האם יש באמת פוליטיקה חדשה בישראל?

הקמפיין הפוליטי היה מבריק. היועצים ואנשי האסטרטגיה השכילו למרכז את המועמד. לא חבר של מרצ ולא סחבק של המפד"ל. הם זיהו את הכריזמה הנשפכת ממנו ולכן הציבו אותו בחזית. המפלגה טושטשה למדי. גם הערכים שהובלטו במהלך מערכת הבחירות היו אזרחיים והתרחקו במידת האפשר מהדיון המדיני-ביטחוני המדמם תמיד. לאזרחים הובטח שיפור בחינוך, בבריאות, ברווחה וברמת החיים.

הניתוח הזה, שנעשה על ידי ד"ר אורית גלילי-צוקר, יועצת לתקשורת פוליטית, לא נכתב על יאיר לפיד. גם לא על נפתלי בנט. שניהם היו עמוק בענייניהם הפרטיים כשהוא יצא לאור. כשהמהלכים האסטרטגיים הללו נרקחו ונרקמו בנט היה עוד חייל בשירות סדיר. ללפיד היה כבר טור במעריב. מי יודע, אולי הוא הקדיש את אחת הרשימות אי אז ב-1992 לדיון בדמותו של ה"פוליטיקאי החדש", יצחק רבין.

בעוד פחות מחודש תמלא שנה להזנקה הרשמית של הבחירות לכנסת ה-19. לפיד היה אז בשיא הקמפיין, חורש את הארץ וערב ערב מביא את בשורת הפוליטיקה החדשה. בנט יצטרף אליו רק כעבור כמה חודשים, בעקבות מופע טלוויזיוני שישים אותו על המפה. כחצי שנה מאז הקמת הממשלה שבה התברגו שני נביאי הפוליטיקה החדשה בתפקידי מפתח ניתן לנסות ולסמן את הבשורה שאותה הביאו.

לפיד ובנט לא המציאו את הפטנט. כמו הרבה דברים בישראל, גם הוא הגיע מארצות הברית באיחור אופנתי. גלילי-צוקר מסמנת, כאמור, את רבין מודל 92' כזה שעמד בתפר שבין הפוליטיקה הישנה לחדשה. בנימין נתניהו (שעמו עבדה גלילי-צוקר לאחרונה) ואהוד ברק שבאו אחריו כבר היו אב טיפוס חדש-דנדש.

לפוליטיקה החדשה מייחסים בשדה המחקרי שלושה מאפיינים עיקריים, מסבירה גלילי-צוקר. הראשון הוא היכולת לשנע בוחרים באמצעות כלי התקשורת. השני הוא הפרחת מסרים ברוח ערכים פוסט מטריאליסטים. הפוליטיקה החדשה אינה מתעסקת בבעיות קיומיות אלא בשיח של שלום, פיוס, זכויות אדם, סביבה ובעלי חיים. היא עוסקת בחיי הפרט, בהגשמה האישית שלו ולא בערכים של קביעת גבולות, עיסוק בעוני במצב כלכלי קשה. המאפיין השלישי הוא שבירת המיסוד של הפוליטיקה הישנה. הבוז למפלגות ולארגונים הממוסדים. כל זה מוקצה. הציבור נורא אוהב מסרים כאלה.

אחד מחברי הכנסת החדשים נשאל לאחרונה מהי פוליטיקה חדשה. התשובה שניסח משקפת היטב את התפיסה של רוב חבריו החדשים למשכן הכנסת. "פוליטיקה חדשה לא עוסקת במפלגה אלא תמיד בטובת המדינה. זו לא פוליטיקה של אינטרסים פוליטיים צרים, אלא זו שמעניין אותה מה נכון וטוב. היא בוחרת כל יום מחדש ב'כולם' ולא ב'עצמי'. אז נכון שיש הרבה אנשים שבזים לזה, אבל אלו אנשים שבגלל הרוח החדשה הזו מפסידים הרבה כסף והשפעה. והם לא מוותרים בקלות".

