חשופים בניידת

אלימות שוטרים נגד אזרחים עושה כותרות, אך במח"ש טוענים כי בשנה שעברה דווקא נרשמה ירידה של 20% במספר המקרים שבהם הוחלט להעמיד שוטרים לדין. לעומת זאת, רק בשנה האחרונה נפתחו כ?4,000 תיקים בגין תקיפת שוטרים. כך או כך, מעגל האלימות מזין את עצמו ואף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה

ינואר 2010. שעלאן אבו נג'מה, פלשתיני, נעצר אחרי שעל פי החשד גנב אופנוע יקר ערך וניסה לסחוט את בעליו. אבו נג'מה, כך נטען נגדו, התקשר בשעתו לבעל האופנוע, והציע להשיב לו את כלי הרכב תמורת 40 אלף שקלים. המקרה דווח למשטרה, אחד הבלשים התחזה לבעלים, נפגש עם הגנב, ויחד עם חבריו עצר אותו. נגד אבו נג'מה הוגש כתב אישום, אך גם השוטרים לא יצאו נקיים. אחרי חקירה של חוקרי המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) הואשמו השוטרים שעצרו את אבו נג'מה כי היכו את העצור, נעצו קנה של רובה בישבנו, הטילו עליו את מימיהם, הברישו את ראשו במברשת אסלה ושפכו עליו סבון ושמנת.

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום חמור נגד השוטרים המעורבים - שוטר יס"מ ושלושה שוטרים ביחידת הבילוש בתחנת ירקון. הם הואשמו בהתעללות בחסר ישע, במעשה מגונה, בתקיפה ובהפרת אמונים. השופטת, נאוה בן אור, צוטטה כשהיא מסכמת את החשדות לכאורה במילים: "קשה לתאר עבירות קשות יותר המיוחסות לאנשי משטרה".
הסיפור הזה אינו המקרה היחיד שבו שוטרים נוקטים אלימות בלתי סבירה כלפי אזרחים תמימים או תמימים פחות. אבל, ובזאת מודים גם במח"ש, הוא אינו מעיד על הכלל. סיפורי אלימות של שוטרים, קשים ככל שיהיו, אומרים במח"ש, אינם מצביעים על תופעה ואינם מציירים את התמונה האמיתית והמלאה. האמת היא, טוענים במשטרה, שאלימות רבה מופנית בכיוון ההפוך: מהאזרחים כלפי השוטרים.

ביחסי הגומלין שבין השוטר לאזרח נחשף הציבור לאלימות בעיקר כאשר הקורבן הוא האזרח. אולם נתוני המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים מציירים תמונה שונה במקצת. בהשוואה לשנת 2008, נרשמה ירידה של 20 אחוזים במספר המקרים שבהם החליטה מח"ש להעמיד שוטרים לדין, פחות ממחצית האחוז מסך כל 27 אלף השוטרים המשרתים במשטרה. בשנת 2009 נפתחו במחלקה לחקירת שוטרים 1,555 תיקים בגין תלונות נגד שוטרים. 129 תיקים הסתיימו בדין פלילי, 124 תיקים הסתיימו בדין משמעתי, 593 תיקים נסגרו מחוסר ראיות, 509 תיקים נסגרו מחוסר אשמה, 92 תיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור ו?58 תיקים נסגרו בעילה של עבריין לא נודע.

גם המפכ"ל, רב?ניצב דודי כהן, התייצב לצידם של פקודיו באופן נחרץ. בהופעתו השבוע בוועדה לביקורת המדינה אמר: "בחברה הישראלית יש אלימות - בכביש, ברחוב, במועדון. אני לא אתן להפוך את השוטרים לשקי איגרוף של ציבורים שלמים. משטרת ישראל היא משטרה של ראש, לא של ידיים, וההישגים של השוטרים מראים את זה מדי יום".

עם זאת הוסיף המפכ"ל: "מטבע הדברים, בארגון גדול, וכאשר מדובר במשטרה המטפלת באינספור אירועים בהיקף שאין להם אח ורע בשום משטרה בעולם, יש גם מקרים חריגים. הצגת מקרים בודדים, שהתרחשו לאורך שנים, הן בצורה חד?צדדית, הן בליווי פרשנויות מצד גורמים אינטרסנטיים בלתי מוסמכים, בוודאי אינם מעידים על קיומה של 'תופעה מדאיגה'".

ברוב המקרים המפגשים האלימים בין שוטרים לאזרחים אינם קורים בחדרי החקירות אלא ברחוב, וכמעט בכל יום. ניידות ניזוקות ושוטרים מותקפים, ומעגל האלימות מזין את עצמו. השוטרים נשחקים בשל היחס שהם מקבלים מהאזרחים; הם מגיבים, גם אם לעיתים רחוקות, באלימות כלפי האזרחים - וחוזר חלילה. אף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה.

על ע"ד, שוטרת באחת מתחנות המשטרה במרכז ואם לילדה בת 6, נכפתה לאחרונה חופשת מחלה. בימים אלה היא שוהה בביתה כשהיא סובלת מחבלה קשה באוזנה ובגרונה, אחת מאצבעותיה מרוסקת, גופה דואב והבצקת שנתגלעה באזור פיה, תוצאה של אגרוף שספגה מאזרח שביקשה לרשום לו דו"ח, מקשה עליה את שטף הדיבור.

"עצרתי שני רוכבי קטנוע בהפרשים של כמה דקות אחד מהשני", מתארת ע"ד את האירוע הטראומתי שחוותה רק בשבוע שעבר, "לאחד מהם לא היתה תעודה מזהה והמתנתי איתו עד שיתקשר למכר שיזהה אותו. בינתיים עצרתי רוכב קטנוע נוסף. הסברתי לו שהוא ביצע עבירה של נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית. בדקתי אותו במסוף המשטרתי והסברתי לו שהוא מקבל דו"ח תנועה בגין העבירה שביצע.

"עד אותו רגע הכל נראה בסדר. התיישבתי על הקטנוע שלי לרשום את הדו"ח, ולפתע הוא חטף ממני את הרישיונות שלו וניסה לברוח. ניגשתי אליו ודרשתי את הרישיונות בחזרה. בתגובה הוא דחף אותי בכוח וכינה אותי זונה ושרמוטה, וצעק עלי שלא ארשום לו דו"ח. הודעתי לו שהוא עצור בגין המעשים שביצע ואז הוא ניסה שוב להימלט. הצלחתי לאחוז במעיל שלו אבל הוא פשוט גרר אותי איתו והתנגד בכוח תוך כדי שהוא דוחף אותי ומרביץ לי. בשלב מסוים במנוסתו הוא החטיף לי אגרוף לפנים".

שוטרת נוספת שהיתה עם ע"ד החלה לרדוף אחרי רוכב האופנוע האלים בניסיון ללכוד אותו, וכשכמעט השיגה אותו, הוא הצליח לאחוז בכיסא שחטף מאחד הקיוסקים הסמוכים והשליכו לעברה. למרבה המזל, השוטרת הנוספת לא נפגעה, אך רוכב האופנוע הבריון הצליח להימלט. כשגופה חבול והיא המומה מהאגרוף שספגה הזעיקה ע"ד עזרה ולמקום הגיע מפקדה. לאחר חיפושים נרחבים נעצר גם התוקף. "היו שם אזרחים שהיו עדי ראייה לתקיפה שלי", אומרת ע"ד בתחושת אכזבה ותסכול, "אבל אף אחד לא קם ועזר לי, אף אחד לא טרח גם לרדוף אחרי התוקף ולעצור אותו כשראו שהוא מנסה לברוח".

