זהירות, כלב נשך

האחריות שכרוכה בגידול כלבים ובעלי חיים גדולה לאין שיעור ממה שרבים סוברים. אין מדובר רק באחריות לבריאותו של הכלב ולסיכון שכרוך בקבלת דו"ח באמצעות פקח עירייה, אלא גם באחריות לשלומה של הסביבה שעלולה להיפגע מהם. חוסר אחריות בגידול חיית מחמד יכולה לגרור חבות כספית גדולה שעשויה אף להאמיר לכדי פיצוי של מילוני שקלים. לא מדובר בחשש ערטילאי, שכן בתי המשפט דנים באופן שוטף בתביעות שמוגשות כנגד בעלי כלבים.

החוק קובע כי על בעל הכלב מוטלת החובה לקבל רישיון להחזקת כלב שגילו שלושה חודשים ומעלה, כן קובע החוק כי על מחזיק בכלב למנוע את יציאתו מתחומי חצירו, אלא אם כן, הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו בכל רגע, ולמנוע מהכלב להשתחרר מהרצועה או לפגוע באחרים. של הרצועה לא יעלה על חמישה מטרים. כך לדוגמא, בתביעה שהוגשה בגין שלושה כלבים שתקפו אדם במשך דקות ארוכות ופצעוהו באופן קשה מאוד. בית המשפט פסק בסופו של הליך, כי לא ניתן להפריד ולאמוד את הנזק שנגרם על ידי כל אחד מן הכלבים ולפיכך, כל אחד מהבעלים של הכלבים אחראי ל-100% מהנזק שנגרם.

אלו שמחזיקים את כלבם בחצר מחויבים להציב בכניסה לחצר ובמקום גלוי שלט שעליו הכיתוב "זהירות כלב", גודלה של כל אות תהיה לפחות 5 ס"מ.

חשוב לזכור כי החוק מחמיר אף יותר כאשר מדובר בכלבים שהוגדרו על ידו כמסוכנים ודורש גם זמם על פיו של הכלב וכן שמירה קפדנית ויכולת שליטה גבוהה יותר. החוק אף מסמיך את שר החקלאות להתנות את מתן הרישיון לכלב מסוכן, בסירוס או בכך שהממונה על הוצאת הכלב מהחצר יהיה מעל גיל מסוים. העובר על הוראות החוק צפוי לקנסות ובמקרים מסוימים אף למאסר לתקופה שיכולה להגיע לשנה.

החוק מייחס אחריות מוגברת לבעל הכלב בכל הנוגע לנזקי גוף שייגרמו בגללו ולפיכך, חייב בעליו של הכלב לפצות את הניזוק, גם אם לא הוכחה רשלנות. אחריות זו של בעלי הכלבים ללא הוכחת רשלנות מצדם הנה משמעותית מאוד ומחייבת נקיטת משנה זהירות. אלו שמחזיקים בכלבים בעלי מזג תוקפני, אף אם אינם מוגדרים ככלבים מסוכנים, חייבים לנקוט במשנה זהירות שכן קיימת בחוק הוראה שקובעת כי במקרה שהוכח שנזק כלשהו נגרם על ידי חיה שבעליה ידע או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה -אזי הנטל עובר לנתבע אשר נדרש להוכיח כי הוא מצדו לא התרשל.

קיימות מספר הגנות שהחוק מאפשר להתגונן באמצעותם: נדרש להוכיח בבית המשפט כי הנפגע התגרה בכלב או שתקף את בעלי הכלב או את בני משפחתו. הגנה נוספת שעומדת לצידי היא במידה והנפגע השיג גבול לתוך שטח בעלי הכלב.

פוליסת הדירה נותנת מענה לאחריותו החוקית של בעל הפוליסה כלפי צד שלישי בשל נזק שנגרם על ידי כלבים וחתולים.
נכון יעשה המבוטח אם יברר מבעוד מועד את גבול האחריות הניתן בפוליסה בפרק צד שלישי, שכן קיימים הבדלים משמעותיים בין חברות הביטוח ואת תנאי הכיסוי. רצוי שבעלי כלבים, בעיקר אלו המוגדרים ככלבי שמירה, יבחנו את גובה גבול האחריות הנקוב בפוליסה ויוודאו שלא יפחת ממיליון ש"ח.

חשוב לזכור כי הכיסוי הביטוחי כפוף לעמידה בהוראות החוק, על הכלב להיות זמום וקשור בעת שמוחזק ברשות הרבים, כן עליו להיות מחוסן כנדרש בחוק. בד"כ, חברות הביטוח לא נותנות כיסוי עבור אחריות צד ג' לבעלי כלבים המוגדרים על פי חוק ככלבים מסוכנים. חברות הביטוח מפרטות את סוגי הכלבים שלגביהם אין כיסוי ביטוחי במסגרת האחריות כלפי צד ג. סוגי הכלבים מופיעים בדף הרשימה המצורף לתנאים הכלליים של פוליסת הביטוח.

לסיכום, מוטב יעשה בעל כלב אם יהיה מודע להשלכות המשפטיות והכלכליות החמורות הנגזרות מכך. הטרחה שכרוכה בעמידה בתנאי החוק והפוליסה קטנה לאין שיעור מעוגמת הנפש, מכובד משקלו של החוק ושל העונש שיוטל על העובר עליו.

*הכותב הוא עו"ד המתמחה בביטוח ובנזיקין