בחודשיים האחרונים לא עובר יום בלי ששומעים ציוץ כלשהו מאייל גולן. כשמתפרסמים נגדו חשדות קשים בעילום שם, הוא מתעקש להמשיך להופיע כשופט בתוכנית ריאליטי, וגורר אחריו זכיין גדול לביבים של אפולוגטיקה והצדקות; כשבלוגר מפרסם את שמו, הוא מתקומם כקוזאק הנגזל ומכנה אותו "נער כאפות"; כשצלמים רודפים אחריו להופעה הוא מסתחבק עם מעריצה ומגחך "בת כמה את?"; כשעוצרים אותו במכס הוא מניף ידיים בתנועה מתריסה אל מול הפקחים והמצלמות; וכשמתפרסמות עדויות מביכות, דוחות ממש, על מה שהתרחש מאחורי הקלעים עם נערות צעירות, הוא מבטיח שאוטוטו, ממש עוד מעט, תצא "כל האמת" לאור. בדרך הוא לא מתבייש להיענות להצעה להופיע בכנס של "העצמה נשית". כאילו "אני פמיניסט ידוע. מה, לא?".
תפסיקו לרכוב על הגב של אייל גולן / דעה אחרת
רק דבר אחד לא תשמעו מאייל גולן. בעצם שני דברים. הראשון הוא בקשת סליחה ומחילה מכל סוג שהוא. גולן מתמיד בעקביות בתדמית ה"גבר-גבר" שאימץ לעצמו, זה שמשתין על העולם בקשת, שמגיב לכל האשמה בכוחניות מלווה בחיוך שחצני. חטאתי? פשעתי? טעיתי בשיקול דעת? פחחחח. אני אייל גולן. גם אם לא שילמתי מיסים, אני בסדר. גם אם התעסקתי עם קטינות, אני בסדר. גם עם בפמליה שלי הפדופיליה ושידול הקטינות לשימוש בסמים היו ענין שבשגרה לא שגיתי. לא במקרה, לא אולי, לא בדיעבד. זך וטהור וצח.
הוא לא אלכסנדר פן
הדבר השני שלא תשמעו אף פעם אצל אייל גולן הוא קולו המזכך של השקט. כשמרגלית צנעני, לא בדיוק אישה רגועה ונחבאת אל הכלים, הוחשדה בפלילים, היא התכנסה בתוך עצמה ולא הגיבה. כך גם עמנואל רוזן, להבדיל. המשכיל בעת ההיא יידום, במיוחד כאשר ה"היא" מתייחסת להתנהגות שהיא לכל הפחות שפלה ומעוררת שאט נפש, מצד אמן המתיימר להיקרא "האמן הלאומי". אבל הקורבן הלאומי הנרדף לא יניח לציבור להירגע או לזמן לעשות את שלו. וכך גם עדת מעריציו השוטים, בעלי גישה ישירה למיקרופון: עיתונאים, אמנים, מנחים בטלוויזיה. מה אתם רוצים ממנו, ברבר אחד מהם בטלוויזיה ביום שישי האחרון. "את מי יעריצו אם לא אותו את אלכסנדר פן שהיה שתיין וחובב נשים?", פירשן הבחור שמוגדר בקרדיט כ"עיתונאי וחבר של אייל גולן". אכן, גולן הוא בסך הכול נצר מכובד לשושלת עתיקה ומפוארת של יוצרים שתיינים וחובבי נשים. ולכן "אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת", בפרפראזה על שירו של פן.
הייתי שמח אם יקום יועץ התקשורת שיגבה מגולן כמה רבבות שקלים חדשים שכר טרחה בכדי לכתוב לו על מפית קטנה מילה אחת: "שתוק". תן לציבור זמן לשכוח ממך קצת, תראה שלמדת לקח, גלה קצת צניעות ונקז כמה ליטרים של שתן מראשך. תיעלם לכמה זמן. כן, תסתכן אפילו באובדן של הכנסות מכמה הופעות. הזמנים השתנו חביבי, מה לעשות. כשאלכסנדר פן כתב שירים לא היו חוקים נגד הטרדה מינית, ולא היו דיונים ציבוריים על נורמות התנהגות, ולא אייפונים שמתעדים כל תנועת יד מיותרת שאתה עושה בשדה התעופה, ולא עיתונות באינטרנט. עד היום הקדמה הזאת קידמה את הקריירה שלך יפה מאד. עכשיו היא חוזרת לנשוך אותך במקום שכואב.
ועוד כדאי שיועץ התקשורת החדש יבהיר לזמר: ההיבריס הבלתי-יאומן שלך ימשיך לעשות בך שמות, כל עוד לא תיתן לנו מנוח. אם באמת בא לך להתראיין ולספר את "כל האמת", כדאי שתיקח בחשבון שאין לך מונופול על האמת הזאת. חלקה נמצא אצל הנערות, והוריהם, וחלקה אצל משטרת ישראל, וחלק אחר אצל מבקרי התרבות, או חוקרי המס וקציני המכס. ככל שתמשיך בקרנבל המסכנות הזה, מלווה בניסורי הכינורות, כך גם אלה ייאלצו להמשיך להתגונן מפניך.