נאנקת מכאבים, חבולה ושותתת דם פונתה ע"ד לקבלת טיפול רפואי. "אזרחים", היא אומרת, "אינם מודעים למה שאנחנו, השוטרים ובמיוחד שוטרי התנועה, עוברים יום יום ועם מה אנחנו מתמודדים. הציבור יודע כמה קללות אנחנו חוטפים? אילו השפלות אנחנו עוברים בגלל דו"ח שאנחנו רושמים מעצם היותנו אמונים על שמירה על החוק ואכיפתו? מה רוצים, שישראל תהפוך למדינת פשע? שלא יהיה דין ולא יהיה דיין?".

ע"ד היא כמובן לא היחידה. על קירות ולוחות מודעות ביישובים מסוימים בגליל נכתבו באחרונה כתובות נאצה נגד שוטר מסוים: "נרצח אותך", "נפגע לך במשפחה"; פעם אחת אף נורתה אש חיה לעברו. בימים אלה הוא מתנייד בליווי אבטחה. חבלן בודק את רכבו ובביתו מותקנים סורגים ומצלמות אבטחה. החומה סביב ביתו הוגבהה כדי להגן עליו ועל משפחתו מפני ירי.

"ככה נראים חיים של שוטר ושל בני משפחתו רק בגלל שהוא מבצע את תפקידו", התלונן קצין משטרה בכיר במחוז הצפוני והתרעם על קלות העונשים המוטלים על עבריינים שהורשעו באלימות נגד שוטרים. כדוגמה מביא הקצין אירוע, שבו צעיר ניסה לבצע ממש לינץ' בשוטר מתנדב והגיע עם לום מברזל כדי להכותו. האירוע תועד - השוטר ניצב ללא ספק בפני סכנה ממשית - אך הצעיר הבריון נידון לשישה חודשי עבודות שירות בלבד. במקרה אחר לא היססו עבריינים להשליך רימונים לעבר ביתו של רכז מודיעין במשטרה ואף לירות לעברו. כתוצאה מכך הוא מוכרז כמאוים ברמה הגבוהה ביותר, והוא ומשפחתו מקבלים סל אבטחה. "האם זו מדינה שבה מותר לפגוע באנשי משטרה ולחמוק מעונש?", שאל הקצין בתסכול.

"אחרי שפגע בי, רוכב הקטנוע ביקש סליחה", ממשיכה ע"ד, "הוא טען שבחיי היומיום הוא מתנהג כמו מלאך ושבסך הכל היה בסערת רגשות, ושמה שהוא גרם לי 'יכול לקרות'. והכל באמת קורה. קוראים לי ולחברותיי השוטרות בכינויי גנאי. מאחלים לי ולחבריי השוטרים שיעטפו אותנו בשקית שחורה. שהכסף של הדו"ח שאנחנו רושמים ילך לתרופות שנקבל, כי נהיה חולים כל חיינו; שהכסף ילך לתפילות שיתפללו למעננו אחרי שכל מחלות הסרטן ידבקו בנו ובמשפחות שלנו.

"אנחנו מבליגים ואנשים צורחים עלי שאני סמרטוט, ושהם מצטערים בשבילי ששוטרת זה כנראה מה שאני יכולה להיות בחיים, וטוענים שאני בכלל עובדת אצלם. הציבור כיום לא רואה את השוטרים ממטר. מצד אחד, לא פעם בגלל מקרה כזה או אחר של שוטרים אלימים עושים דה?לגיטימציה לכל המשטרה, ומצד אחר, לא פעם התקשורת דווקא מעצימה ומאדירה את יכולתם של העבריינים. היום אתה פותח אינטרנט ואתה רואה איך אחד מתדרך את השני מה ואיך לצעוק על שוטר ומה להגיד לו כדי שיוותר. זה מתחיל מלמטה. כשאני רואה אבא אומר לילד הנה 'משטרע', אז מה אתה מצפה מהילד הזה כשיגדל ויהפוך לנהג בעצמו? אני מודה, כל יום שאני חוזרת הביתה אני אומרת לעצמי, 'תודה לאל, קרה נס'".

