המקרה שאירע היום (שישי) בדרום הארץ, בו אב חשוד כי המית את בתו, חולה סופנית, ולאחר מכן שם קץ לחייו, מעלה את שאלת המתות החסד בישראל. המתת חסד הנה נושא שנוי במחלוקת בעולם. שלוש מדינות בלבד - הולנד, בלגיה ולוקסמבורג - מתירות לרופאים לבצע המתת חסד אקטיבית. גם בקולומביה החוק היבש מתיר זאת, אולם הוא אינו מיושם בפועל. כמו כן, בכמה מדינות בארצות הברית מכיר החוק ב"מוות במרשם רופא" - רופא רשאי לרשום מרשם לחומר קטלני, אולם על החולה לבצע בעצמו את ההמתה.
לדברי בינה דיבון, יושבת ראש עמותת "ליל"ך לחיות ולמות בכבוד" המקדמת את נושא האוטונומיה של החולה על גופו, מדינות אחרות כמו שוויץ וגרמניה מעלימות עין ממי שמסייע להמתות חסד בשטחן.
בישראל, לעומת זאת, ביצוע המתת חסד אסור על פי חוק ו"אין שום סדק בנושא", כדברי דיבון. בשנת 2005 חוקק בישראל חוק החולה הנוטה למות, שמתיר לחולים סופניים לסרב לקבל טיפולים מאריכים חיים. עד להעברתו של החוק, רק בית משפט רשאי היה להורות על הפסקת טיפול. גם כיום, החוק אינו מתיר להפסיק טיפולים רציפים דוגמת מכונות הנשמה, אלא רק טיפולים מחזוריים כמו דיאליזה או קבלת תרופות. הפסקת הטיפול כרוכה בהבעת רצונו של החולה ובקביעה של הרופא המטפל כי מדובר במחלה חשוכת מרפא וכי לחולה נותרו עד שישה חודשים בלבד לחיות.
בארץ, ככל הידוע, אין גופים הפועלים לקידום המתת חסד אקטיבית, בין השאר בשל העובדה כי הנושא נוגד את ההלכה. אולם עמותת ליל"ך מנסה להרחיב את זכויות החולה, מתוך רצון לקדם את נושא המוות במרשם רופא. יצוין עוד, כי במדינות שונות, דוגמת בריטניה, לא נוקטים סנקציות פליליות כלפי מי שמסייע בהתאבדות. בישראל, לעומת זאת, ניתן להעמיד לדין אדם המסייע בהתאבדות.