וואלה! חדשות מגישה: האוספים שלכם

אפרת מספרת:

"התחלתי לאסוף כשברשותי היה פסנתר אחד קטן מפלסטיק עוד מבית הורי. היות שאני פסנתרנית, הפסנתר הקטן מטייל איתי לכל מקום בו אני נמצאת ומתגוררת. יום אחד, בניו יורק, לפני כ-15 שנים, במוזיאון קורנינג לייצור זכוכית, ראיתי פסנתר מיניאטורי מזכוכית וקניתי בהתרגשות. מכרי ראו את שני הפסנתרים בבית ושאלו אותי מתי התחלתי לאסוף והחמיאו לי על האוסף - אז הבנתי שיש לי אוסף... בהיותי מדריכת טיולים, אספתי פסנתרים ממקומות שונים בעולם וכן מישראל. היום ברשותי אוסף המכיל 49 פריטים השונים זה מזה. אחד הפסנתרים מעוטר בפסי זהב מספרד, ואחד משמש כמכשיר טלפון. יש ברשותי פריטים מכל סוגי החומר. חלקם מנגנים.
אני שומרת על האוסף מכל משמר ומצאתי בארץ שלושה אנשים נוספים שלהם אוסף דומה.

אני גאה מאוד באוסף הן בשל ההתמדה, הן בשל הרצינות בטיפוחו והן בעובדה שהוא מייצג את אהבתי הרבה למוזיקה.

התמונה שצרפתי כאן היא כמובן רק חלק קטן מהאוסף, שזוכה להתפעלות והערכה רבה בקרב מי שרואה אותו.

עודד מספר:

"אני בן 79 וחצי, נולדתי בתל אביב. האוסף התחיל בפלמ"ח, בירושלים, הבאתי משם שני כידונים של רובים ושתי חרבות טורקיות, וכך התחלתי. כמו כל אוסף, קודם כל - לא להוציא כסף. אני מקבל מחברים, אני עושה החלפות, ולאט לאט, הפריטים נצברו, 50 שנה. היום יש אוסף שמכסה את כל הצבאות שלחמו בארץ ישראל מנפוליאון ועד 1950. זה נותן תשובה לכל הנשקים שהיו במחתרות בתקופת המנדט וכל הנשקים שאיתם התחלנו את מלחמת העצמאות. היום אני מקבל מבקרים בתשלום למוזיאון. יש מקום ישיבה סביב שולחן ל-50 אנשים, ושם אני מספר על האוסף והכלים. מגיעות כיתות של תלמידי בית ספר לסיור של שעה וחצי ושעתיים. בשנים האחרונות יצרתי קשר עם חיילים אוסטרלים וניו זילנדים שבאים כל שנה לטקס אזכרה צבאי בבית הקברות הבריטי ולאחר מכן הם באים אליי למועדון, אני מספר להם איך אבותיהם לחמו בבאר שבע לביקושה מידי הטורקים, ויחד אנו שרים שירים באנגלית. משרד הביטחון, לאחר פניה שלי העביר לי 39 כלי נשק המתאימים לתקופות המוצגות במוזיאון. נשקים עתיקים ונדירים.

המוזיאון מיועד לתלמידים וגיל הזהב, המגיעים מבתים מוגנים עם מדריך ואוטובוס. המבקרים המבוגרים מאוד מתרגשים. המוזיאון מחבר אותם להסטוריה שלהם".

מוזיאון הלוחמים הוותיקים בנגב, רחוב השיטה 22, שכונת נווה נוי, באר שבע.

ויטלי מספר:

"זהו אוסף שהתחלתי לאסוף בשנת 1999. לא יודע למה, הייתי בדרך הביתה מבית הספר, יורד בתחנה המרכזית והייתי מבקש כל מיני לוחות זמנים של קווים בעיר. וכך, פשוט התחילו להתאסף לי מלא רשימות של אוטובוסים וכרטיסים. את האיסוף הזה עשיתי כמה שנים טובות, עד שהיה אפשר למצא את כל המידע באינטרנט ואז
הפסקתי - זה כבר לא היה לי כיף כמו פעם. יש לי באוסף כמה עשרות אולי אפילו מאות לוחות זמנים של כל מיני קווים למשך תקופה של ארבע שנים לפחות. מישהו יודע מתי יוצא קו 18 הראשון בשנת 2001?"