אלימות קשה נגד שוטרים מתרחשת גם במגזר הערבי. רק לפני כחודש ספגו שני בלשים צרור יריות מאלמונים שנמלטו מהמקום. מכוניתם נפגעה ואחד מהם נפצע קל מרסיסים. בלילה אחד בשבוע שעבר בנצרת הותקפו באבנים שוטרים, שהגיעו כדי לסייע לאנשי ההוצאה לפועל. אחד השוטרים נפצע ברגלו ופונה לטיפול בבית החולים. שוטרים אחרים שהוזעקו לסייע למאבטח בבית קפה בנצרת הותקפו על ידי שיכור כבן 26 שבעט בניידת, וכתוצאה מניפוץ השמשה נפגע שוטר מתנדב בעינו. החודש שב לעבודתו שוטר במשטרת חולון, שנדרס לפני כשנה על ידי גנב קטנוע ונפצע באורח קשה.

לאור תלונות רבות של אזרחים על יחס אלים מצד שוטרים, תלונות שעוררו ביקורת ציבורית נוקבת, הוטלה בשנת 1992 האחריות על חקירת שוטרים על המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים. בחלוקת הסמכויות בין המשטרה למח"ש המשטרה מטפלת, בין היתר, בתלונות נגד שוטרים בגין התנהגות בלתי ראויה ועבירות משמעתיות כגון אלימות מילולית, ואילו מח"ש מטפלת בתלונות נגד שוטרים בגין פשעים ועבירות חמורות יותר, כגון עבירות פליליות ואלימות פיזית, שהעונש עליהן הוא יותר משנת מאסר.

מאז הקמתה, מח"ש סופגת מהציבור ביקורת קשה בעיקר על העובדה שמרבית תיקי החקירה נגד השוטרים נסגרים, או מחוסר אשמה או בשל חוסר ראיות. עם זאת, מחקרים שנערכו לאורך השנים מצאו שקיומה של מח"ש דווקא מרתיע את השוטרים מלנהוג באופן לא נורמטיבי. הסיבה: חשש מפני העמדה לדין בעקבות תלונה. מפקדי המשטרה מודים כי למח"ש יש תרומה רבה בריסון השוטרים משום שהיא נחשבת ל"שוט" בעיניהם, ובכל מקרה שבו נפתחת חקירה פלילית נגד שוטר, קידומו בדרגה או בתפקיד מעוכב עד תום החקירה נגדו.

"אנחנו לא מדברים על אלימות שוטרים במונחים של תופעה", אומרים במח"ש, "כל אימת שמתקבלת תלונה שמבססת חשד לעבירה פלילית מצד שוטרים אנחנו פותחים בחקירה". במח"ש מוסיפים כי מטרתם היא לאמת את התלונה אך יש תלונות שלא ניתן לאמת והן נסגרות מחוסר ראיות. "ויש", אומרים במח"ש, "גם תלונות שמוגשות מתוך כוונה להפיל שוטרים".

ארגון נשות השוטרים והסוהרים מטפל מדי שנה בעשרות מקרים של תקיפת שוטרים וסוהרים בידי אזרחים. הארגון מספק לשוטרים ליווי משפטי מלא בידי עו"ד פליליים מנוסים אשר תובעים את התוקפים בגין תקיפת אנשי המשטרה. "כחברה אסור לנו להפקיר את השוטרים ולהביא לזילות במעמדם. על כולנו לעשות חשבון נפש ולקבוע סדר עדיפויות חדש שבו ישמרו האזרחים על שלטון החוק, זכותם של האזרחים וגם של לובשי מדים לביטחון ולהגנה עצמית", אומרת יו"ר הארגון אביגיל שררה.
בהתאם לפקודות המשטרה, לשוטרים מותר להפעיל כוח סביר במקרים מסוימים לצורכי מעצר או לצורכי הגנה עצמית. "לעיתים", אומר גורם המעורה בחקירות מח"ש, "שימוש סביר בכוח נשמע נוראי בסיטואציה מסוימת, ולכן החקירות מתבצעות בזהירות; לעיתים מדובר במילה מול מילה, וזו הסיבה שלחקירה הפרונטלית מתלווים איסוף ראיות תומכות כמו צילומים, עדי ראייה ועוד. אין ספק שיש קושי בחקירת עבירות שוטרים. הרבה פעמים מדובר במתלוננים בעלי עניין, שהמגע שלהם עם השוטרים אינו על רקע תמים. מורכבות נוספת היא העובדה שברוב הפעמים מדובר ביותר משוטר אחד מול מתלונן אחד. לאנשים וגם ולשוטרים יש תמיד רצון להצדיק את הפעילות שהם מבצעים. כשצריך לברר מילה מול מילים של יותר משוטר אחד הקושי גדול עוד יותר".

במח"ש נתקלים לא אחת בקשר שתיקה וחיפוי הדדי במהלך חקירת שוטרים ומסבירים זאת בכך ש"שוטרים מתקשים לומר משהו לרעת חברם. כמו כל אזרח, גם השוטרים שואלים את עצמם כיצד הם היו פועלים בסיטואציה דומה, והם מזדהים עם השוטר המואשם". כדי להתגבר על קשר השתיקה הזה הוחלט במח"ש לשנות את המדיניות כלפי שוטרים שותקים וכיום, כשיש חשד לחיפוי מוגש נגד השוטר כתב אישום באשמת שיבוש מהלכי חקירה, שהעונש בגינו הוא עד שלוש שנות מאסר.

הנתונים מוכיחים כי שוטרי משמר הגבול מעורבים יותר באלימות, הפורצת בעיקר במחסומים בעת מגע עם פלשתינים, שעיקרה היא התעמרות והשפלות. "מדובר יותר במקרי אלימות יזומים או שהם נובעים מהצורך לפרוק תסכולים או בשביל הקטע", אומר מקור שעסק בעבר בחקירת שוטרי מג"ב. אצל כחולי המדים הסיפור שונה לגמרי. מקרי האלימות בין שוטרים לאזרחים מתפתחים מתוך שימוש בכוח סביר שהולך ומחריף. מדובר בעיקר בשוטרי סיור הנמצאים במגע יומיומי ושוטף עם האזרחים. במשטרה בוחנים בימים אלה התקנה של מצלמות בניידות הסיור לצורך תיעוד המפגשים והרתעה. זאת נוסף על אקדחי לייזר שבהם יצוידו השוטרים כדי למנוע שימוש בנשק חי היכן שלא צריך.

מול נתונים אלה מוגדרים כיום 61 שוטרים, חמישה שופטים, שישה חברי כנסת ו?29 ראשי רשויות מאוימים. "כדי לקבל תמונה אמיתית נחוץ להתבונן גם בצידו השני של המטבע", אומר ראש אגף המבצעים במשטרה ניצב ניסים מור, "המשטרה מתמודדת עם היקפים גדולים של אירועי תקיפת עובדי ציבור ובכללם שוטרים. רק בשנה האחרונה נפתחו כ?4,000 תיקים בגין תקיפת שוטרים. מתוך היקף זה הועברו 3,565 תיקים לפרקליטות ולתביעה המשטרתית. מתוך 800 כתבי אישום שנידונו בבתי משפט בשנת 2008, רק ארבעה הסתיימו בזיכוי.

"במדינה דמוקרטית חובה על התקשורת לבקר ארגונים ציבוריים, אולם במקרה זה הביקורת בלתי מאוזנת. יש כאן ניסיון לייצר תופעה שלא קיימת ואולי אף ליצור פאניקה מיותרת בציבור. משטרת ישראל על מפקדיה ושוטריה היא משטרה ערכית, אחראית והוגנת; היא משטרה מטעם הציבור ולמענו. הצגתה כמשטרה של משטרים חשוכים היא מעוותת, פסולה ואף מזיקה, בעיקר לאינטרס הציבורי".

