במרחב שבין ירושלים לוושינגטון וטהרן מתקתקים שלושה שעונים במקביל. הערכות המודיעין המשותפות, עליהן אין מחלוקת, מזהות תזוזה מובהקת ומואצת של מחוגי השעון הטכנולוגי, לצד התקדמות ניכרת של היכולות האירניות לייצר פצצה ולהרכיב ראש קרב גרעיני. שעון נוסף שמתקתק הוא השעון הכלכלי. העיצומים החריפים שהטיל המערב על אירן בשנה האחרונה נותנים את אותותיהם על הכלכלה האירנית, אך עד כה הם טרם הביאו את ההנהגה בטהרן לכל כיוון של פשרה במסגרת המשא-ומתן שמנהלות מולה שש המעצמות.
אם מחוגי השעון הכלכלי והטכנולוגי נעים ללא הרף, ואפשר להעלות על הדעת מגוון תרחישים שישנו את קצב ההתרוצצות שלהם תולעים מסתוריות, חיסולי מדענים, או הרעה משמעותית של המצב הכלכלי באירן - הרי שהשעון השלישי, הפוליטי, מסומן על ידי תאריך יעד קבוע: 6 בנובמבר, יום הבחירות בארה"ב, שבו יכריעו מאות מיליוני אמריקנים על זהות מנהיגם בארבע השנים הקרובות. רק אז, בלשכת נתניהו יגלו אם נגזר עליהם להמשיך לחיות לצד הנשיא ברק אובמה.
בימים האחרונים נדמו תופי המלחמה שהדהדו בין ראש הממשלה ושר הביטחון ברק (שזכה למיתוג מחדש כ"מקבל ההחלטות") ובין מתנגדיהם. "זה משהו שלמדנו לחיות אתו", צוטט השבוע בכיר בממשל, שהצביע על הצורך הישראלי להבליט, מדי פעם בפעם, את הדחיפות בשעון האירני. ההערכה הרווחת בוושינגטון היא שהצמרת הישראלית עדיין לא החליטה אם לתקוף באופן עצמאי את מתקני הגרעין של אירן, ושהשיח הפומבי והלוחמני הישראלי, שאפיין את תחילת החודש, נועד בעיקר ללחוץ על ארה"ב להחריף את המדיניות שהיא נוקטת כלפי אירן, ולהכשיר את דעת הקהל הישראלית והעולמית לקראת אפשרות של תקיפה עתידים.
עד כמה חושש אובמה מתקיפה באירן בעת הזו? פרשנות
ואולם, לכולם ברור ש"השעונים מתקתקים בצורה שונה", כפי שתיאר זאת השבוע הרמטכ"ל האמריקאי מרטין דמפסי, שהדגיש שאין הבדלים בהערכות המודיעין של ארה"ב וישראל, אלא שההבדלים הם בין מסקנות שעולות מהן. או, כפי שמנסחים זאת בירושלים, ?איפה מונחת הסכין?. במילותיו של דמפסי הניסוח שונה מעט: "הם חיים עם דאגות קיומיות שאנחנו לא חיים עמן".
רשימת הבכירים שאישרו את השתתפותם בכינוס הוועידות הבלתי-מזדהות בטהרן בשבוע הבא הולכת ומתרחבת; וככל שמתרבים הדיווחים המתרבים שאירן ממשיכה לעקוף את משטר העיצומים, כך מתמעט האמון שנותנים בירושלים במאמצים שעושה הקהילה הבינלאומית לעצור את תוכנית הגרעין האירנית, ומחוגי השעון ממשיכים לנוע. בממשל ממתינים עד שתתקבל החלטה מפורשת של משטר האייתוללות על הרכבת פצצה, אך מבחינת ישראל, אירן אינה יכולה להפוך למדינת סף גרעינית.
בראש סדר היום הפוליטי בארה"ב ניצבות שערוריות עסיסיות למדי בשבוע האחרון, אך הרוחות הסוערות של העימותים בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני בישראל, והביקורת על הנשיא אובמה, נדדו גם לוושינגטון, ומתקיים שם דיון רחב בימים האחרונים בין פרשנים ו"לשעברים" למיניהם, שעוסקים במסרים הלוחמניים שהגיעו מישראל בשבוע שעבר, ובהצעות השונות שהועלו כיצד "להוריד מהעץ" את נתניהו וברק.
