ביום הזה, שכולו עצב עמוק רווי לעיתים סימני שאלה, כשאנו ניצבים לפני קבריהם המונחים שורות ארוכות ארוכות, ראויים הם שנספר להם את האמת, זו שכמעט אין לראותה בין דפי העיתונים ובערוצי הטלוויזיה, זו שמוסתרת על ידי בלוגים ופוסטים נוטפי רעל, המציגים אותנו לא אחת כמדינה נחשלת וכושלת. ראויים הם לדעת את האמת. הצלחנו. יש לנו ארץ נהדרת!
היום נספר להם את נס החקלאות, שהפכנו להיי?טק של הטבע. איך למדנו לדייק בטפטפות את מספר הטיפות הנחוצות לכל עגבנייה ומלפפון, ופיתחנו זנים ייחודיים ודרכי גידול ייחודיות, שהן אבן שואבת ומקור ידע לאומות העולם ושיש בכוחן לסייע ברעב הגדול המאיים על ארצות נחשלות באמת.
ונספר להם על אותם ה"טייקונים", שמלבים אותנו לשנוא, וכיצד בזכות היזמות האמיצה שלהם ותוך כדי סיכון הון מצאו במעמקי הים את הגז, משאב הטבע שעד לא מכבר נסתר מאיתנו ושבכוחו להעניק לנו עצמאות אנרגטית.
נספר להם על נס המים הזורמים. איך מדינה, השוכנת בלב אזור מוכה בצורת, הצליחה לגרום לכך שתושביה, שמספרם גדל מ?600 אלף לכ?8 מיליון, פותחים את הברז בבית בטבעיות ולא מכירים את הברז החרב שהוא נחלת הרבים הגרים בשכנות לנו.
מקום ראשון בעולם
ונספר להם את נס טיהור מי השפכים. איך השכלנו להפוך את מי הביוב למים חיים המפריחים את הנגב. ובגאווה גלויה נאמר את האמת, שמדינת ישראל, המטהרת כ?90 אחוזים משפכיה, נמצאת במקום הראשון בעולם, ובמרחק עצום מן הבאות אחריה, בנושא חשוב כל כך לקיום האדם ולאיכות הסביבה.
ונספר את נס החשמל, והתרבות הפורחת, ושלמת הבטון והמלט, שהישוותה את קו הרקיע לגדולות בערי העולם, ומדד שביעות הרצון של האנשים, ועוד ועוד.
"start-up nation", קוראים לנו דן סניור ושאול זינגר, שספרם מכה גלים בעולם. מדינת הסטארט?אפ. קטנה, צעירה, מוקפת אויבים, מאז היווסדה במצב של מלחמה, לא בורכה בשפע משאבים טבעיים. והמדינה הזו מייצרת יותר חברות הזנק ממדינות גדולות, שלוות ויציבות דוגמת יפן, סין, הודו, קוריאה, קנדה ובריטניה.
ונספר להם את האמת, שהגורמים להצלחתנו הם שניים: שירות החובה בצה"ל, המתגלה כרווח אישי בהקנותו לחיילים ביטחון עצמי חסר תקדים בהשוואה לבני גילם בעולם, בזכות האפשרות שניתנה להם להתנסות במנהיגות שאינה מפלה בין עשיר לעני, ובקבלת החלטות ובפיתוח רעיונות.
וההגירה. העלייה שלא חדלה מביאה לכאן אנשים שחייבים לקחת סיכון ושחייבים להמציא את עצמם מחדש, אנשים שאין להם מה להפסיד, כי על הארץ שבה נולדו הם כבר ויתרו.
ביום הזה אני מתייחדת עם מתיי הרבים. יורם, המורה לגיאוגרפיה, שנהרג במלחמת ששת הימים והוא בן כ?30, ובן כיתתי אלכס יפה התואר, אורי מפלס"ר חטיבה 7 ושמחה מהצופים, שנהרגו במלחמת יום הכיפורים והם בראשית ה?20 לחייהם. ואני מבכה את עולי הימים, שבמותם המוקדם לא זכו לראות את מה שאנו, שנותרנו בחיים, לא מספיק מעריכים - את הארץ הנהדרת שיש לנו, חרף שונאיה שבקרבה ואויביה שמחוצה לה, הקמים עליה לכלותה.