במח"ש לא מתקשים להסביר את העובדה ששני שלישים מהתיקים הנפתחים נגד שוטרים נסגרים בשל חוסר ראיות או חוסר אשמה. "אנחנו לא קבלני כתבי אישום", אומרים שם בנחרצות, "מבחנו של כל כתב האישום הוא בסופו של דבר מבחן הראיות, ואם יש בהן כדי להביא להרשעתו של שוטר. לפעמים זה כמעט בלתי אפשרי כשיושבים במשרד לקבוע באיזו נקודה שוטר חרג מסמכותו להפעיל כוח סביר".

סוגיית אלימות השוטרים עלתה לסדר היום הציבורי ב?1992, בעקבות פרסום דו"ח מבקר המשטרה דאז, אברהם אדן. אדן גרם לסערה כשטען שהאלימות טבועה עמוק בתרבות הארגונית של השוטרים, ואף האשים את פיקוד המשטרה בחיפוי. הוא כינה את החיפוי הזה "תסמונת השוטר המצטיין", קרי השוטרים האלימים מוכרזים כמצטיינים כדי להגן עליהם מתוצאות ההליך המשמעתי.

ד"ר פנחס יחזקאלי, ניצב משנה בגמלאות וכיום מנהל הידע של המכללה לביטחון לאומי, שירת במשטרה 30 שנה בתפקידי פיקוד ומטה. בשנים האחרונות כתב כמה ספרים ועשרות מאמרים, וכן ערך ספרים רבים בתחום אכיפת החוק, ביטחון לאומי, מינהל ציבורי ותורות ניהול מתקדמות. "אלימות היא תופעה שקיימת בכל משטרה בעולם, היא לא אופיינית רק למשטרה הישראלית", הוא אומר, ומוסיף כי "כל משטרה בעולם המערבי מנסה להתמודד עם אותה אלימות ללא הצלחה".

המציאות, טוען ד"ר יחזקאלי, מורכבת. "אלימות של שוטרים נובעת ככלל מהדרישות המנוגדות מהמשטרה ומחוסר יכולתה לאמץ דפוס פעולה שיאפשר לגשר על סתירות בתפיסת התפקיד של שוטרים. בסופו של עניין, מי שמצטיין הוא זה שמגיב מהר יותר והמבחן הוא מבחן התוצאה. זה או צל"ש או טר"ש. בניגוד לארגונים קלאסיים כמו צה"ל, שבו חייל מקבל פקודות וככל שאתה עולה בדרגה הוא בעצם אחראי על אחרים, נותן פקודות ויש לו יותר סמכות, במשטרה, ככל שאתה יורד בהיררכיה הארגונית - הסמכות בפועל מתרחבת ואיתה הדרישה לשיקול הדעת. זאת אומרת שלכל שוטר יש סמכויות כמו של מפכ"ל, רק שהוא מפעיל את שיקול הדעת שלו לא מאחורי שולחן כתיבה אלא באירועים רבים ובלחץ זמנים גבוה. הוא צריך לפרש את החוקים בסיטואציות מסוימות, הוא יהיה אחראי מתי לירות, הוא נותן את הפקודה והוא מבצע. אין לו זמן לשאול שאלות והוא נושא באחריות מלאה לכל מה שהוא עושה. הנחת העבודה שלנו היא ששוטר לא יוצא כל יום לעבודה כדי לסיים את היום כעבריין, בלי שהוא ירוויח מזה אפילו צל צילו של תגמול. השוטר בעצם מסכן. דורשים ממנו דבר אחד ושנייה אחרי זה דבר אחר, והמבחן שלו הוא מבחן התוצאה.