טניה מספרת:

"אני לא זוכרת מתי קיבלתי את הגלויה הראשונה שלי או אפילו מה היא, אבל אני זוכרת שכל הרעיון התחיל מגלויות ישנות שמצאתי אצל הסבים שלי. היה משהו מושך כל כך בתמונה של מקום לא מוכר. בגיל 13 התחלתי להתכתב עם בני נוער מחו"ל והם שלחו לי גלויות, אך מהר מאוד מצאתי אתר שמתמחה בשליחת וקבלת גלויות ממקומות רנדומליים, ואת רוב דמי הכיס שלי בשנים הבאות בזבזתי על בולים וגלוית, הדוור הכיר אותי טוב מאד, ובימים שלא הייתי בבית הספר יכולתי לבדוק את תיבת הדואר חמש פעמים לפני שהוא היה מספיק להגיע לביתי.

זה היה ב 2004, היום יש לי גלויות מיותר מ-100 מדינות וטריטוריות בעולם והפסקתי לספור את כמות הגלויות אחרי האלף, אך אני מנחשת שיש לי יותר מ- 2000, כמחציתם נקיות
מתוכן ואחרות עם כיתוב ובול.

בהתחלה ניסיתי להתמקד במקומות בלבד אך עם הזמן האוסף שלי גדל לכל נושא אפשרי: פרחים, חיות, סרטים, מצוירים, מפורסמים, גלויות מצחיקות ועד לגליות בתלת ממד ובעלות צורות גזורות שונות וכאלה שאנשים הכינו בעצמם.

קשה לי להגדיר גלויה אחת מיוחדת: יש לי 50 גלויות מאותה סדרה של מדינות בארה"ב (וכך למדתי את כל השמות שלהן), שמאד יקרה ללבי, גלויות ממקומות שרובינו לא שמענו עליהם (הגיאוגרפיה שלי הרבה יותר מפותחת מזאת של חברים שלי בעקבות האוסף) ודי הרבה גלויות ילדים שאולי יום אחד יהיו תלויים בחדר ילדים (כשהזמן יבוא).

כרגע הגלויות מסודרות (יחסית) בקופסאות אבל אני שומרת אותן ליום שיהיה לי בית משלי ואני אוכל לקשט את כולו בתמונות ממקומות קסומים, בשאיפה שאוכל לראות אותם באופן
אמיתי בעצמי".

ערן מספר:

"אני בן 42, התחלתי לאסוף בגיל מאוד צעיר מתוך משיכה לסכינים. לפני כ 15 שנים הצטרפתי לעמותת א.נ.ק.ה- אספני נשק קר היסטורי ומאז רכשתי ידע רב בתחום והתחלתי להתמקצע. במשך הזמן הפריטים באוסף שלי השתנו מספר פעמים. כיום אני מתמקד בנשק קר ששירת בישראל, מימי הפלמ"ח ועד שנות ה-80. כמו כן, אני מכניס לאוסף פריטים ש "עושים לי את זה" ואותם אני מאוד אוהב. הפריט האהוב עלי מופיע בתמונות, שייך לצבא ניו זינלנד מתקופת מלחמת העולם ה-2. הפריט נדיר ומבוקש מאד.

עוד בתמונות: סכין קדמה,ייצור מקומי של הפגיון הבריטי משנות ה- 40, סכין צייד מתוצרת חברת BEVA, שנסגרה בשנות ה-80, סכין פלמ"ח ביצור ידני סדרתי, סכין של חטיבת אלכסנדרוני- פשוט, אבל יוצר באופן ידני וסדרתי, כידון גבעת ברנר נדיר בעבודת יד גסה,יצור סדרתי, טסובה (מגן יד לחרב) יפנית מתחילת תקופת אדו - אמצע המאה ה-18, סכין עבודה נפאלי בעבודת יד מוקפדת".

