הקלישאה נכונה: אנשים גדולים עושים טעויות גדולות (בין היתר כי הם מקבלים החלטות גדולות). אין ספק שאחת הטעויות הגדולות ביותר שמייסד המדינה דוד בן-גוריון עשה, היה הנהגת הסדר דחיית השירות לבחורי הישיבות. הנחה רווחת היא שבן-גוריון הסכים להסדר מתוך הנחה שמדובר בעולם הולך ונכחד, ויש לשמר את זכרו.
אבל המציאות גילתה שהעולם הזה רחוק היה מהיכחדות. אם ב-1948 הוענק הפטור ל-400 איש מכל הגילאים, ב-2011 הגיע מספר מקבלי הדחייה ל-63 אלף - גידול של יותר מ-15 אלף אחוז. במידה רבה, עולם הישיבות חייב את שיקומו להחלטה של בן-גוריון. בייחוד הוא חייב זאת לכך שבן-גוריון לא קבע מכסה שתגביל את מספר מקבלי דחיית השירות, ולכך שהוחלט שתלמיד ישיבה שיקבל דחיית שירות לא יוכל לעבוד. כך נוצר תמריץ גדול לצעירים החרדים להישאר בישיבה ולא לצאת לעבוד. הצבא הפך בעצם לסוהר שכלא את הצעירים החרדים בישיבות.
40 שנה למותו של בן-גוריון - פרויקט דעות מיוחד
חליפת מכתבים של בן גוריון עם הרב הראשי המנוח יצחק אייזק הלוי הרצוג, שפרסם בשנה שעברה העיתונאי גדעון אלון, מגלה שהוא הבין את הטעות כבר בשנות ה-50. "איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות...", כתב בן-גוריון להרצוג, "אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה ומספרם הגיע לאלפים". למרות זאת, הוא העדיף נוחות פוליטית ולא ביטל את הסדר דחיית השירות.
ברור שדברים שרואים מעכשיו לא רואים מ-1948. המציאות שבה פעל בן-גוריון הייתה של ציונות בוטחת ומנצחת ושל גל של חרדים שיוצאים לשאלה אל התנועה הציונית החילונית. סביר שלא העלה בדעתו שלאחר 65 שנה, רבע מתלמידי כיתה א' בחינוך היהודי בישראל ילמדו בחינוך החרדי. כלומר, בעוד 12 שנה, אם לא יחול שינוי דרמטי, אחד מכל ארבעה צעירים יהודים יתגייס לישיבה במקום לצבא. זו רק תוצאה אחת של הסדר דחיית השירות. תוצאה אפשרי נוספת: כלכלנים מזהירים שוב ושוב שאם לא נשלב חלק גדול מהגברים החרדים בשוק העבודה, המשק הישראלי יקרוס אל עבר העולם השלישי.
איבדנו את היכולת להגיע להסכמות
לצד דחיית השירות לבחורי הישיבות, אחראי בן-גוריון גם להכרעה היסטורית נוספת בתחום הדת והמדינה - הסכם הסטטוס-קוו, לו יצא עם השנים שם רע כל כך. בפועל, לסטטוס-קוו היו גם יתרונות. הוא היה בעצם האמנה החברתית שאפשרה לדתיים ולחילונים להקים ביחד מדינה, להילחם עליה ביחד, לבנות אותה ביחד. למשל, החיים והמאבק המשותפים היו בלתי אפשריים לולא ההסכמות שהמטבחים בצבא ובמשרדי הממשלה ישמרו על כשרות, ושמשרדי הממשלה ישמרו שבת.
מכתב הסטטוס קוו המפורסם ששלח בן-גוריון כלל רק ארבעה סעיפים. בפועל, ההסכמה סביב הסטטוס-קוו התייחסה לכל תחומי הדת והמדינה, מתוך הבנה שמה שהיה הוא שיהיה. כך למשל בחיפה נמשכה תנועת האוטובוסים בשבת, אבל בשאר ערי הארץ לא.
אחד הנושאים הבעייתיים ביותר בתחום הסטטוס-קוו הוא מסירת המונופול על נישואים וגירושים לידי הרבנות הראשית, במקום להנהיג נישואים אזרחיים. הבעיה הזאת החריפה משמעותית אחרי גל העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר. יותר מ-300 אלף עולים הוגדרו בישראל "חסרי דת", ולכן אינם יכולים להינשא בגבולות המדינה. התוצאה: כ-9,000 זוגות שבהם לפחות אחד מבני הזוג ישראלי מתחתנים מדי שנה בחו"ל. באתר מפת חופש הנישואים בעולם של עמותת חדו"ש, ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה המקבלת ציון 0, המעיד על מגבלות קשות על חופש הנישואים.
מעניין לציין כי מכתב הסטטוס-קוו של בן-גוריון הדגיש שהתלמידים החרדים ילמדו לימודי יסוד (ליבה). שיכשירו אותם לשוק העבודה. ואכן עד שנות ה-70, חלק גדול מהבנים החרדים למדו בחינוך העצמאי של אגודת ישראל, שהמערכת שלו כללה לימודים כלליים. לאחר המהפך הפוליטי ב-1977 והצטרפות אגודת ישראל לממשלת הליכוד, החלה הזרמת כספים מסיבית למוסדות המקורבים למפלגה החרדית, שאפשרה לחינוך החרדי להתפצל ולהתפלג. הוקמו מוסדות עצמאיים רבים לבנים, שהתחרו ביניהם מי ילמד פחות לימודי ליבה.
תכנית הליבה היא רק דוגמה אחת לכך שעם השנים, הלך הסטטוס-קוו והתכרסם. התפתחו אינספור מאבקים כוחניים, כאשר כל צד מנצח בנושאים ובמקומות שבהם הוא חזק יותר. כך למשל, סגרו החרדים רחובות רבים לתנועה בשבת. החילונים פתחו לקניות בשבת מרכזי קניות ענקיים מרוחקים מהערים. שורת ועדות שהוקמו במטרה לגבש אמנה חברתית חדשה, מלאה או חלקית, נכשלו. הסיבה: החברה הישראלית מפולגת כל כך בעמדותיה, עד שהיא איבדה את היכולת להגיע להסכמות.
שחר אילן הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון