נושאים חמים

לא לקטר, להתייצב בקלפי

רבים תוהים מדוע לטרוח ולהצביע בבחירות, אם בלאו הכי שום דבר כמעט לא ישתנה. יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א קורא לכולנו להחליט מה אנחנו רוצים, במקום להגיד מה לא

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

בעוד פחות משלושה שבועות זה קורה: נלך לקלפיות ונבחר את האנשים והמפלגות שישפיעו על העתיד שלנו בארבע השנים הקרובות. זאת ההזדמנות שלנו, קודם כל כאזרחים וגם כסטודנטים, להשמיע את קולנו - ועל הדרך לדאוג שכל מי שאנחנו מכירים יצביע וישפיע, בדיוק כמונו.

אני בטוח שחלק מכם שואל את עצמו: "למה ללכת להצביע? זה גם ככה לא יעזור, אני לא אהיה האדם שיעשה את ההבדל". חלקכם האחר רוטן: "לפני שנה וחצי, במחאת קיץ 2011 יצאנו לרחובות, וכלום לא השתנה". אז אולי תגידו שאני תמים, אבל אני חושב שהרבה השתנה. השיח שלנו השתנה, הדברים שמעניינים אותנו השתנו, הרצונות, השאיפות, המעקב והבקרה אחרי הנבחרים שלנו - כל אלה השתנו.

לכל מי שעדיין ממעיט ביכולת ההשפעה שלו ובהשפעה השלילית שתיווצר אם הוא, בתור האזרח הקטן, לא יצביע - אני ממליץ לו לקרוא קצת על "בעיית הטרמפיסט", שלמעשה מסבירה את הסיבה שכל כך קל לנו לוותר לעצמנו על ההצבעה בבחירות, ומהי המשמעות העצומה בכך שנצביע.

כל הדיווחים, הניתוחים והסקרים - בוואלה! בחירות 2013

פתקי הצבעה עם כל האותיות בקלפי צבאית (רויטרס)
"שכל אחד יבדוק איזו מפלגה הכי קרובה לדעות שלו" (צילום: רויטרס)

אבל נניח שעברנו את השאלה האם להצביע, עדיין נותר החלק ה"עסיסי" בתקופה שלפני הבחירות: "אבל למי להצביע?" יכול להיות שאין למי להצביע, לפחות לא באופן אינטואיטיבי. הרי ההוא עוכר ישראל, זה פאשיסט, זה פחדן, והיא בטח תהרוס את המדינה. אז אולי די?

אולי כדאי שנפסיק את החיפוש אחר הנקודות הקטנוניות שאנחנו לא מסכימים איתן במאה אחוז? אולי כדאי שנפסיק להתעסק בדברים הטפלים והפחות משמעותיים, ונקדיש את זמננו היקר למה שכל אחת מהמפלגות מציעה? שכל אחד מאתנו יעצור לרגע, ילמד על הנושאים המהותיים במצעי המפלגות ויקבל החלטה על פי מה שהכי קרוב לדרך שלו, מה שהכי קרוב לדעות שלו.

יושבים בספסל האחורי

הדרך הקלה ביותר היא לשבת בספסלים האחוריים ולהגיד מה אנחנו לא רוצים, אבל זה בדיוק האתגר שלנו, של כולנו האזרחים וכמובן שלנו הסטודנטים, כדור העתיד, לשבת ולהחליט את מי אנחנו כן רוצים.

האתגר האמיתי שלנו הוא לקבל על עצמנו להיות בנקודה המפחידה הזאת, שכל הזמן כל כך מנסים להרחיק אותה מאתנו, וזו הפוליטיקה. לא כשחקנים ראשיים, לפחות לא בשלב הראשוני, אלא כאזרחים ואנשים אכפתיים, ביקורתיים, אקטיביים ומשכילים שחולמים לראות את המדינה שלהם צועדת בדרך שהם מאמינים בה.

מליאת הכנסת, אוגוסט 2012 (מגד גוזני)
"לא להתייאש מהפוליטיקה". מליאת הכנסת (צילום: מגד גוזני)

שם, בנקודה הרחוקה והלא מוכרת הזו, זה בעצם המקום שאנחנו יכולים להשפיע ולהביא לשינוי והצעד הראשון הוא ללכת להצביע בבחירות הקרובות, ולא מתוך ייאוש, אלא מתוך אמונה מלאה באנשים ובמפלגה שהכי קרובים לדרכנו ולדעותינו. הצעד הבא הוא להתפקד למפלגה הזו, זו שהפקדנו בידה את עתידנו, כי כך נוכל לבחור את אלה שינהיגו אותנו. ובהמשך, גם לאחר הבחירות, עלינו להמשיך להבין, לשאול וללמוד על כל מה שקורה סביבנו.

הדור של הסבים שלנו הקים את המדינה הזו נגד כל הסיכויים, הדור של הורינו המשיך לבנות ולשכלל אותה, אך גם בלא מעט נקודות בדרך גם קצת ייאש אותה ואותנו. אני רואה את בני הדור שלנו, כמי שאמורים לעורר אותה, להאמין בה ובעצמנו מחדש ולהנחיל בה הרבה מאוד תקווה וחלומות לקראת המשך דרכה וכינון חברת המופת שהמייסדים שאפו אליה.

לכן, בעוד פחות משלושה שבועות אני אלך להצביע.

הכותב, גלעד ארדיטי, הוא יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב.