי שמכוונת מראש להרג ילדים. כמי ששירתה 27 שנים בצבא, שיקולי הפגיעה של חפים מפשע עומדים בראש רשימת השיקולים שלו. אי אפשר להיות נאיבי ולהגיד ששני המעשים זהים, לכוון לראשו של ילד מטווח אפס ולכוון למטרה מבצעית שתקיפתה לעולם לא תהיה מושלמת.

"לא לכל אחד מהמבצעים בעזה התנגדתי. תמיד אני שואלת: מה תכלית המבצע? מה הוא ישיג? לפעמים רגיעה של כמה חודשים היא הצדקה מספקת לפעילות. כשאין הסדר מדיני, גם לאפשר לאנשים לצאת מהמקלטים ולהפסיק להיות בני ערובה של חמאס הן פעולות מוצדקות. לגבי הפעולה הנוכחית יש לי הרבה שאלות. היה לי מפקד בצבא שנהג להגיד שנקמה היא אינה תכנית עבודה. בכל פעם שאני שומעת את הביטוי 'לגבות מחיר' אני נזכרת במשפט שלו. אני לא רואה איך הפעולה בעזה משיגה הרתעה כי חמאס חלש והוא רוצה לחזק את הפרופיל שלו בתקשורת, והוא גם רוצה לקבל תקציבים ומשכורות. אני תוהה מה היה קורה אם ממשלת ישראל לא הייתה עושה דבר במשך שלושה ימים, מניחה למתווכים כמו מצרים או האיחוד האירופי לעבוד במקומה ולהשיג הפסקת אש".

"החיים הם דבר מסוכן"

"אני שרוי בהלם מרצח אבו-חדיר וחש צער עמוק על כך שרצח – ועוד שריפתו של אדם חי – התרחש בחברה שלנו", אומר הרב אוריאל גנזל, רב ההתנחלות רבבה בשומרון וראש "צהר לחקיקה", פורום מייעץ של רבני "צהר". "קשה לי להאמין שכיהודים הידרדרנו לרמה מוסרית נמוכה כל כך. צריך לשוב ולומר לילדינו שרצח אינו דרכנו ושחל עליו איסור חמור על פי התורה ועל פי החוק".

אולי הבעיה מתחילה כבר כאן? מעמדה שבה אתה מתקשה להאמין שיהודים יכולים לרצוח ולנקום?
"ההלם לא נובע מהיותנו העם שהתורה ניתנה לו אלא מהמציאות. הרבה יותר ערבים רצחו יהודים משיהודים רצחו ערבים. אנחנו לא מופתעים כשערבים רוצחים יהודים אבל מופתעים כשיהודים רוצחים ערבים".

ב-15 במאי נהרגו שני נערים פלסטינים בהפגנה בביתוניא. מצלמת אבטחה שצילמה את הירי הראתה את הנערים הולכים לאיטם, לא מהווים איום על איש, ואז נורים למוות. האם אתה לא מסוגל להאמין לאפשרות שבכסות השירות בצה"ל, גם אם הוא אוסר על רצח ונקמה, יכולים ישראלים צעירים במדים לבצע פעולות של רצח ונקמה?
"אני מתקשה להאמין בזה. העולם המודרני עשה מאמצים גדולים להבדיל בין מלחמה נגד צבא למלחמה נגד אזרחים. בצה"ל אין אידאולוגיה לפגוע בחפים מפשע. הלחימה שלו אינה זהה לזאת של מישהו שעומד מולך ויורה בך מטווח אפס, כמו שעשו רוצחי הנערים הישראלים".

מה אתה יכול להגיד על רגשות הנקמה שפרצו בשבועות האחרונים?
"צריך להבחין בין רגש נקמה לפעולת נקמה. אי אפשר לקחת רגש מאדם. השיח שתובע את זה הוא שיח מיושן ותמוה בעיני. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול ושצריך להעניש את התוקף הוא אדם שמרגיש רגשות בריאים. החלופה הקיצונית לרגשות נקמה היא אדישות. בצדק אפשר לומר שרגש הנקמה הוא רגש מסוכן אבל הניסיון לנטרל את כוחות הנפש של האדם הוא מסוכן עוד יותר. החיים הם דבר מסוכן.

"התורה ניסתה לעדן את יצר הנקמה לדורותיו ואת מה שלימים נקרא 'נקמת דם' כשניסחה פשרה בין הפרט לציבור: כשבית הדין מצא את הרוצח חייב מיתה, הוא איפשר לגואל הדם (בן משפחה – ג.ג.) להוציאו להורג. במובן מסוים, הפשרה הזאת מהדהדת במשפט הפלילי העכשווי באמצעות 'חוק זכויות נפגעי עבירה'. יש עמים שנקמת הדם עדיין מקובלת אצלם והם לא עברו את תהליך העידון הזה. שם, כל אדם פועל בשביל עצמו. אין התדיינות בין הפרטי לציבורי".

