כשהחליטה עצרת האומות המאוחדות, לפני קצת יותר משש שנים, לקבל בצעד יוצא דופן הצעת חוק ישראלית, נרשמה היסטוריה בבניין האו"ם. עצם ההגדרה של יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה כמועד המצוין בכל רחבי העולם מהווה דחייה גורפת של כל ניסיון להכחשת השואה. בנוסף, ההחלטה משמשת מקור עידוד ותמריץ למדינות לשמר את אתרי מחנות הריכוז וההשמדה המצויים בשטחן, ולהביע גינוי לתופעות של שנאת זרים ואלימות על רקע מוצא אתני או אמונה דתית.
יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה מצוין בבתי פרלמנט ברחבי העולם, בעצרות רשמיות ובבתי הספר. חשוב שזכר השואה והקורבנות יונחל ויועבר לדורות הבאים אחרינו. חשוב שילדי בתי הספר יהוו חלק נוסף בשרשרת הזיכרון אשר תמשיך ברצף מדור לדור. יום זה נועד להבטיח שבכל מקום בגלובוס יזכרו את מה שהיה ומה שאסור שיחזור על עצמו.
כמי שכיהן באותם ימים כשר החוץ והוביל את המהלך באו"ם, לא יכולתי שלא להתרגש מההחלטה. חשתי אז, כמו גם היום, כי מדובר בסגירת מעגל ובהישג חשוב. השתתפתי במושב מיוחד של העצרת הכללית בנושא השואה, וחנכתי, יחד עם מזכ"ל האו"ם דאז קופי אנאן, תערוכה ראשונה מסוגה המוצגת בין כותלי האו"ם ומוקדשת למחנה ההשמדה אושוויץ. היה לי ברור שיש בצעד זה אמירה חשובה המתייחסת לא רק לעברו של העם היהודי, אלא - ובוודאי לא פחות חשוב מכך - גם בעלת השפעה על עתידו.
הזיקה בין עבר, הווה ועתיד נראית כמעט מובנת מאליה. שנאת יהודים בכלל, ושנאת ישראל בפרט, עדיין מרימות את ראשן במקומות שונים בעולם. במרוצת השנים הזירה משתנה, הלשון לובשת ופושטת צורה והנסיבות אחרות - אך ניכר מכנה משותף של איבה ורטוריקה מתלהמת, כאלו שכבר נוכחנו בעבר עד כמה השפעתן יכולה להיות הרסנית ומרחיקת לכת.
זכר השואה הוא חלק מהקוד הגנטי שלנו
האנטישמיות הייתה ונותרה רעה חולה. נדמה כי רבים בעולם החופשי כבר הבינו כי שנאה זו, שכל כולה רשע וזדון, אינה עוד הבעיה של העם היהודי לבדו או של מדינת ישראל עצמה. כל אחד מאזרחי העולם המערבי הוא, הלכה למעשה, אויבה של אותה רוח שטנה הרסנית, ולכן ראוי כי כל אחת מאומות העולם החופשי תכיר מבעוד מועד בסכנותיה של איבה זו ובהשלכותיה העתידיות הקשות.
לא רק ביום הזיכרון הרשמי והבינלאומי אלא בכל ימות השנה, מחויבות אומות העולם לזכור את המאורעות הקשים והבלתי נתפסים של מלחמת העולם השנייה. רק אומה הנוצרת את מראותיה המזוויעים של השואה, את זכר התינוקות, הילדים, הנשים, הגברים והקשישים שעונו, ונטבחו, ונשרפו חיים - רק היא תוכל ביום מבחן לנהוג כפי שנדרש כלפי ממשיכי דרכה של רוח שנאה והסתה זאת, גם במאה ה-21.
מחויבותנו כיהודים לזיכרון מאורעות השואה היא חלק בלתי נפרד מהווייתנו, מהקוד הגנטי שלנו. רק כאשר נמשיך לזכור, נוכל אולי לדעת כי אנו עושים כל שביכולתנו כדי להבטיח כי אלו שצלחו את התופת, כמו גם צאצאיהם, יזכו לחיות בעולם טוב יותר.