הבכורה הוצגה ביום חמישי שעבר. אלוף (במיל') עוזי דיין, הנחשב למקורב לנתניהו וברק, התראיין ל"ניו יורק טיימס" וקיבע את כיוון המחשבה, לפיו ההחלטה על תקיפה ישראלית באירן טרם התקבלה, ועשויה אף להימנע אם אובמה יבצע מהלך פומבי לחיזוק האמון הישראלי ברצינות הממשל, וישגר מסר חריף ומרתיע לעבר טהרן. אובמה צריך לבוא לירושלים, פסק לאחר מכן עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן ואף הוא בעל שיחה עם ראש הממשלה ושר הביטחון. לדעתו, על אובמה לשדר בישראל מסר, לפיו הוא מחויב - גם באמצעים צבאיים - למנוע מאירן להתגרען. גם הפרשן הפוליטי ג'פרי גולדברג הצטרף למסע התיירות שיזם ידלין, וקרא לאובמה שספג ביקורת רבה על כך שלא ביקר בישראל בתקופת כהונתו "להזהיר את טהרן מעל בימת הכנסת".
אליוט אברמס, לשעבר בכיר בממשל בוש, המליץ דווקא על בימת הקונגרס. הוא קרא לאובמה לקבל מחברי הקונגרס לצאת לתקיפה באירן, כדי לשלוח מסר למשטר האייתולות. יועצו לשעבר של אובמה, דניס רוס, פירט גם הוא שורה של צעדים שעשויים לסנכרן בין השעונים הישראליים לשעונים האמריקניים, בדגש על הבטחה של סיוע צבאי מיוחד, למקרה של מתקפה ישראלית באירן. "הקאב?ום עוד יגיע", כתב יועצו לשעבר של קלינטון, אהרן דוד מילר, במאמר שבו הסביר שנתניהו אכן מעדיף "לגלגל את הכדור" לכיוון וושינגטון, אך "הלב של אובמה לא נמצא שם, ובסופו של דבר ישראל תצטרך לפעול". בשבועות הקרובים צפויה להתפרסם גם כתבה של עורך ה"ניו יורקר", העיתונאי דיוויד רמניק, שבא החודש לישראל ונפגש לשיחות עם מקבלי ההחלטות ועם מפרשיהם המכובדים.
עד כה, טרם נמצאה נוסחה שתאפשר את לסנכרן את כל השעונים; הסבירות שאובמה יוכל לתזמן ביקור בישראל, חודשיים לפני יום הדין של הבוחר, נראית קלושה למדי, וגם קשה להאמין שירצה בכך, בטח לאחר קבלת הפנים המחבקת שהעניק נתניהו ליריבו מיט רומני בירושלים. בינתיים, נמשכים הניסיונות לתאם פגישה משותפת לנתניהו ואובמה בשולי פתיחת העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בחודש הבא, או במקביל לה בוושינגטון.
מפגש כזה, אם יתנהל ברוח טובה, יוכל להסתיים בהצהרה פומבית חריפה וחד-משמעית, המבהירה מפורשות כי ארה"ב אינה מוכנה להכיל גרעין אירני, ותהיה מוכנה להשתמש באמצעים צבאיים נגד משטר האייתולות (הצהרה שלא נשמעה מפיו של אובמה על בימה בינלאומית מאז ועידת איפא"ק במרץ האחרון, כפי שמציינים בירושלים). עוד לפני כן, ייבחנו בירושלים מקרוב את קבלת הפנים שיעניק אובמה לנשיא מצרים, מוחמד מורסי, שהודיע על כוונתו להגיע לביקור רשמי ראשון בארה?ב. הבית הלבן טרם אישר אם נקבעה לאובמה פגישה עם מורסי, שצפוי להגיע לעצרת האו?ם ולוושינגטון אחרי קפיצה לטהרן, אך על רקע חילופי השלטון הדרמטיים בקהיר, הדחת צמרת הצבא והדיווחים על הפרות חוזרות ונשנות של הנספחים הצבאיים של הסכמי השלום בין ישראל ומצרים, הטונים של אובמה כלפי מורסי יכולים להשפיע גם הם על מחוגי השעון.