שיחת הטלפון של גיל-עד שער למשטרה: "חטפו אותי" (צילום מסך)
נפתלי פרנק, גיל-עד שער ואייל יפרח

בכמה התבטאויות של נבחרי ציבור מהימין לא ברור אם הקריאה לנקמה היא פרטית או ציבורית.
"אני לא אוהב להיות פרשן של אחרים. בעיני, איש מהם לא התכוון להסית למעשה נקמה פרטי. בטח לא כאיש הלכה ובטח לא כציוני שרואה בהקמת מדינת ישראל עליית מדרגה ומאמין שעשיית הדין שייכת לממלכה ולמדינה. אני לא חושב שמישהו מהם העלה בדעתו לקרוא לנו לחזור ולהידרדר למקום בו היינו בגלות, אז דאגנו כל אחד להגנתו הפרטית".

נעם פרל, מזכ"ל בני עקיבא העולמית, כתב בשלושים ביוני בעמוד הפייסבוק שלו: "אומה שלמה ואלפי שנות היסטוריה תובעים נקמה. ממשלת ישראל מכונסת לישיבת נקמה שאינה ישיבת אבל... ממשלה שתהפוך את צבא המחפשים לחיל נוקמים. חיל שלא יעצר בקו 300 ערלות פלישתים".
"אם זאת קריאה לפעולה אישית זה חמור מאוד. אני מבין את זה כמטפורה וכשימוש בדימוי מקראי ולא כקריאה מילולית לאסוף עורלות. ככזה, הניסוח פשוט לא היה חכם. אתה אמור להבין איך אנשים יפרשו את מה שאתה כותב. פוליטיקאים צריכים להגיד מה לדעתם צריכה להיות המדיניות הציבורית הנכונה".

האם צריך לסגור את קבוצות ההסתה ברשתות החברתיות?
"השיח על סגירת קבוצות כאלה הוא שיח מיושן, רעיון ששלט לפני מאה שנה. זה אינו מהלך חכם והוא גם לא יסייע לאיש. עדיף שנראה מה המצב ומה היקפו וכך נוכל לטפל בו. בטיפול אני מתכוון לשני דברים: עבודה קשה של מחנכים ורבנים האומרים בקול ברור וצלול שרצח כזה הוא אינו דרכנו, ומצד שני עבודה של הממשלה להגן על המדינה".

אתה בכלל רואה בקבוצות האלה קבוצות הסתה? אתה רואה בנוכחות שלהן סוג של עליית מדרגה?
"אני רואה עלייה בדרגה של כעס ותחושת עוול על מה שהמדינה צריכה לעשות בשביל לדאוג לשלום אזרחיה".

נתניהו בתפקיד האבא

לפני כמה ימים ביקר ההיסטוריון פרופסור אביעד קליינברג, המרצה באוניברסיטת תל אביב, בבית משפחת אבו חדיר יחד עם מאות יהודים חילונים ודתיים. "כולם היו שותפים לאותה תחושה: צריך להוקיע את הרצח אבל גם לגלות סולידריות", אומר קליינברג. "ההוקעה אמנם ממרקת את הדימוי ואת המצפון אבל אינה מספיקה. יש פה אנשים שקרה להם דבר נורא ולכן הסולידריות חשובה".

מהי נקמה בעיניך?
"במובן הבסיסי ביותר שלה הנקמה היא רצון להביא לאיזון בעולם. כל מערכות החוק מבוססות בצורה זאת או אחרת על מושג האיזון הזה. השאלה היא מהו האיזון, כמה צדק משיגים ובאיזה אופן. האם אנחנו קוראים דרור לרגשותינו או שוקלים בצורה תבונית מהו האופן הראוי להגיב?

"לעתים קרובות הקריאה לנקמה היא מאוד ראשונית. גם אני חש אותה, יחד עם רגשות עזים אחרים כמו השפלה, פחד ועלבון. אין לי ויכוח על הרגש הזה ואי אפשר שלא להרגיש אותו. מצד שני, צריך לתעל נקמה. כמו שמלמדים ילד להתאפק. הילד הפגוע רוצה להחריב ולהרוס ותחושותיו לגיטימיות וטבעיות, אבל הוריו מסוגלים להראות לו עד כמה התגובה שלו אינה נקודתית, עד כמה צריך לחשוב על המשך השבוע, על המשך החיים. מסיבה זאת צריך לסגור את קבוצות ההסתה ברשתות החברתיות. הן מזהמות את האוויר הציבורי והן פשע שמוביל לפשע. צריך לעצור אותן כמו שעוצרים כל פשע אחר.

אביעד קליינברג (באדיבות המצולמים)
"כמה צדק משיגים?". קליינברג

"כמו הורה, כך גם הממשלה. היא צריכה להגיד: אסור שתפעלו כך, אי אפשר להרוג בצורה כזאת. השאלות היחידות שמנהיג צריך לשאול את עצמו הן שאלות מהסוג הזה: מה יועיל לקהל שאני מייצג אותו? מה יהיה הדבר הטוב ביותר לילד שלי?

"אני חושב שצריך להגיב צבאית למתקפת הטילים על ישראל, אבל שואל באיזה מידה ובאיזה היקף. הביקורת שלי על ביבי היא שהוא מבצע עכשיו מהלך מדיני טיפוסי לו: הוא אינו שואל את עצמו את השאלות האלה אלא מנצל הזדמנות לפעולה נקודתית שאינה מתחשבת בהקשר. זאת המדיניות הישראלית מאז ומתמיד".

הנער מוחמד אבו חדיר, בן 16, שנרצח במזרח ירושלים (רויטרס)
"רצח - איסור חמור על פי התורה". מוחמד אבו-חדיר