"נגיד שהוא מגיע לאירוע שבו הוא רואה בעל שהוצא לו צו הרחקה נמלט. מה עשה הבעל הזה לפני הבריחה הוא לא יודע. אולי רצח, אולי איים או אולי לא כלום. אם ייתן לבעל לברוח יגידו שהמשטרה אימפוטנטית. אם יקפוץ על האוטו כדי לעצור אותו בכל מחיר, הוא מסכן את חייו. אם יעצור את הבעל בכל מחיר, אפילו במחיר פגיעה בעצמו, יגידו שהוא גיבור. פעם זה מצליח ופעם הוא נדרש לשלם על אותה פעולה בדיוק. חוק ונוהל הם מושגים יבשים; הם לא ישימים בכל מצב וצריך לפרש אותם ולהכניס שיקול דעת והבחנה. שוטר", מוסיף יחזקאלי, "לא יכול לשבת ולכתוב ספרים ולפרש את המצב, לכן הוא נותן פרשנות סובייקטיבית לפי דפוסי הפעולה שהוא מכיר. הניסיון של האדם יוצר אצלו את הסטריאוטיפים ודפוסי הפעולה. ולכן אין צדק אובייקטיבי. שוטר אוכף צדק סובייקטיבי כפי שזה נראה לו כשהוא נכנס לאירוע. בספרות המקצועית קוראים לזה 'צדק בקצה האלה'. הצדק הזה הוא ערכים שהוא מביא מהבית, הניסיון המצטבר שלו והאופן שבו הוא קורא את הסיטואציה שלתוכה הוא נזרק".

אתה מתאר אבסורד, משהו לא נורמלי בדפוסי העבודה של השוטר.

"יש לנו משטרה נורמלית לגמרי. יותר מזה, אנחנו חיים במצב של מלחמה שבו כל שוטר היה חייל. זה יוצר תרבות לוחמנית של הציבור, לאו דווקא של המשטרה. למשל אנחנו לא נאבקים בתאונות הדרכים - אנחנו נלחמים בתאונות הדרכים. במי אנחנו נלחמים בעצם? בעצמנו. העבריין אויב, האזרח אויב, ובתרבות הזו השוטרים צריכים גם לתת שירות וגם להיות מנומסים, וגם להיות אינדיבידואלים, וגם לעמוד בשלשות וגם לציית לפקודות. מי יכול להכיל את כל הניגודים האלה? זה הרי בלתי אפשרי.
"המשטרה היא כלב השמירה של האזרח ולכן כל החיים האזרח חי איתה בצורה דואלית. זה גורלה של משטרה בעולם דמוקרטי. דורשים מהשוטר דברים, שאם היה ועד עובדים הם לא היו קורים. בהרבה מקרים ועד השוטרים היה בא ואומר, אתם רוצים שאאכוף את החוק, תנו לשוטרים הגנה. לא תיתנו - לא שולחים שוטרים.

"אני זוכר שבתקופת האינתיפאדה הראשונה הייתי מפקד משטרת ערד. באיזה כפר בדואי זרקו אבנים על עובדי בזק אז ועד העובדים החליט שמכוניות של בזק לא נכנסות יותר לכפר בלי ליווי, ואני הייתי צריך לשלוח את השוטר המסכן שלי ללוות שני עובדים של בזק, כי הוועד לא מרשה להם לעבוד אחרת. אבל איפה ועד העובדים של השוטר? אין לו, הוא לבד. במקרים מסוימים לשוטרים אין מושג מתי יצטרכו להשתמש בכסף שהם מרוויחים לצורך שכירת עורך דין".

והציבור לא מבין את זה?
"האיש ברחוב שופט את השוטר במבחן התוצאה או לפי דימוי או לפי אינטרס. למשל אב, שילדו כמעט נדרס, מקלל את המשטרה ואומר לעצמו ולסובבים אותו, 'מה, אי אפשר לשים מארבים ליד בית הספר כדי לתפוס נהגים פרועים?'. למחרת, נניח שהמשטרה שמעה את משאלות ליבו של אותו אב ושמה מארב. מה הוא יגיד? 'קיבינימט, זה מה שיש לשוטרים לעשות במקום לרדוף אחרי פושעים?'. המשטרה לא יכולה לרצות את כולם אבל כולם שופטים את המשטרה, והתוצאה היא ששוטרים חשים תחושת תסכול וכפיות טובה ותחושה שהם בעצם מצילים את הציבור מעצמו".

