לפני כשבוע ירדה שרה (שם בדוי) במדרגות הרבנות בגרמניה, ולא האמינה שזה קורה לה. "סוף סוף אחרי חמש שנים של השפלות, חיים בצל, המתנות אין קץ וסבל - יצאתי לחופשי. כבר הפסקתי להאמין, ואז זה הגיע. עכשיו אני אדם חופשי. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה".
שרה, אם לשני ילדים בת 55, מוגדרת זה תשע שנים על ידי בית הדין הרבני כמסורבת גט. בית הדין קבע שיש לחייב את הבעל בגט, לאחר שהוכח שהוא אנס אותה והתעלל בה פיזית ומילולית. בית המשפט חייב אותו במזונות בשל היותו סרבן גט, רק אחרי חמש שנים ארוכות.
נשמע הזוי? מכעיס? לא הוגן? זה בדיוק גם מה שחוה (שם בדוי), בת 34, הרגישה כשהיתה מסורבת גט במשך שבע שנים, עם בן קטן בן 7 וחצי, והצטרכה לפרנס ללא תשלומי מזונות. ביום שני השבוע היא יצאה לחופשי.
"היום אני מרגישה כמו שגלעד שליט הרגיש כששוחרר מהשבי שבו היה כלוא. אחרי הרבה זמן של חושך - הרבה אור נכנס לחיי", היא אומרת בחיוך נדיר, כשהיא מותשת מהמסע, רגע לפני שהיא חוזרת הביתה, לדרום אפריקה. "הוא פשוט היתל בכולם. בי, בבית הדין, במשפחה, בכולם. בכל דיון הוא ביקש דחייה כדי להתייעץ עם מישהו מטעמו. היו רגעים של ייאוש, שהייתי בטוחה שאני על סף שבירה. קרה גם שהתמוטטתי באחד הדיונים, אחרי שבית המשפט שוב ביקש מאיתנו לטעון בפעם המי יודע כמה למה עלינו לחייב אותו בגט, ומדוע לא להיכנס למו"מ, כשכל מה שרציתי היה להשתחרר ממנו ולחזור לחיות.
"היו הרבה רגעים של ייאוש וחוסר אונים משווע מול מערכת גברית ומשומנת של בית הדין. כבר הפסקתי להאמין שמישהו יכול לעזור לי. עורכי הדין שלי אמרו לי לגלות סבלנות, שהם יחד איתי עד הסוף ושאין סיכוי שהם יניחו לי לחזור הביתה ללא הגט ביד. היום אני יוצאת מפה עם הגט ביד. אני מרגישה ששני המלאכים הללו - עו"ד אביבית מוסקוביץ והרב עו"ד צוריאל בובליל פעלו במסירות נפש למעני, באופן שהיה מעבר לתפקיד, מעבר לעבודה. ממש כמו משפחה".
"להיות כתובת לכל יהודי"
בישראל יש כיום כ?180 מסורבות גט וכ?190 מסורבי גט, כאשר מסורב גט מוגדר כמי שלא קיבל גט שנתיים מיום הגשת התביעה. עגונה היא אישה שבעלה עזב אותה או נעדר ולא ניתן לאתרו, ולכן גם לא ניתן לקיים הליך גירושים. מסורבי הגט נגררים במשך שנים בבתי הדין לענייני משפחה, במסכת עינויים, בעיקר לנשים, תוך סיטואציות מביכות וכואבות עד לכדי ייאוש.
לוואקום הזה של חוסר אונים, תסכול וסבל נורא שנגרם למסורבי הגט נכנסו עו"ד אביבית מוסקוביץ, המתמחה בפתרון בעיות הלכתיות בדיני משפחה, התרת עגונות, מסורבי גט, ממזרות וגיור, וכן הרב עו"ד צוריאל בובליל, בעל ניסיון רב בנושאי דיני משפחה, המשמש דיין בבית הדין לממונות, רב קהילה ברמת גן ומחבר הספר "גירושין". לפני כשנתיים הם ייסדו את "המרכז הבינלאומי לענייני משפחה - אכיפת גירושים בין יהודים בעולם", המטפל במסורבות גט ובעגונות. המרכז שהתחיל ברמת גן פרץ גבולות ופועל היום גם באנדורה, באנגליה, בדרום אפריקה, בארה"ב ובאוסטרליה, ומקיים קשר רציף עם רבנים מרכזיים בקהילות היהודיות ברחבי העולם.
