מאיר הר ציון, הלוחם הגדול, גיבור ישראל, נקבר בכבוד מלכים, בהלוויה שהשתתפו בה בין השאר נשיא המדינה וראש הממשלה. רק בשולי הכבוד הגדול הזכירו שרצח בדם קר ארבעה נערים בדואים חפים מפשע כנקמה על רצח אחותו שושנה נשמתה עדן, בשנות ה-50' של המאה הקודמת. נכון, זה היה זמן אחר. הנסיבות היו אחרות, והרצח בוצע בממלכת ירדן, במדבר יהודה, שאליו הסתננו הר ציון וחבריו, אבל רצח חפים מפשע הוא רצח חפים מפשע.
יעקב שרת, בנו של ראש הממשלה המנוח משה שרת, שיגר אלי, בין שאר מכותבים, את המכתב ששלח ל"הארץ" ולא פורסם, ובו הוא מצטט בין השאר את אביו, שכתב ביומנו: "בן גוריון מסר על זה דוח מפורט ולא כיחד את פרטי הרצח האכזרי איך תפסו ארבעת הבחורים שלנו נערים בדואים, אחד אחד, ואיך הובילום לוואדי ואיך רצחום בתקיעת סכינים זה אחרי זה, ואיך ניסו לחקור כל אחד לפני מותו בדבר מהות רוצחי הנער והנערה ונבצר מהם להבין את התשובות על שאלותיהם, כי לא ידעו כלל ערבית. ראש חבורת הארבעה היה אחי הנרצחת מאיר הר ציון מעין חרוד" (משה שרת, "יומן אישי" , 11.1.55 כרך ג' עמ' 817).
את סיפור הר ציון אני מביא כאן כהקדמה להצעה פשוטה ומתבקשת, גם אם מעוררת בחילה כלשהי: במקביל לשחרור הרוצחים הפלסטינים הצפוי בימים הקרובים, לשחרר גם את המחבלים היהודים, את כולם, לא להשאיר אף אחד לפעימה הבאה, כי אין כזו.
לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות
זוהי הדרך הנכונה, הטבעית, המידית, לשכך את הכעס הציבורי על שחרור המחבלים - ולא באמצעות עוד מכרזי בנייה חסרי תוחלת שאפשר לבטל את כולם במחי הקלדה אחת - אלא בדרך ראויה מאין כמוה, צודקת ומתבקשת: לשחרר במקביל גם את האסירים היהודים שהורשעו ברצח פלסטינים או בתכנון רצח כזה. עם כל הבחילה הכללית (כי מי רוצה לשחרר רוצחים יהודים כלשהם?) זה בהחלט ירגיע את הציבור הישראלי נוכח שחרור הרוצחים הפלסטינים, ובהחלט יעניק תחושה מסוימת של צדק.
המשוחררים של ממשלת נתניהו
כי באמת: איך אפשר להשלים עם שחרור רוצחים פלסטינים, שחלקם רוצחי המונים (שלא לומר משמידי עם), ולעומת זאת, להשאיר בכלא את שחר דביר זליגר, למשל, ממחתרת בת עין (גילוי נאות: יש לי קשר משפחתי אליו, הוא בן דוד שני של אשתי, משפחה נחמדה במיוחד), שוועדת השחרורים מטעם שב"ס המליצה לשחררו, אבל המדינה ערערה על החלטתה ובית המשפט המחוזי החליט לקבל את ערעור הפרקליטות ולהשאירו בכלא. זאת, למרות שזליגר הורשע בתכנון זוועה שלא יצאה לפועל (הטמנת עגלת נפץ בסמוך לבית ספר פלסטיני לבנות), ואילו פלסטינים שרצחו בפועל עשרות אזרחים, נשים וילדים בפיגוע אחד משוחררים לחופשי. הדעת פשוט איננה יכולה לסבול את זה.
