לראש ממשלה במדינת ישראל אין את הפריבילגיה להסס או להחליט שלא לקבל החלטה. במזרח התיכון במציאות העכשווית, ההיגיון הערבי המוסלמי מתרגם כל היסוס כחולשה, ואי החלטה מחזקת את עמדת האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית. יתר על כן, היסוס או דחית החלטה במו"מ עם הפלסטינים והחמאס משפיע באופן מידי על מוטיבאציות החיזבאללה ודרך התנהלותו.
כך, ככל שנמשך המשא ומתן על "המחיר" לשחרורו של גלעד שליט, מתחזקת אמונתו של החמאס בצדקת דרכו, וכך, אי התגובה הנאותה למאות אירועי הפח"ע ברצועת עזה מאז "עופרת יצוקה", מאפשרים לחמאס לא רק להמשיך ולחדש את כוחו הצבאי, אלא שהוא אף מגדיל את אחיזתו הפוליטית והאידיאולוגית בעזה וביו"ש. ראש ממשלת ישראל שם את כל ביצי ההפתעות בסל אחד ומסר אותו בידי אלה המבקשים את רעתנו.
ראש ממשלה בישראל היה צריך להודיע "קבל עם ועולם" מה מוכנה ישראל לתת תמורת החזרת גלעד הביתה. ומאידך, היה אם לא תבוצע "ההחלפה", איזה פעולות מתכוונת ישראל לבצע, כמו למשל, הפסקת ביקורי אסירים, חטיפת ראשי הנהגה צבאית או פוליטית של החמאס וכד'. ראש ממשלת ישראל היה צריך להורות את צה"ל לחסל מנהיג צבאי או פוליטי של החמאס מיד לאחר כל אירוע של מטען, ירי פצצת מרגמה או שיגור קסאם, ולא להסתפק ב"הוצאת העצבים" על איזה מנהרה נידחת או מסגריה שוממת. מנהיגי הטרור צריכים להבין כי אנחנו לא מנהלים איתם משא ומתן הנותן להם לגיטימציה להמשיך ולערער את שגרת חיינו וכי הם יהיו הראשונים לשלם את המחיר. החזרת גלעד הביתה כמוה כסיכול אירוע פח"ע נעשה כל שנדרש גם במחיר סיכון חיי אדם כדי להגן על זכותנו לחיי שגרה נורמאליים.
אפשר כמובן להתווכח על איכות וצדקת ההחלטות, כל אחד על פי השקפת עולמו. אך בכל פעם שישראל לקחה יוזמה והחליטה, היא העמידה את יריביה חסרי אונים, מופתעים ובעיקר מתוסכלים. ההכרזה על הקמת המדינה, היציאה למלחמת ששת הימים, תקיפת הכור בעיראק, הסכם השלום עם מצרים, ההתנתקות ומבצע "עופרת יצוקה" הם רק חלק מהדוגמאות ליוזמה ולשליטה בתהליכים המעצבים את מציאות חיינו. ההססנות, אי ההסכמות ואי יכולת קבלת ההחלטות היו ועודם מאפייני העולם הערבי. התחלנו להתנהג כמו אויבנו, אז מה הפלא שגם התוצאות שלנו נראות רע.
מגיע לנו ראש ממשלה טוב יותר
לחמאס אין אינטרס עכשווי לבצע עסקה להחלפת גלעד באסירים. החמאס היה שש לבצע "עסקה" כזו אילו היה ערב בחירות לרשות. החמאס יודע כי אלה שלא ישוחררו יהיו לו לרועץ יותר מאשר הכבוד שיביאו המשוחררים. לא פחות חשוב מכך, החמאס למד מהחיזבאללה כי רגע לאחר ביצוע "עסקה" הוא מאבד את כוחו הבינלאומי ואת האטרקטיביות שלו כנושא ונותן. נדמה כי גם אצלנו החליטו למשוך את ניהול "העסקה" עד למועד בו ניתן יהיה לעשות ממנו רווח פוליטי, בינתיים אפשר להריץ את משפחת שליט בין משרדי הממשלה ולצבור שעות מסך ועוד כמה שורות בעיתון.
ראש הממשלה כל כך עסוק בריצוי מיעוטים ובפוליטיקה זוטרה עד שאינו מבחין כי אפילו הגמד האיראני לועג לו ולמנהיגי העולם המערבי שכל כך מתמהמהים ומהססים. כשאובמה ונתניהו מפיקים שלכת, אחמדיניג'אד, נאסראללה וחאלד משעל זוקפים ראש ומוריקים על קיר הטרור וההתנגדות. לכל החלטה שתתקבל יהיו תומכים ומתנגדים, אי החלטה והססנות משאירים אותנו תלויים בידיהם של שונאינו. ממשלה עם ביצים הייתה מחזירה את גלעד וקובעת כי לא יהיו יותר החלפות של אסירים בחטופים. ממשלה עם אופי הייתה גובה מחיר אישי ממנהיגי הטרור ונותנת מחוות רק לאלה שבאמת מסוגלים להוביל תהליך של הסכמים. מגיע לנו ראש ממשלה שמסוגל לקבל החלטות שלנו אין אומץ לקבל. את מה שהוא לא עושה היום אנחנו יכולים לא לעשות טוב יותר.