גם הילדים שלנו נוסעים בטרמפים, ולא - אנחנו לא "מתנחלים" מהשומרון או מבנימין, אלא "מתנחלים" מירושלים. שניים מילדינו למדו ולומדים שם, במחוזות ההיסטוריים והאהובים של המולדת שלנו, בדרום הר חברון ובגוש עציון, שחייל טיפש אחד מיחידת דובר צה"ל כינה אותם אתמול: "חו"ל". גם לנו כהורים התהפכה הבטן ביום שישי האחרון. גם אצלנו שוחחו ליד שולחן השבת על מוסד הטרמפ וסכנותיו, על 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. אלא שלכולנו היה ברור שבסיפור הזה יש טובים ורעים; מי החוטף ומי הקורבן, עד שנזרקה אל השיח הציבורי, ברשתות ובכלי תקשורת אחדים השאלה הכי מיותרת עכשיו: למה הם נסעו בטרמפים? ומכאן ועד אמירות ורמיזות שבעצם החטופים הם האשמים במה שהתרחש, הייתה הדרך קצרה.
"הטרמפ", חברים יקרים, הוא חלק ממרקם החיים ביהודה ושומרון, בדיוק כפי שהאוטובוסים שלפני למעלה מעשור התפוצצו בירושלים ובת"א היו ועודם חלק ממרקם החיים שלכם ושלנו. הטרור והמחבלים מבקשים לפגוע במרקמי החיים הללו. אין להם קווים אדומים, ובניגוד לכמה בתוכינו, הם אינם מכירים בקו הירוק.
לא נמנענו מלנסוע באוטובוסים בימים הגרועים ההם, ולא חדלנו מלפקוד את בתי הקפה שאף אליהם הגיע אז הטרור, וטוב שכך. גם חלוצי המדינה שבדרך, שייבשו את הביצות בחדרה ובחולה, שנאבקו במלריה ולא פעם מתו מהקדחת, חיו שם עם ילדיהם, ואיש לא ראה בהם אז "מטורללים שלקחו את ילדיהם לגור בשטחים" (כפי שכתב אחד העיתונאים אתמול ברשת). הילדים, בבת עינינו, הם חלק ממרקם החיים שלנו אז והיום. צריך להשגיח עליהם. צריך להסביר להם כיצד להישמר ולהיזהר ולגלות עירנות, אבל הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לקום ולברוח, או להפסיק לחיות.
יש ביו"ש תחבורה ציבורית אבל למען האמת לא פעם היא די בלתי נסבלת. כצרכן מובהק שלה במשך שנים רבות אני יכול להעיד על כך באופן אישי. חלק מהאוטובוסים מקרטעים. התדירות של קווים רבים היא נמוכה עד אפסית, ויש ישובים וקריות לימוד שאליהם אוטובוסים מגיעים פעמיים ביום בלבד. לתושבים רבים ביהודה ושומרון, בעיקר לצעירים שבהם, ובודאי שלבני הנוער אין רכב פרטי, ובמקרים רבים אין בנמצא אוטובוס דווקא בשעות שבהם אתה זקוק לו יותר מכל, כדי להגיע לגן, לבית הספר, למקום העבודה או הביתה.
הטרמפ כחלופה, הוא במקרים הללו המלאך המושיע. אי אפשר איתו, אבל אי אפשר גם בלעדיו, אלא אם כן רוצים לסגור את העסק וללכת הביתה. יש כאלה שישמחו על כך, אך הם אינם מבינים שהטרור ירדוף גם אחריהם; ל"התנחלויות חיפה, עכו, תל אביב ויפו", כפי שהפלשתינים מכנים אותן.
אחרי שהכל יסתיים והלוואי שבטוב, אפשר יהיה לפתח כאן דיון על הטרמפים והאלטרנטיבות. בינתיים צריך להזהר, ולהתריע ולקחת את הטרמפ מתוך גבולות הישוב. רצוי לנסוע בקבוצה, ועם אדם מוכר, ולנקוט בעוד אמצעי זהירות, אבל אחרי ככלות הכל: מחבלי חמאס חטפו שלשה נערים, ולטרור יש כתובת. זה הסיפור. אם לא היו חוטפים אותם שם, היו חוטפים או מפגעים במקום אחר ובדרך אחרת. בסרט הזה הרי כבר היינו יותר מפעם אחת.