פרופסור גיורא גולדברג, מומחה לפוליטיקה הישראלית מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, רואה במילים הגבוהות והיפות הללו את שורש הרע. "הפוליטיקה החדשה מתאפיינת בכך שהיא אישית ולא מפלגתית", הוא אומר. "היא פחות מקצוענית מאשר בעבר. טווח הפעולה שלה קצר בהרבה. עיקרה במלל, בדיבורים, בהכרזות, באמירות ולא במעשים. הדיבור, או הכתיבה בפייסבוק, הוא המעשה הפוליטי. הפוליטיקאים אינם עושים דבר כמעט - קבוצות אחרות כמו בירוקרטים, שופטים, יועצים משפטיים ודומיהם הן העושות והפוליטיקאים עומדים בצד ומקשקשים. ההפרדה ביניהם לבין קבוצות אליטה אחרות הולכת ומטשטשת. על מה הם מדברים? בעיקר על ערכים, חזון, טוב לב, חמלה, סולידריות - בקיצור התחזות".

"הפרקטיקה האנושית", ממשיך גולדברג, "מתבטאת במעשי אלימות, גסות רוח, צעקנות והפרת חוק בצד הכרזות הפוכות על גן עדן ערכי. זוהי תמצית הדמוקרטיה, כי הרי כך נוהגים רוב האזרחים והפוליטיקאים אמורים לייצגם. הם אכן עושים זאת בצורה מרשימה. תופעה זו משקפת תהליכים חברתיים עמוקים ואי אפשר לבוא בטענות דווקא אל הפוליטיקאים. הפוליטיקה היא מלבין הכביסה של הרוע האנושי, של הטמטום, של השטחיות ושל הצביעות. זו היא הפוליטיקה החדשה - עלובה, אומללה, מרוסקת וחסרת סיכוי".

גולדברג מדבר על התחזות. הפעם האחרונה שבנט באמת התחזה התרחשה דווקא לא מזמן. לקראת ראש הנה הוא נטל חלק בסרטון הומוריסטי של חבורת אנדרדוס. בגלימה לבנה הוא היה מצפו?ן, ואחר כך ניגן סרנדה ואפילו הודה בחצי פה שבמקום לרדת במשקל במהלך השנה הוא ירד על סמבוסק עם מוטי יוגב. בואו נשים בצד את השאלה האם הקטע הזה מביך או מגניב. (לכל המצקצקים מומלץ להיזכר בתמונת שר האוצר לשעבר, בייגה שוחט, מכה בתוף כשלראשו תרבוש במעגל של דן שילון). הסוגיה המהותית היא האם אנשי הפוליטיקה החדשה לא רואים בקשר הבלתי אמצעי שלהם עם הציבור – שנעשה כיום בעיקר דרך הפייסבוק – את חזות השינוי שאותו הם נושאים עמם. כלומר, זכותו של בנט לספר לנו שהוא נוחר, מותר לבעז טופורובסקי להעלות תמונה שנויה במחלוקת שלו מחדרו בכנסת ולאף אחד אין זכות להגיד ללפיד עם מי להתכסח ועם מי לא בדף הפייסבוק הפרטי שלו. אבל מה, בשביל זה הגעתם עד הלום?

מה שבטוח זה שהם מנסים. רוב חברי הכנסת החדשים חרוצים ורווי מוטיבציה להטביע חותם. הם נוכחים במשכן, מגיעים לדיונים, ומגלים בקיאות בחומר. קחו לדוגמא את שר הרווחה, מאיר כהן. בתוקף היותו שר יש לו את מלוא הלגיטימציה להיעדר מהכנסת במשך רוב ימי עבודתה. ולמרות זאת נוכחותו מרשימה. ביקשתי מהאנשים שלי, הוא מספר, שיעבירו את עבודת המשרד בימים שני-רביעי לכנסת וירכזו את הסיורים בימים ראשון וחמישי, הוא מספר. אני אוהב את השהייה בכנסת. היא מעניינת וחשובה. אמנם חבריי השרים הוותיקים אומרים שזה יעבור לי, אבל בינתיים אני לא משנה את זה (אגב, חבר ממשלה נוסף שאוהב את עבודת הכנסת הוא ראש הממשלה, שלעיתים נוכח במקום הרבה מעבר לזמן שהוא חייב. באחת מישיבות הממשלה לפני כחודשיים הוא ביקש משריו לגלות נוכחות גבוהה יותר בכנסת).