"הצורך בהקמת המרכז הבינלאומי נבע מהעובדה שבארצות העולם המערבי דיני המשפחה הם בתחום המשפטי האזרחי הרגיל, ויש הפרדת דת ומדינה. לעומת זאת, בישראל, דיני המשפחה נדונים בשתי ערכאות - בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה", מסבירה עו"ד מוסקוביץ, "עניין הגירושים הוא בסמכות בית הדין הרבני, ונדון על פי ההלכה היהודית. לכן, כאשר יש אישה בחו"ל המתדיינת עם בעלה בנושאי משפחה, כל העניינים האזרחיים יכולים להיפתר שם. לעומת זאת, אם בעלה מסרב לתת לה גט, אין כל סמכות לבתי הדין בעולם, מלבד במדינת ישראל. ככלל, יש למצוא פתרונות לבעיות בנושאי גירושים, יחסי חלוקת רכוש וממון, משמורת ילדים ומזונות של זוגות העומדים לפני גירושים, ולא להיות במצב של סחיטות לצורך מתן או קבלת הגט, נשים עגונות ועוד תופעות לוואי שהפכו לנפוצות".
הרב עו"ד בובליל מסביר כי בישראל מצב העגונות ומסורבי הגט עדיין טוב יותר מאשר בעולם, "הבעיה בעולם קשה יותר, כי הדת מופרדת מהמדינה ואין סנקציות שבית הדין הרבני בישראל, שהוא המכריע ולו הסמכות הבלעדית בכל הקשור לנישואי זוג יהודים, יכול להטיל. העונשים שניתנים פה הם מהקל לקשה, דרך שלילת רישיון הנהיגה, ועד לסנקציה הכי קשה - מאסר בפועל".
"הצרה היא שרק מעטים מהדיינים מפעילים סנקציות", מוסיפה מוסקוביץ. "יש הצעת חוק שעברה בקריאה שנייה, ולפיה כאשר נקבע מועד לסידור גט, תוך זמן מסוים ייקבע גם דיון לסנקציות. כלומר, לבית הדין יש אחריות יתרה כלפי המתדיין. הביקורת החריפה שלי היא מול המערכת על כך שנעשה שימוש מועט בסנקציות במדינת ישראל, ויותר נשים וגברים נשארים מסורבי גט לאורך שנים רבות".
הרב בובליל מצביע על עוד נקודה כואבת. "לא פעם מדובר בסחטנות כלכלית. נשים רבות שלא חפצות בבעליהן טוענות שהן רוצות שלום בית, ודורשות יותר רכוש בתמורה לגט. לפעמים גם הפוך - יש גברים שמנסים לנשל נשים מהזכויות שלהן. ההליכים ארוכים ומייגעים מאוד, לפעמים בני שש, שבע, שמונה וגם עשר שנים. זה הזוי ביותר. והכל משום שהמערכת פשוט לא עובדת נכון. זה מחייב שינוי".
חייבים לפעול בחקיקה
לעו"ד מוסקוביץ ולרב בובליל יש גם פתרונות למצב העגום. "צריך למנות יותר הרכבים, עם דיינים שיתרכזו רק בזה", מציעה מוסקוביץ. "לתיק ממוצע יש עשרה דיונים, וזה לוקח שנתיים. הייתי מצפה שזוג שרוצה להתגרש יצליח לסיים את ההליכים מקסימום בתוך חצי שנה ויוכל להמשיך בחייו".
"תחשבי על ההשלכות", ממשיך הרב בובליל. "אישה נשואה מסורבת גט שתלך עם גבר אחר, תיחשב לנואפת. אישה יהודייה שתינשא בנישואים אזרחים - זו ביגמיה. אישה נשואה שתמצא את עצמה מביאה ילד לעולם, מחוץ למסגרת, מגבר אחר - מדובר בממזר. בעוד שאם גבר יביא ילד לעולם בזמן שהוא מסורב גט - הוא לא ייחשב לממזר. לגבר לא יירשם בגט כמו לאישה - 'אסורה על בעלה ובועלה'".
מצד שני, גם גברים מסורבי גט נמצאים בבעיה. הרב בובליל אומר כי "מסורב גט יכול למצוא עצמו עדיין משלם מזונות לאישה. אישה שמסרבת לתת גט, אין סנקציה לגרום לה שתשלם מזונות לבעלה. פה אין שוויון, והפעם זה פוגע בגברים. אף שסנקציות המאסר חלות גם על גברים וגם על נשים, בפועל, דיינים לא מטילים על נשים מאסר, לעומת גברים רבים שנכנסו לכלא על סרבנות גט. אישה יכולה לקבל סנקציות מבית הדין האזורי, לעומת גבר שצריך אישור מנשיא בית הדין הרבני הגדול".
מוסקוביץ מייד נרתמת להסביר למה עדיין מצב הנשים קשה יותר. תוך כדי מבט מתריס לעבר בובליל היא אומרת: "גבר יכול לקבל היתר נישואים ואישה בחיים לא, לכן יש דברים שחשוב לנו, ולי כאישה, לקדם. למשל, להקים צוותי חשיבה, לקדם יוזמות חקיקה להצרת הצעדים של סרבני גט, להכיר בעבירת העיגון כעבירה פלילית, ואף שיהיה אפשר להסגיר את הסרבן".
ושוב, בובליל בתפקיד המפייס מבקש להדגיש: "איננו פועלים נגד בית הדין הרבני, להיפך, אנו פועלים על בסיס פסיקתו. כך שהגט שיינתן לבסוף יהיה גט כשר ולא 'גט מעושה', כלומר גט פסול שניתן בשל פעולות הפוסלות את הגט".
כל כך רחוקים וכל כך קרובים
מוסקוביץ, חילונית בת 37, נשואה ואם לשתי בנות, מצהירה: "אני בעבודה מטורפת, במיוחד לאישה, ובכל זאת אני נשואה באושר. אולי משום שבאמצעות העבודה והמפגשים עם האנשים אני לומדת מה לא לעשות". היא באה מתחום המשפט המסחרי והתגלגלה לתחום האישות. לפני 12 שנה, כשהיתה עורכת דין "ירוקה", הגיעה כשכירה למשרדו של בובליל, ולאחר זמן קצר נפרדו בידידות לטובת שותפות במשרד עורכי דין. לפני שנתיים שוב חברו זה לזה.
בובליל, בן 54, חובש כיפה סרוגה, נשוי ואב לארבע בנות וסב לעשרה נכדים. הוא ממפוני ימית, שלאחר הפינוי יצא לשליחות בת שנתיים מטעם בני עקיבא. "במקום להישבר, החלטנו לתרום למען הציונות", הוא מספר, "במקום לחטוף התקף לב כמו חברים שלי או לרדת מהארץ או לשקוע בזיכרון הצורב, בחרנו דווקא להביא יהודים לישראל". הרזומה שלו מרשים ביותר: חוקר בדימוס במשטרת יפו, כתב ספרים, מרצה לפילוסופיה יהודית באונ' בר?אילן, רב קהילה, וזו רק ההתחלה.
"מאז שהוא הפסיק להיות הבוס ואני השכירה, נעשינו חברים טובים מאוד", מספרת מוסקוביץ, "מפה בעצם צמח הקשר בין חילונית לגמרי לרב קהילה. אידיאולוגית, אנחנו רחוקים מאוד. פיזית, אנחנו גרים במרחק של שני רחובות, אבל הכבוד ההדדי וההערכה הרבה והמטרה המשותפת - חיברו בין שנינו".
היא יותר ביקורתית, נוקבת וישירה, והוא מעגל את החודים שהיא יוצרת. בהרבה סובלנות וסלחנות. "אביבית חדה כמו תער, תכליתית ויורדת ישר ללב הדברים. אני בא מראייה הוליסטית של קהילה, בית, משפחה. כאדם דתי, אני מחפש תמיד את התיקון", מספר בובליל.