כדאי לזכור ולהזכיר את מי שיחררה ממשלת נתניהו בכל שנותיה כדי להבין מול מי ומול מה אנחנו עומדים: בין המחבלים הערבים ששוחררו בעסקת שליט וכן בעסקה הקודמת לפני כמה חודשים נמצאים בין השאר: נסר יתאימה שנדון ל-29 מאסרי עולם באשמת השתתפות בפיגוע במלון פארק בנתניה שבו נרצחו 30 ישראלים; עבד אל האדי ע'נאיים (16 מאסרי עולם) המחבל שביצע את הפיגוע בקו 405, שבו נרצחו 16 אנשים; מוחמד דאגלס (15 מאסרי עולם) ואחלאם תמימי (16 מאסרי עולם) - שניהם השתתפו בביצוע הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים בו נרצחו 15 ישראלים. כל אלה מעסקת שליט (שבה שוחררו להזכירנו עוד יותר מאלף מחבלים פלסטינים). ואילו בפעימות הקודמות שוחררו בין השאר מי שהורשעו ברצח כפול כמו עבד אל-רבה עיסה שרצח את רויטל סרי ורון לוי; יוסף מחמד הזאע שרצח את יוסף אליהו ולאה אלמקייס; גנימאת עאמר מוסטפה שרצח את מאיר בן יאיר ומיכל כהן, ועוד לא מנינו מקצת מן השמות ומקצת מן המעשים הנוראים. שנמשיך?
לכן, אני בא לדבר על ההכרח המוסרי והציבורי לשחרר במקביל גם ישראלים שהורשעו בטרור נגד פלסטינים, כולל רוצחים יהודים מתועבים כמו עמי פופר - כן, גם הוא, שרצח שבעה פועלים פלסטינים חפים מפשע ונדון לשבעה מאסרי עולם. כי אנחנו חייבים להכניס את הדברים להקשר הנכון. וההקשר הנכון הוא מעשי הזוועה הפלסטינים, מן הנוראים במעשי הטרור שנעשו בעולם בכלל, ושזכו אף על פי כן למחילה איומה, אם לא מצד הרגש הישראלי, הרי בוודאי מצד החוק והתוצאה הממשית: הם שוחררו מהכלא בהחלטת ממשלת ישראל ובחנינת נשיא המדינה.
ומה יביא לשחרור פולארד?
אני אגב, במאמר מוסגר לגמרי, בעד עונש מוות על כל רצח מדרגה ראשונה (כלומר, רצח מובהק, בכוונת רצח מובהקת), רצח אישי, רצח בטחוני. כל רצח. לא יכול להיות בעיני שמי שביצע מעשי רצח מדרגה ראשונה, יישאר בחיים. לא ערבי ולא יהודי. אבל מכיוון שהושארו בחיים, אין ברירה אלא לדון שוב ושוב בגורלם. ואין ברירה אלא להבין כי כעבור 20 שנים ויותר בכלא, האדם שרצח אינו אותו רוצח. משהו שקשה לנו להגיד לעצמנו כשמדובר רק ברוצחי הטרור הפלסטינים, אבל אולי נוכל להגיד אותו לעצמנו כשיחול גם על האסירים הביטחוניים היהודים. וכך יעזור לנו להשלים נפשית עם כל המהלך כולו.
ובינתיים אמריקה מעיזה, בעזות פנים מתעללת וקשה, לא לשחרר את פולארד, אבל ללחוץ עלינו לשחרר רוצחים פלסטינים. את פולארד היא שומרת כפרס עבור כניעה ישראלית מרחיקת לכת בהרבה, כפי שיעץ דניס רוס. צפו להתקפלות ישראלית מרחיקת לכת גם בענייני יהודה ושומרון, לשמחת כמה מידידינו הטובים ביותר. כשנסיים להיכנע נקבל גם את פולארד. אבל לדביר זליגר עדיין לא ינכו שליש.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד