השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "שלח לך". משה ממנה לא פחות מ?12 מרגלים על פי מפתח שבטי. מדובר בבכירי המנהיגים של השבטים.
אף על פי שהתורה משתמשת בביטוי "כל נשיא בהם", נראה כי הכוונה היא לגדולים ולחשובים שבעם, ולאו דווקא לנשיאי השבטים ששמותיהם בעת ההיא מוכרים לנו מפסוקים אחרים בפרשות הקודמות. בכירים אלו נדרשים לתור את הארץ ולראות הטובה היא. אם רעה, לבדוק אם העם היושב בה חזק או חלש. הם חוזרים עמוסי פירות גדולים ומרשימים, אבל בפיהם חדשות רעות. אמנם הארץ זבת חלב ודבש, אך "אפס כי עז העם היושב בארץ".
במילים אחרות הארץ נפלאה, אבל היא כנראה לא תהיה שלנו, מכיוון שהמתגוררים בה לא מגלים כל כוונה נראית לעין לתת לנו אותה על מגש של כסף.
מסקנתם המעשית החד?משמעית (של 10 מתוך 12 המרגלים) היא לא לנסות לעלות לארץ כי אי אפשר לנצח את היושבים בה. מומלץ להישאר במדבר עד שהמצב ישתנה. סוף הסיפור מוכר וידוע; העם תומך בדברי רוב המרגלים, ואלוקים מעניש את העם שלא יזכה להיכנס לארץ וייאלץ להסתובב במדבר כמעט ארבעים שנה.
אגב, לפי מסורת חכמינו, הלילה שבו חזרו המרגלים מהארץ היה ליל תשעה באב, שנקבע לדורות כיום אבל לאומי בשל חורבן שני המקדשים.
הפרשה המיוחדת הזו מעוררת שאלות רבות. בעולם, כששולחים מרגלים למשימות, מובן שלא טורחים ליידע את האויב בשמות המרגלים ובתפקידיהם. הם אמורים לבוא בחשאיות ובטח שלא במסות של עשרה ויותר.
י
תר על כן, המרגלים לא אמורים לשמש ראשי העם אלא אנשים מקצוענים בתחומי האיסוף וחקר הנתונים. ודאי שהם אינם אמורים להישלח על פי מפתח מפלגתי או שבטי. והנה משה מכריז על שמות המרגלים. מדוע?
מתברר שתפקיד הריגול, כפי שמשה רבנו מבין אותו, שונה לגמרי מהמקובל במערכת הצבאית הרגילה והמוכרת לנו. אחרי שמשה מגלה כי ארון הברית צועד לפניהם עם עמוד הענן ועמוד האש לפני המחנה, הוא אינו זקוק למידע ביטחוני שיכריע את המערכה. בהיבט הזה הוא רגוע.
יש דבר אחד שאותו לא יכול ולא רוצה האלוקים להעניק לאדם - את האמונה שלו בצדקת דרכו ואת השמחה בכניסה לארץ המובטחת. על כך מופקדים ראשי העם. משה זוכר מה קרה ימים ספורים קודם לכן, עת העם שעזב את הר סיני התחיל ללכת כמה ימים וכבר הספיק להתלונן ולקטר על המחסור בבשר.
ככה אי אפשר להקים מדינה. המקום שבו אפשר לחולל שינוי עובר במנהיגות. אם נצליח להראות למנהיגים את העתיד הזוהר הצפוי לנו, אם רק נצליח לשכנע את האליטות של העם כי אכן יכול נוכל להתמודד עם כל האתגרים הצפויים לנו, או אז נוכל להיכנס לארץ באווירה חדשה ומבטיחה.
שליחת המרגלים המנהיגים היתה על בסיס שבטי כי הרצון היה להעניק תמיכה כללית בכניסה לארץ, כי אכן זה תפקידו של מנהיג: להפיח רוח פנימית שטבועה בחברה ולהוציאה החוצה מהכוח אל הפועל.
המנהיג אמור לאפשר לעם לראות מעבר לקשיים של הכאן והעכשיו. התוכנית לא הצליחה, לפחות לא במלואה. ראשי השבטים חוזרים אבל אינם מספקים את הסחורה המצופה מהם. ההמשך ידוע.
מעבר לתהייה מדוע אכן כשלו במשימתם, ברור כי אין לצפות ממנהיגינו שיהיו אלא בבואה של החברה שבה הם צומחים ופועלים. על כן לא יכלו לספק סחורה שבאמת לא היתה קיימת בעם באותו זמן.
בהתבוננות על התהליך שעברנו בחודשים האחרונים לקראת הבחירה בנשיא, גילינו שוב כי הציפייה הלאומית היא לנשיא ולמנהיג שירומם את רוח העם ושאיפותיו.
תפקידו של מנהיג
13.6.2014 / 6:14