מוסקוביץ, שנחשבת כאחת ש"מצילה תיקים אבודים", מוסיפה: "כמה שזה נשמע מצחיק, דווקא החרדים פונים אלי ולא אליו, אף שאני מייצגת את מעוז החילוניות. כנראה הם מרגישים כי מה שנחוץ להם באותו הרגע הוא משהו מהחוצפה המשוחררת מעכבות שלי".
"ראינו אישה חדשה"
גייל, צעירה חרדית בת 29 משיקגו, אם לילד, מסורבת גט זה שש שנים. היא שמעה לא אחת מבעלה משפטים בנוסח: "ניפגש בבית המשפט", ו"גט לא ניתן על מגש של כסף". עד לאחרונה היא היתה מסורבת גט זה כחמש שנים, כשבעלה היה סרבן גט שדרש ממנה כספי עתק בתמורה לגט. בעקבות זאת בית הדין הרבני בארה"ב הוציא נגדו כתב סירוב - מכתב המופנה לכלל הציבור היהודי, שקובע כי מדובר בסרבן גט וסרבן להתדיינות בבית דין, ויש להתרחק ממנו. יש לזה אקט נלווה של סנקציות מצד הקהילה, שבין היתר לא מעלה אדם כזה לתורה ומטילה עליו עונשים אחרים שרלוונטיים לאורח החיים החרדי. הבעל לא ממש התרגש מזה.
אולם, כשנודע לבובליל ולמוסקוביץ שבכוונת הבעל להגיע לישראל, הם מיהרו להגיש בשם האישה תביעת מזונות וצו עיכוב יציאה מהארץ נגדו. "הבעל צעק ושצף נגד בית הדין הרבני, בטענה שהוא אמריקני ואין לבית הדין סמכות. הדבר לא עזר לו, שכן בית הדין קיבל את עמדתנו, שהוא מוסמך לדון בתביעת מזונות לאישה, וזאת בהתבסס על תקדים שמצאנו", הם מספרים.
הבעל דרש דיון במעמד שני הצדדים, והאישה הגיעה לישראל. "בפגישתנו איתה היא היתה שבורה והרוסה ודי מיואשת, שכן כבר שנים היא מסורבת גט. הבהרנו שלא ננוח ולא נשקוט עד שנשחרר אותה מכבלי העיגון. למחרת בדיון הביא הבעל את אביו וחבריו, והקים קול צעקה. בהמשך אמר אביו שגט לא ניתן על מגש של כסף, כלומר הוא רצה לסחוט את האישה. הודענו שלא נשלם אגורה לאדם הזה. הבהרנו שאם אינו נותן גט, אנו רוצים מזונות לאישה והמשך צו עיכוב, שכן היא מעוכבת גט", מספרים עוה"ד מוסקוביץ ובובליל.
כשהדיון התמשך עד לשעות אחר הצהריים, פילחה זעקה את חלל בית הדין. האישה הוציאה מקרבה את כל הכאב, שכן, בנוסף, במהלך ההליכים עם בעלה נפטרה בתה, והבעל אמר שהיא אשמה בכך. "כל מי שנכח באירוע הזיל דמעות לנוכח אישה צעירה שחייה נהרסו בגלל האדם הזה", מספרים השניים, "ביקשנו מהדיינים שיורו לצוות סופרי גיטין שיישאר שעות נוספות, כי אולי נצליח לשבור את ההתנגדות ההרסנית של הבעל. בית הדין היה מדהים בעזרתו, וזמן קצר לפני שקיעת החמה נגמרה כתיבת הגט, שנמסר לה, לא לפני שמשפחת הבעל ניסתה לבקש שהאישה תשלם על מתן הגט. עמדנו כחומה בצורה, ואכן, עם שקיעת החמה יצאנו משערי בית הדין, כאשר האישה רוקדת על מדרגות הרבנות. ממש כך.
"ראינו מולנו אישה חדשה", הם מספרים בגאווה "הרמנו יחד עם כל הצוות לחיים. זו מן ברכת הדרך שלנו אליה, לסגירת הפרק הישן ופתיחת החדש". "'כל עוד הנר דולק - עוד ניתן לתקן'", אומר הרב עו"ד בובליל, ומוסיף: "אתן העגונות, אל תתייאשו לעולם".