מי זכאי לדירה ב-"מחיר למשתכן"?

תשמעו סיפור שאולי קצת ממחיש כיצד מתנהלת המדינה שלנו. "מחיר למשתכן" זו תכנית שמפעיל משרד הבינוי והשיכון משנות ה-90. לא אכנס לפרטים הבירוקרטיים, אבל בשורה התחתונה התכנית סיפקה אלפי יחידות דיור מוזלות, שנמכרו לזכאים, אותם מגדיר שר הבינוי והשיכון. הדבר נעשה באמצעות מכירת קרקעות המדינה במחירים ידועים מראש ולא במחירי תחרות, שהם לרוב גבוהים יותר באופן משמעותי. הקריטריונים לזכאות מאז ומעולם הפלו לטובה משפחות מרובות ילדים, כך שהרוב המכריע של הדירות המוזלות שנמכרו בשיטה זו הגיעו למשפחות חרדיות.

מצוקת הדיור שהלכה והחריפה בשנים האחרונות הובילה אותי ואת חבריי לחשוב מה עושים? ומה המדינה יכולה לעשות? אז גילינו "על הדרך" את התכנית הזו, שרק מי ששוחה בביצה הממשלתית הכיר, ושאלנו את עצמנו: למה בעצם לנו לא מגיע? רק כי אין לנו הרבה ילדים? למה לא מכניסים למערכת השיקולים שקובעת מי הוא זכאי גם את השאלה מי משתדל? הרי לא הוגן שדינו של מי שעובד קשה ועדיין לא מצליח לסגור את החודש יהיה כדינו של מי שבוחר לא לעבוד, גם אם יש לו מלא ילדים.

אז החלטנו לנבור בפרטים ולמדנו קצת מונחים מקצועיים, כדי שיתייחסו אלינו ברצינות, עד שהבנו שלא המצאנו את הגלגל וכי כבר קיים קריטריון ידוע המשמש להגדרת זכאים בתוכניות אחרות שנקרא "מיצוי כושר השתכרות", שקובע בגדול שהמדינה תתמוך במי שעובד בהיקף סביר של משרה או לחילופין לא מסוגל לעבוד, ולא תתמוך במי שלא עובד מבחירה. בסך הכול הגיוני.

אז זהו, שלא. שנתיים תמימות עברו מאז שביקשנו שבמסגרת תכנית "מחיר למשתכן" יכירו בקריטריון "מיצוי כושר השתכרות" ושום דבר לא זז. הלכנו לוועדות הכנסת לכל גווניהן, הגשנו דרך חברי כנסת שאילתות, עשינו הפגנות, כתבנו, צעקנו, התראיינו, עקצנו ואפילו הגענו לשר הבינוי והשיכון בכבודו ובעצמו, אך שום דבר לא עזר.

רגע לפני שהרמנו ידיים, הגיחה הגברת דפני ליף לאוויר העולם ועמה עם ישראל שיצא לרחובות. במקום להרים ידיים התחלנו לעשות איתן תנועות משונות של הסכמה או שלילה ומפה לשם מחאת "העם דורש צדק חברתי" אימצה את האג'נדה שלנו וקראה לראש הממשלה לשחרר גם לנו, מעמד הביניים שעובד קשה, קרקעות במחירים סבירים במסגרת תכנית "מחיר למשתכן". ליף עלתה על הבמה וירדה ושוב עלתה ושוב ירדה. אנחנו הגענו לחברי ועדת טרכטנברג ונימקנו והסברנו, הם מנגד הנהנו בהסכמה, אבל גם רמזו שהבוסים שלהם לא יאהבו את זה ובסופו של דבר, בדו"ח הסופי החליטו חברי הועדה שלא להחליט והשאירו את ההחלטה לממשלה. עכשיו בממשלה רומזים שככל הנראה יחליטו להעביר את ההחלטה למועצת מנהל מקרקעי ישראל , שבראשה עמוד שר הבינוי והשיכון, ח"כ אריאל אטיאס (ש"ס), שאת כוונותיו כבר הבנו. אגב, המועצה בעבר כבר העבירה את ההכרעה בנושא לוועדת טרכטנברג, שזרקה את האחריות לממשלה שמחזירה כעת את הכדור למועצת המנהל ומי יודע איפה זה ייעצר.

בקיצור, יש כאן משחק "חבילה עוברת" ואף אחד לא רוצה שהמוזיקה תיפסק דווקא בתור שלו, כי הפעם, גם לומר את האמת וגם לעשות את החובה יהיה לא נעים. ההכרעה בסוגיית הקריטריונים במסגרת תכנית "מחיר למשתכן" נוגעת בנושא ליבה שמהווה את המקור לקונפליקט שניצב בבסיס החברה שלנו. למי מגיע יותר- לזה ששירת את המדינה, עובד כמו חמור ומנסה למצוא קורת גג לו ולמשפחתו הקטנה, או לזה שלא עובד מתוך בחירה ולוקח את האמירה "תינוק בא לעולם- כיכרו בידו" פשוטו כמשמעו.

הממשלה צפויה בישיבתה האחרונה החודש, שתתקיים ביום ראשון הקרוב, לדון בפרק הדיור של דו"ח טרכטנברג ובסוגיית הזכאים בתכנית "מחיר למשתכן". התוכנית תונח שוב, בפעם המי יודע כמה, על השולחן. חברי ממשלה יקרים, דעו שאנחנו עדיין עוקבים וקוראים ואולי הפעם תוכיחו לנו שאתם זוכרים גם אותנו. תשאירו לנו תקווה.

עוד בנושא
אטיאס ונתניהו: מחיר למשתכן - גם ללא עובדים
הפגנה מול בית השר אטיאס: "שקם הדיור הציבורי"
איציק שמולי: "ועדת טרכטנברג - אפיזודה חולפת"

הכותבת היא חברת מועצת עיריית ירושלים וממייסדי תנועת "התעוררות"