סמוך לשעה 17:45 נכנס הבמאי תומר היימן לאולפן הטלוויזיה לראיון על סרטו האוטוביוגרפי, אבל נשנק. בעודו ממתין שמע כי ג'וליאנו מר נרצח בג'נין. נועדה להם פגישה בסוף השבוע כחלק ממיזם יהודי-ערבי עבור ערוץ 2. הם שיתפו פעולה. מר, סיפר היימן, התבטא כמה וכמה פעמים כי הוא חושש לחייו. בישראל הוא שנוא בשל דעותיו נגד הכיבוש, ובג'נין "חמאס כל הזמן רודף אחריו".
נולד למציאות בלתי אפשרית
הוא הקים תיאטרון במחנה הפליטים של ג'נין. לימד קבוצות מעורבות של נערות ונערים את תורת התיאטרון. מכוניתו הוצתה. הוקראו בגנותו פסוקים מהקוראן. נחשב לגיס חמישי מטעם ישראל. שכן בבלבול ובסבך ובסתירה אשר היו מהות חייו נרשם גם פרק שבו שירת כלוחם בחטיבת הצנחנים בצה"ל.
ג'וליאנו נולד למציאות בלתי אפשרית. סבו, פרופ' גדעון מר, שהתגורר בראש פינה, מצא את התרופה למחלת המלריה. אמו ארנה לחמה בשורות הפלמ"ח נגד הפולשים הערבים במהלך מלחמת השחרור ב-1948, אך נתפסה לקומוניזם. היא האמינה באחוות עמים. נישאה לעסקן הקומוניסטי צליבא ח'מיס. באותן שנים נישואי תערובת היו כמעט בלתי אפשריים, אלא בשורות המפלגה הקומוניסטית. לא סתם כאהבת גבר ואישה בלבד, אלא כפועל יוצא מהעידן שבו ברה"מ תמכה בהקמת מדינה יהודית וקומוניסטים ערבים סייעו לה. גם קשר זה לא החזיק מעמד והתפרק ברבות השנים.
ג'וליאנו חי במתח. בדיסוננס גמור. מדי יום, שנה אחר שנה, תמיד. חי בחלום שנועד מראש לכישלון גמור לעוד דורות רבים. הערבים זיהו בו קווי אופי יהודיים. הישראלים אמרו כי הוא בוגד ומרגל ושונא. בעיקר כאשר התפרסם כי הצדיק את המחבלים המתאבדים של חמאס. רק שזה לא סייע לו בחמאס. שם ראו בו סוכן סמוי של צה"ל. תרבוע המעגל.
מעולם לא הסכמתי לתוכן הדברים שאמר בראיונותיו, אך חשתי שהוא איש אמת. ללא מורא וללא משוא פנים. מבטא את אשר על ליבו. ללא כחל וסרק. פעם שאלתי אותו אם הוא גם אוהב בסתר ליבו להיות שנוא? במקצת? הוא לא אהב לשמוע כי התאים לו להיוולד כחלק ממיעוט. תחושת רדיפתו מיטיבה עימו. איני יודע כיצד לא היכה אותי. אולי מפני שזה היה אחרי שידור ליד חדר האיפור, וגם הוא התעייף לפעמים.
ג'וליאנו היה אמן ולוחם ותמים ואלים וגס רוח ופיוטי. יצר סרטים לרוב. השתתף בתיאטרון. היה נפלא ב"מראה מעל הגשר". חי מעל לגשר שלא נבנה בין יהודים לבין ערבים. היה מגעיל כשהיכה שחקנית על הבמה. ג'וליאנו נולד מפסידן. בישראל זעמו עליו. בפלסטין רצחו אותו. איזו מן השתיים היתה ארצו? אומתו? מולדתו? חייו היו בבחינת החלום ושברו. מותו - שברו בלבד.