"פוליטיקה חדשה זה טוב כסיסמת בחירות, אבל חדשה לעומת מה? לעומת מה שהיה בכנסת ה-18? לעומת הכנסת העשירית? אני לא כל כך מבין את זה", אומר חבר כנסת ותיק שמכיר היטב את עבודת הכנסת גם כיום. "אז בבחירות זה טוב לדבר כי כולם מתעבים פוליטיקה, ואז אתה אומר 'לא לא, אני לא פוליטיקה אני משהו חדש'. אבל בפועל ביום יום אני לא מבין איך זה בא לידי ביטוי אחרת. אתה לא יכול לצאת למגרש כדורסל ולהגיד 'זה משחק חדש, אני גם אבעט ברגליים'. יש כללים מסוימים".

כלומר, בסוף פוליטיקה היא פוליטיקה היא פוליטיקה?

"כן, אבל זה לא ביטוי גנאי. כשצועקים 'חדשה חדשה חדשה' מה שלא מעריכים מספיק זה שזה עיסוק מקצועי. עובדה שראית אנשים שהיו גנרלים מצוינים אבל בפוליטיקה נעלמו עוד לפני שמישהו נזכר בשם שלהם. היו אנשי עסקים, אקדמיה פרופסורים בעלי שם שנכנסים ונכווים ויוצאים וכל המדינה צוחקת. לכן זה תחום עיסוק, יש כאלה שמתאימים לו יותר ויש כאלה שמתאימים לו פחות ואני לא מבין למה מיד צריך לקבוע אם זה חדש או לא חדש. גם בפוליטיקה הישנה הכרתי אנשים, שתמיד היו סמל של יושר והגינות וזה היה גם בכנסת החמישית וגם בעשירית וגם ב-15. אף אחד לא חיכה לכנסת הנוכחית על מנת שיהיו אנשים כאלה".

ובכלל, אולי כדאי להפסיק ולהשתמש במונח הלעוס והשחוק הזה. גם ככה, מסבירה גלילי-צוקר, הוא לא יכול לעבוד כאן באמת. "פוליטיקה חדשה היא תופעה שמאפיינת בעיקר דמוקרטיות ותיקות ומבוססות. מאחר שישראל היא דמוקרטיה צעירה יחסית שערכיה הדמוקרטיים עדיין נמצאים בתהליך של התבססות אז אין בה באמת פוליטיקה חדשה. מכאן יוצא שהפוליטיקאים החדשים הם לא באמת חדשים – הם או ישנים, או חדשים חלקית, או מזויפים".

ועם כל הביקורת, אי אפשר רק להאשים את הפוליטיקאים החדשים בהרבה דיבורים שמעט עשייה לצדם. מותר לבקר את לפיד וניתן לתמוך בו אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא עושה. גם בנט לא קופא על שמריו במגוון המשרדים שנפלו בחלקו, ובכלל את בולמוס הרפורמות בנמלים, בתעופה, באנרגיה ואיפה לא אי אפשר לנתק מרוח השינוי שמרחפת באוויר. האם זה יחזיק מעמד? האם המילים הגבוהות שהופרחו לאוויר יתממשו לעובדות בשטח? אולי זה יהיה המבחן האמיתי של הפוליטיקה החדשה הישראלית.

לטורים נוספים:
מה הקשר בין אובמה לגיוס החרדים?
הילדים החורגים של נתניהו איכשהו התחברו
מלפיד ועד הכלב צ’אבי: המילון הפוליטי של תשע”ג