ידיו המגואלות בדם של עזיז סלאחה המתנופפות לקול שאגות ההמון הפלסטיני הפכו מזמן לאחד מהסמלים המובהקים של אינתיפאדת אל-אקצא. הרגע הזה, שבו רוצח שפל שזה עתה ביצע לינץ' בשני חיילי מילואים, מרים את ידיו המגואלות בדם כמעט בלתי-נתפס. סלאחה המשולהב לא ידע אז, ב-12 באוקטובר 2000 בדיוק לפני עשר שנים, שהנקמה הישראלית בוא-תבוא. והיא אכן באה: ביוני 2001 הוא נעצר ושלוש שנים לאחר מכן נגזר עליו מאסר עולם ושנת מאסר נוספת.
הלינץ' ברמאללה אירע באחד הימים הראשונים של אינתיפאדת אל-אקצא. שני חיילי המילואים הישראלים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי שגו בדרך ובמקום לעקוף את רמאללה, הם נכנסו לתוכה. הם הועברו לתחנת המשטרה בעיר, שם הוכו קשות בידי שוטרים ואזרחים שהגיעו למקום. בסופו של דבר הושלכו גופותיהם דרך החלון לידי ההמון שגרר אותם והמשיך להתעלל בהם. מאז ניהלו כוחות הביטחון הישראלים מצוד אחר כל מבצעי הלינץ' והצליחו ללכוד את כולם.
הלינץ' זכור בישראל כאחד האירועים הטראומתיים והמזוויעים ביותר, בעיקר לאור תמונתו של סלאחה המנופף בידיו מחלון תחנת המשטרה. אלא שברמאללה הוא לא הצליח להיטמע בזיכרון הקולקטיבי כפי שהצליח בישראל. "האירוע די נשכח", אומר לי חבר מרמאללה, שזוכר במעורפל "שני חיילים שנרצחו לפני עשר שנים או משהו כזה. הזיכרון הקולקטיבי של הפלסטינים ושל תושבי רמאללה בפרט מורכב מאירועים שקשורים אלינו: חיסולים בעיר, התנכלות של מתנחלים, הריסת בתים, מבצעים של צה"ל שבמהלכם נהרגו אזרחים פלסטינים. אנחנו לא ממש עוסקים בסיפור הלינץ'. יש לנו הצרות שלנו".
רמאללה השתנתה ללא הכר
עשור עבר מאז הלינץ'. עשור שבמהלכו התחלפו ארבעה ראשי ממשלה ישראלים (ברק, שרון, אולמרט ונתניהו) וראש רשות פלסטינית אחד. "אני זוכר את השנאה היוקדת לישראל באותם ימים", נזכר ערפאת אבו ראס, עיתונאי ופעיל-שלום תושב רמאללה. "היה הרבה רצון לנקום בישראל, כי אלו היו ימי תחילת האינתיפאדה. היחסים בין ישראל לפלסטינים לא היו מעולם גרועים כל כך. בנוסף, ישראל לא אפשרה לערפאת לשלוט בגדה, דבר שהוביל לאנרכיה קשה ולכך שגדודי חללי אל-אקצא איימו לרצוח כל ישראלי שייכנס לעיר".
במהלך העשור האחרון השתנתה רמאללה ללא היכר. לא רק היא: גם בירות הטרור שכם וג'נין ויתר ערי הגדה. מערים מטילות-אימה הן הפכו לערים עם סדר וביטחון שהחוק שולט שם ביד רמה. תייר שיגיע לבקר היום באחת מערי הגדה יראה בכל 50 מטר שוטר פלסטיני מפטרל ומגן עליו. תמו ימי האנרכיה. אלו ימי החוק והסדר של ראש הממשלה סלאם פיאד. "המצב הביטחוני טוב משהיה אי פעם", אומר אבו ראס. "ההבדל בין שנת 2000 לשנת 2010 הוא הבדל של שמיים וארץ, אי אפשר להשוות".
ואכן, אי אפשר להשוות. ראשי מערכת הביטחון הישראלים לא מפסיקים לפרגן לכוחות הביטחון של אבו מאזן בגדה המערבית על החוק והסדר שהם משליטים ברחבי הגדה. אפילו הרמטכ"ל אשכנזי הגיע בשבוע שעבר לביקור בבית לחם וזכה לכבוד מלכים אצל הקצינים במחוז. עכשיו, אם כן, רגוע ושקט. אך מה הלאה? האם קיים סיכוי לאינתיפאדה שלישית? "הדור הצעיר לא מתעסק בנקמה, אלא בחיים", אומר אבו ראס. "הוא חושב איך הוא יכול לשפר את מצבו הכלכלי ולבנות את העתיד של הילדים שלו. הוא רואה את ההשקעות האמריקאיות והסעודיות בעיר והוא מייחל רק לפתרון פוליטי. רק אז הוא יוכל לנוח סופית".
לפניות לניר יהב, כתבנו לענייני ערבים: nir_yah@walla.com