עודד מספר:

"אני בן 22, חייל משוחרר מזה חצי שנה וחובב מטוסים מושבע! מגיל 13 אני חולם להיות דייל אוויר ומשקיע את זמני הפנוי באיסוף כל דבר הקשור לתעופה. אוסף התעופה שלי כולל אלפי כתבות על מטוסים, מאות כרטיסי טיסה של מגוון רחב מאוד של חברות תעופה (כולל כאלו שאינן טסות לישראל מכל היבשות). בנוסף יש לי דגמי מטוסים, טלפון בצורת מטוס, פאוץ' בצורת מטוס, פאזל של טיסה אותו דודה שלי קנתה לי כשהייתי ילד קטן, פריטים שונים מטיסות שטסתי בהן וכו'. את הכתבות ואת כרטיסי הטיסה הדבקתי על רצפת חדרי, על הקירות ועל התקרה. בנוסף גם תליתי מוביילים המשתלשלים מהתקרה עם כתבות ודגמי מטוסים (בנוסף גם יש לי מוביילים עם ציור של מטוס אל-על אותם ביקשתי ממקדונלדס בתום המבצע שלהם). החברים והמשפחה מפרגנים ומעשירים את האוסף שלי בצורה מדהימה!".

אהרן מספר:

"יש ברשותינו אוסף חלילים גדול, הכולל 250 חלילים שונים ואותנטיים מרחבי העולם. בנוסף, אנו אוספים גם כלי נגינה. וכרגע בידינו אחד האוספים הגדולים בארץ, הכולל 120 כלי מיתר אותנטיים. התחלנו לאסוף בשנת 1974, וכלי הנגינה הראשון היה העוד הסורי. התמונה המצורפת מכילה רק חלק קטן מהאוסף".

אפרת מספרת:

"אני אוספת מפיות מכיתה ז'. כיום אני בת 25 ויש לי למעלה מ-1000 מפיות באוסף, בעיקר מהארץ אבל גם מהעולם. בתחילת האוסף דפקתי בדלת של כל שכן בבניין וביקשתי מפיות וככה זה התחיל. אני יוצרת מהן גם חמסות וכל מיני דברים. זה האוסף
המרכזי שלי, אבל ברשותי גם אוספים של בולים, גלויות ועוד המון דברים. המפית האהובה עליי היא מפית עם כנף של טווס, שקיבלתי בה שוקולדים והצלתי אותה מזריקה לפח. יש לי מפיות מכל הסוגים והגדלים, אך כמובן שהגדולות הן המרשימות ביותר. אני אספנית בנשמה וכל מי שמכיר אותי טוב יעיד על כך. כיום אני סטודנטית לחינוך ובתמונה שצרפתי ניתן לראות קומץ קטנטן מהאוסף שלי, שהצגתי לילדים בגן שהתנסתי בו במסגרת לימודיי.

מיקי מספר:

"אני בן 68, יליד הארץ. אני מעריך את מספר הפריטים באוסף כ-1000 פריטים. התחלתי לאסוף את הפריטים לפני כ-30 שנה - אני אספן מטבעי, יש לי אוסף בולים גדול, אוסף של מגהצים ישנים, אוסף כלי נחושת, אוסף ספלים, אוסף תמונות, ועוד".

דקל מספר:

"כאומן פלסטלינה, יש לי אוסף של כ-100 בובות של מיטב הדמויות הקולנועיות האהובות עלי מכל הזמנים מיצורים כמו גרמלינס, אי.טי. והטורף, ועד לדמויות אנושיות קלאסיות, כמו המפרי בוגרט מקזבלנקה, ג'ף ברידג'ס מביג לבובסקי וראלף מאצ'יו מקרטה קיד, בתנוחת סצנת העוגרן המפורסמת. יש לי עוד ועוד דמויות קומיקס. התמונה המצורפת היא קולאז' של כמה מהדמויות פרי יצרתי שקיימים באוסף שלי".