לאחר שנים שהוא משטה בציבור קוראיו ובעיתונות הישראלית הנענית לו משום מה בשמחה, נתפס הבלוגר היהודי-אמריקאי רצ'רד סילברסטין בקלקלתו. הוא פרסם השבוע פוסט סנסציוני ששרטט את מתווה התקיפה הישראלית נגד אירן.
סילברסטין טען כי קיבל את תכנית המתקפה ממקור בישראל שנהנה מהדלפתה מבכיר ישראלי, המתנגד לכוונות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, לתקוף. הפוסט תיאר בפרטי פרטים כיצד תופעל לוחמת סייבר לשיתוק מרכזי פקוד ושליטה באירן, יחוסלו בכירים בשלטון ובכוחות הביטחון ואז יוכנסו לפעולה צוללות, מטוסי חיל האוויר ומערכות הטילים שיפציצו את כל מה שצריך להפציץ, כדי למנוע מאירן להגיע לנשק גרעיני.
אם אכן היה קיים מסמך שכזה, והוא היה מודלף, הרי זו הייתה יכולה להיחשב לבגידה הנוראה ביותר שהתרחשה אי פעם בישראל חמורה ממעשהו של ראש אמ"ן אלי זעירא, שהדליף את שמו של סוכן המוסד המצרי ד"ר אשרף מרוואן, ובכך תרם בעקיפין לחיסולו. אך אין ולא היה מסמך שכזה, או ליתר דיוק אם הוכנה בצה"ל תכנית לפעולה ואפשר להניח שהוכנה היא למרבה המזל, נשמרת בסודי סודות.
סילברסטין פשוט העתיק ותרגם כמעט מילה במילה תרחיש דמיוני שהעלה בעברית כותב אלמוני למדור צבא וביטחון בפורום "פרש". עדיין לא ברור לחלוטין אם הכותב העלה את התרחיש ימים אחדים לפני סילברסטין, או שמדובר בעצם בגרסה שמקורה כבר בתרחיש שנכתב לפני עשר שנים. כך או כך, סילברסטין התיימר להציג את הסיפור כידיעה בלעדית, מבלי ליידע את קוראיו כי בעצם מדובר בפלגיאט. כלי תקשורת ישראליים אחדים נפלו בפח ועטו על הידיעה כמוצאי שלל רב. גם הבי.בי.סי. הבריטי דיווח על ה"סקופ של סילברסטין". רק "מעריב" הציל את כבודה האבוד של התקשורת הישראלית בכך שהיה הראשון לחשוף את העובדה כי מדובר בגניבה ספרותית של תרחיש דמיוני.
סילברסטין בן ה-60 הוא יהודי אמריקאי שגר בעיר סיאטל, בחוף המערבי, ומשם הוא משגר את הגיגיו באמצעות הבלוג שלו "תיקון עולם". הוא גדל בניו יורק, למד בסמינר התיאולוגי היהודי ואחר כך ספרות עברית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. אחר כך הגיע לישראל ולמד שנתיים באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה שיפר את שליטתו בשפה העברית דבר המסייע לו לקרוא את העיתונות הישראלית.
ב-2003 הוא יסד את הבלוג שלו, שהכנסותיו הן רובן מתרומות. סילברסטין מגדיר עצמו כ"ציוני פרוגרסיבי", אך שנאתו היוקדת לישראל שמתבטאת בפרסומיו העוינים, מהם רבים הם ספקולטיביים וחסרי בסיס, מצביעים על כך שהוא בעצם אנטי ציוני. הוא תמך בעבר בהקמת מדינה אחת כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כינה את חיילי צה"ל "תת בני אדם", השווה את ישראל לגרמניה הנאצית, חשף את שמו ואת כתובתו של בלוגר ציוני עד כדי סיכון חייו, והשמיץ לשווא את סטיבן פולארד, עורך השבועון הבריטי "ג'ואיש כרוניקל".
אין זו הפעם הראשונה שסילברסטין משטה בתקשורת הישראלית ונוהג בחוסר אחריות. שיטת עבדותו מזכירה מהמר בקזינו. לעיתים רחוקות הוא מצליח להביא מידע די מדויק, אך לרוב מפרסם בדותות. הוא פרסם את דבר מעצרה של ענת קם, כאשר רבים בישראל ידעו על המקרה, אך לא יכלו לדווח עליו בשל צו איסור פרסום. הוא פרסם שמם של אנשי השב"כ, בניגוד לחוק הישראלי האוסר לעשות זאת. במילים אחרות, גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביממה.
מידע שפורסם ולא נבדק עלול לגרום לנזק רב
לשיאי שפלותו הוא הגיע בכמה פרסומים שבהם "חשף" כאילו היה זו הייתה עובדה, אמת לאמיתה, שמועות שהתהלכו בישראל על בכיר בממסד שכביכול חשוד באונס או בקיום יחסי מין עם קטינה דבר שלא נחקר ובוודאי שלא הוכח. הוא כתב כי סגן שר ההגנה האירני, שערק ב-2007 למערב מוחזק בכלא ישראלי. אחר כך אף הרחיק לכת וכתב כי הוא מת בכלא הישראלי, תוך רמז שהוא כנראה נרצח. מעשה שלא היה ולא נברא, אך גרם נזק לישראל. משום ששר החוץ של אירן, שר ההגנה שלה ושגרירה לאו"ם השתמשו בפרסום הכוזב שלו כדי להשמיץ את ישראל ולתבוע ממזכ"ל האו"ם שינהל חקירה בנושא.
כתיבתו הבלתי אחראית רוויה בצדקנות עצמית ובהתחסדות. אף שנתפס הפעם "על חם" בקלקלתו, הוא סרב להודות בטעותו ושוב התחפר בעמדתו והתנצח והתפתל עם מגיבים בבלוג שלו. זאת למרות העבודה שהוכיחו באותות ובמופתים כי מדובר בפרסום שקרי של חומר והצגתו כאמת עובדתית, שפרסם בעצם מישהו אחר ושהוא כולו דמיוני וספקולטיבי. לשקריו אין גבול, הוא טען כי מעולם לא נכנס לאתר "פרש", אך עורכי האתר מיהרו לפני ימים אחדים להפריך את טענתו זו, וכתבו בהודעה מטעמם כי היה לו חשבון אצלם ואף העלה 11 "פוסטים". את ה-12 הם צנזרו, משום שהיה בבחינת עבירת צנזורה, והשעו את החשבון לכמה חודשים. ההשעייה הסתיימה לפני כשנה.
אך הבעיה אינה בתופעה של סילברסטין. בתולדות העם היהודי היו לא מעט יהודים שונאי עצמם ושונאי עמם. מה שמטריד יותר היא העובדה שהעיתונות הישראלית, אף שנכוותה לא פעם ולא פעמיים מ"גילוייו", שבה לסורה ומפרסמת את דבריו כאילו היו תורה מסיני. אולי הפעם, יש לקוות, ילמד הלקח וה"מידע" שהוא מפרסם יסרק במסרקות ברזל, וייבדק בשבע עיניים לפני שעיתונאים ועורכים ישראליים ימהרו למחזרו.