נושאים חמים

אפילו אחרי חיסולם, שני העיתונאים של חמאס לא זוכים למנוחה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
לוח הנצחה במוזיאון העיתונות של וושינגטון (AP)

מוזיאון העיתונות "ניוזיאום" בוושינגטון עורך מדי שנה טקס הנצחה לעיתונאים שמתו במילוי תפקידם. בסוף השבוע האחרון הופעל לחץ על מנהלי המוזיאון כדי להסיר מרשימה של כ-80 עיתונאים את שמם של שני צלמים, שהועסקו בתחנת הטלוויזיה של חמאס וחוסלו על-ידי צה"ל.

ארגונים יהודיים, כלי תקשורת של הימין וככל הנראה גם השגרירות הישראלית, דרשו שלא להוקיר את השניים. הלחץ עבד. שגרירות ישראל בוושינגטון שיבחה את "ניוזיאום", והודיעה שההחלטה "משקפת את הערך העיתונאי הבסיסי שהמוזיאון פועל לכבד: המאבק על הסיפור המלא". אלא שבמקרה הזה, הסיפור מלא בחורים.

ב-20 בנובמבר 2012, לקראת סיום מבצע עמוד ענן ברצועת עזה, פגע טיל במכונית שבה נסעו מחמוד אל-קומי וחוסם סלמה. השניים היו צלמים של ערוץ אל-אקצא, ועל מכוניתם נכתב בבירור "TV".

בהודעה שפרסם שלשום המוזיאון הוטחו האשמות באל-קומי ובסלמה, מבלי לציין את שמם:
"עלו תהיות חמורות בשאלה האם שניים מהאישים שכללנו ברשימה הסופית של העיתונאים שמתו בזמן עבודתם בשנה שעברה היו באמת עיתונאים, או שמא עסקו בפעילות חבלנית. אנחנו מתייחסים בכובד ראש לשאלות הנוגעות לשני הגברים האלה, והחלטנו, במקביל לבדיקה נוספת, לשקול מחדש את הכללתם בלוח ההנצחה".

חצי שנה חלפה מאז שחוסלו אל-קומי וסלמה במרכז העיר עזה, ועד היום לא פורסמה העילה להתנקשות בחייהם. כמעט אחרי כל סיכול ממוקד (השם המכובס שהעניק צה"ל לחיסולים שהוא עושה מן האוויר) מתפרסם "תיק" השב"כ של המבוקש; מובאים נימוקים להוצאתו להורג ללא משפט, כדי להסביר לציבור הישראלי מדוע היה מדובר ב"פצצה מתקתקת"; מדוע מדובר היה במורשע מיידי, שלא הייתה ברירה אלא להשתמש באמצעי חירום כדי לעוצרו. ללא ה"תיק" הזה, לא ברור אילו אמצעים עומדים לרשות המוזיאון בוושינגטון כדי לבחון האם אל-קומי וסלמה היו "באמת עיתונאים".

עד שהודיע ברגע האחרון שלא יעשה זאת, המוזיאון כלל את שמם של אל-קומי וסלמה בלוח ההנצחה לצד עשרות עיתונאים אחרים שנהרגו בשנה שעברה. בטקס שנערך אמש, זכו להוקרה כותבים וצלמים מפורסמים כמארי קולווין, אנטוני שדיד ורמי אושליק. אך הונצחו גם עיתונאים אלמוניים, וכאלה שמעולם לא התיימרו לדווח באובייקטיביות. אחד מהם היה מאיא נאסר, כתב הרשת האיראנית פרס טי-וי, שעליו נכתב בקצרה: "נהרג מאש צלפים בדמשק. הביע אהדה למשטר אסד, והאשים את המערב ואל-קאעדה באחריות להתקוממות בסוריה". האם מותו אינו ראוי לציון רק משום ששימש שופר לאייתוללות בטהרן?

הקריטריון להיכלל ברשימת העיתונאים המתים, אפוא, לא תובע מהם להביע אובייקטיביות בחייהם. נכון הדבר שתחנת הטלוויזיה של חמאס משדרת תעמולה אנטי-ישראלית. לעתים התכנים מרגיזים, ולפעמים הם קיצוניים במידה שמעוררת גיחוך ולעג (דוגמת המערכון שבו מיקי מאוס קורא לילדי עזה לשחרר את עיראק מידי ג'ורג' בוש). אך ארוכה הדרך מתעמולה ועד טרור. הטיעון לפיו "מי שנושא מצלמה ביום בוודאי יורה רקטה בלילה" זקוק להוכחות מוצקות, ולא רק להנחה-מוקדמת. באותה מידה, אפשר לטעון שכל צלם המשרת בדובר צה"ל נושא באחריות בלעדית לפשעי מלחמה בעזה. אם נחזור על כך מספיק פעמים, מישהו עוד עלול להאמין בכך.

עוד בנושא "עמוד ענן"
קצין איסוף: צה”ל הוא באמת הצבא המוסרי בעולם?
הפצ”ר: צה”ל חוקר 70 מקרי הרג אזרחים ב”עמוד ענן”

לפניות:
uriah_c@walla.net.il