המשטרה מתמודדת עם אלימות שוטריה בשני ממדים: מצד אחד היא מפתחת מערכת מיון כוח אדם, שתדאג להרחיק מהשירות שוטרים בעייתיים מדי. מן הצד האחר היא בונה תוכניות הכשרה, המעצימות את יכולת השוטרים להתמודד. "אפשר להחליט שאנחנו לא מתחככים עם השטח ואז לא תהיה בעיה. אבל ברגע שאתה מתחכך ויוצר מגע בפעילות יזומה שנועדה לצמצם את הפשיעה קורים מקרים. קח, לדוגמה, את העיר לוד. חלק מהאלימות החמולתית שם היא תוצאה של פעילות יזומה של המשטרה שנועדה לפגוע בשוק הסמים שקיים שם. כשאתה פוגע ומצמצם את השטח מתחילים מאבקים ומתחילה אלימות. ובסוף מאשימים את המשטרה, שכל מטרתה היא שהסמים לא יגיעו לילדים שלך ושלי ושל כולנו", אומר ניצב ניסים מור ומוסיף: "אף אחד לא מנסה לטאטא את הדברים תחת השטיח. בארגון ענק כמו משטרה יש גם שוטרים שמשתמשים באלימות לא סבירה אבל זה לא מעיד על הכלל.

"הציבור חייב להבין שכל העליהום הזה מחליש את המשטרה ולאורך זמן אתה מרגיש את הפגיעה. מספר השוטרים המותקפים עולה ומצד שני נכנסנו לסוג של טרנד של שוטרים מאוימים. מישהו מבין את המשמעות של העניין? התעמתות ואיום על שוטרים הוא תהליך שיוביל בסופו של דבר לכך שאזרחים לא יצייתו לחוק ויותר אזרחים ייפגעו על ידי אזרחים. כל התהליך הזה מחליש את המשטרה לא רק במשימותיה לשמור על ביטחון האזרחים אלא גם במאבק היומיומי בפשיעה ובארגוני הפשיעה, שרוצים משטרה חלשה.

"אני אומר לך, בתור אחד שפיקד על תחנה, מרחב ומחוז, ההתייחסות המשטרתית להתנהגות לא ראויה של שוטרים היא קשה. לפעמים אנחנו מקיימים בדיקות ובירורים עוד לפני שיש תלונה ובמקרים מסוימים ללא תלונה. פיקוד המשטרה ער ואף מאזין בקפידה לתגובות שונות בציבור ובתקשורת בנוגע לפרסום מקרים של אלימות שוטרים, והפיקוד מקשיב גם לתגובות השוטרים, והן לא פשוטות.

"משטרת ישראל אינה משטרה אלימה, נהפוך הוא. מדובר במשטרה מקצועית, ערכית וחושבת. הארגון משקיע רבות בהפיכת השוטר למקצוען מרגע גיוסו, דרך הכשרותיו המבצעיות והמנטליות ועד השכלתו ובפיתוח התרבות הארגונית. בין השאר מושקעים משאבים רבים בהצטיידות הולמת לשוטר המבצעי. לבסוף, המשטרה פועלת להרחקה משורותיה של שוטרים שהורשעו באלימות ופועלת נגדם בערוצים משמעתיים ומינהלתיים, גם לצורך הרתעה.

"שמם הטוב של השוטרים, משרתי הציבור, הוא נכס יקר שיש לשמרו מכל משמר. אין ספק שהארגון צריך לגלות אפס סובלנות כלפי שוטרים אלימים. מנגד מצופה מהמבקרים למיניהם שלא לקפוץ בפזיזות על כל עגלה חולפת - גם אם הפיתוי רב".