לקהילת הביון של צרפת, על זרועותיה השונות, יש ניסיון רב בהתמודדות עם טרור איסלמי. זה נובע מכמה סיבות מרכזיות: הראשונה היא הנוכחות הגדולה של מוסלמים במדינה, כשלמעשה בצרפת ישנה הקהילה המוסלמית הגדולה ביותר בכל אירופה, המהווה כמעט 10% מאוכלוסייתה. מלבד זאת, לצרפת יש עבר קולוניאלי ארוך, והיא שלטה במשך כ-150 שנים על מרוקו, טוניס ואלג'יר ועל מושבות נוספות באזור הסהרה כמו מאלי, מאוריטני וניז'ר. לצרפת יש עדיין אינטרסים מדיניים ובעיקר כלכליים באותם מקומות, והיא מקיימת עימם גם קשרים מדיניים תרבותיים וצבאיים הדוקים. מכל הסיבות האלה וגם בשל מעמדה המיוחד באירופה, ההיסטוריה שלה והיותה אחת מחמש המעצמות הגרעיניות בעולם, הפכה צרפת בארבעת העשורים האחרונים לזירה של פיגועי טרור מצד ארגונים רבים.
בשנות ה-70' פעלו על אדמת צרפת ארגוני טרור פלסטינים וערבים שנעזרו בתאי מחתרת של סטודנטים צרפתיים וגרמניים מהשמאל הרדיקלי. קבוצות הטרור של אבו נידאל וד"ר וודיע חדאד מהחזית העממית לשחרור פלסטין פעלו על אדמת צרפת נגד יעדים ישראלים ויהודים ונעזרו בטרוריסטים כמו קרלוס הוונצואלי, המרצה עתה מאסר עולם בכלא צרפתי, בין השאר על רצח שוטרים צרפתיים. אחד משיאי הפיגועים האלה היה נגד המסעדה היהודית "גולדנברג" בפריז, שם נהרגו ב-1981 שישה בני אדם. במקרה אחר, איש המוסד יעקב סימנטוב חוסל בשנות ה-80' ליד דירתו בפריז בידי מתנקשת, חברת קבוצת טרור לבנונית מטריפולי של נוצרים אורתודוקסים ממשפחת ג'ורג' עבדאללה, שפעלה בתיאום עם המודיעין הסורי. בשנות ה-80' וה-90' הייתה צרפת גם זירה לפיגועי טרור של ארגוני ביון אירנים, שפעלו נגד מתנגדי הרפובליקה האיסלמית לאחר המהפכה. החיסול המפורסם ביותר שבוצע על ידי אותם ארגונים היה חיסולו של ראש ממשלת אירן, שאפור בחטייאר. נוסף לאלה פעלה בשנות ה-90' בצרפת קבוצת הטרור החמושה GIA, של התנועה האיסלמית הקיצונית באלג'יר.
מי אחראי למצור אחר החשוד?
קהילת הביון הצרפתית דומה בהרכבה לאלה של עמיתיה במדינות המערב. ארגון ביון החוץ שלה, DGSE, דומה למוסד הישראלי או ה-CIA. בצד יחידת מחקר יש לו גם יחידה מבצעית שמפעילה סוכנים. סוכנות זו פעלה בשנים האחרונות בסיוע ובשיתוף פעולה עם שירותי הביון במרוקו, בטוניס ובאלג'יר במאבקם נגד מה שמכונה "אל קאעדה מגרב", שהחשוד בביצוע הפיגוע בבית הספר "אור תורה" וברצח הצנחנים הצרפתים, נמנה ככל הנראה עם שורותיהם או שמזדהה עם מאבקם. במסגרת שיתוף פעולה זה פעל ה-DGSE גם לשחרור בני ערובה צרפתים ברחבי העולם, בהם כאלה שנעצרו בשנים האחרונות בצפון אפריקה ובאזור הסהרה בידי רשתות של ג'יהאד איסלמי.
נוסף ל-DGSE, מפעיל צבא צרפת יחידות מודיעין צבאי כשלכל זרועות הצבא - הים, האוויר והיבשה - יש יחידות משלהן. האחריות לביטחון הפנים בצרפת ולאבטחת נציגויותיה בחו"ל היא בידי שירות הביטחון, השב"כ הצרפתי DST (ששמו שונה לאחרונה ל-DCRI). בראש ארגון זה עומד ברנאר סקרסיני הנהנה מאמון הנשיא סרקוזי, אף שהואשם כי נתן ידו להאזנות סתר בניגוד לחוק. לצדו פועל גם גוף מודיעין אחר בשם "שירות מידע כללי" הכפוף למשרד הפנים ותפקידו הוא בעיקר לתאם את המודיעין ברמה הלאומית עם יחידות המשטרה.
גם למשטרת צרפת, הנחלקת למשטרות מקומיות ועירוניות, יש יחידות מודיעין משלהן. המשטרה, כמו הצבא, מפעילה גם יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור ולמבצעים של לוחמה זעירה, שיש להן ניסיון מבצעי בעיקר בפעולות על אדמת צרפת ובמבצעי חשאיים של שחרור בני ערובה במושבות לשעבר של צרפת. היחידות הנודעות ביותר הן יחידות צנחנים וכוח משימה מיוחד הפועל במסגרת חטיבת לגיון הזרים. ה-Gigin (ראשי תיבות בצרפתית של "קבוצת ההתערבות של הז'נדרמיה הלאומית"), יחידה משטרתית למבצעים מיוחדים הדומה לימ"מ של משטרת ישראל, היא האחראית למצור על הבית בטולוז שבו מסתתר החשוד ברצח.
החלוקה המורכבת הזו גרמה לכך שבעבר שררה עוינות רבה בין גופי הביון השונים בצרפת, עד כדי מעורבות בפעולות לא חוקיות או במבצעים שלא זכו לאישור של הדרג המדיני. עם זאת, מאז אירועי ה-11 בספטמבר 2001 עברה קהילת הביון הצרפתית שינויים מבניים ושיתוף הפעולה בין זרועותיה השונות התהדק והשתפר - ועמם גם הציות לחוק והנאמנות לדרג המדיני, כלומר לממשלה ובעיקר לנשיא.
בד בבד, בשנים האחרונות השתפר גם שיתוף הפעולה והחלפת מידע של קהילת המודיעין הצרפתית עם ארגונים עמיתים בעולם ובכלל זה גם ארגוני הביון של ישראל. האחריות למשימות קישור אלה הן בידי נציג אגף "תבל" של המוסד, הפועל משגרירות ישראל בפריז, ונציג ה-DGSE הפועל משגרירות צרפת בתל אביב.
הלוויות הנרצחים בטולוז, "העם היהודי ניצב מול חיות פרא"
טולוז: המצור נמשך, "המחבל תכנן לרצוח שוב היום"
המו"מ לכניעת החשוד בטולוז: שידור חי, רגע אחר רגע