תוספת תקציב לא תשפר את מערכת החינוך

שעות הלימוד של התלמיד בבית הספר הם נושא לוויכוח מתמיד בין משרד האוצר למשרד החינוך. בעשור האחרון קוצצו שעות לימוד רבות בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים, ולכך יש השפעה מכרעת על תהליך הלמידה. למשאבי הזמן יש משמעות מיוחדת בחינוך, שכן הזיקה בין משך הלמידה (ביחידות של שעות ימים ושנים) לבין ההישגים בלמידה ברורה וחדה, ומתבססת הן על מחקרי למידה והן על מחקרי הערכה.

מומחי חינוך מודדים את זמנו של התלמיד על פי סך כל הזמן המוקצב ללמידה, זמן הנוכחות בבית הספר, זמן ההוראה והלמידה עצמו וזמן למידה של משימה אחת. משרד החינוך, לעומתם, מתייחס רק לשתי יחידות זמן: ימי הלימוד עצמם, שהם נוכחות התלמיד בבית הספר, ושעות ההוראה. על פי המשרד, שעת הוראה היא 60 דקות, ועלותה היא 5,000 שקלים מתקציב המשרד.

בדיקה של ימי הנוכחות בבית הספר בלוח השנה תשס"ז שהוציא משרד החינוך מגלה, שבבתי הספר היסודיים יש 216 ימי לימוד בשנה, ולבתי הספר העל יסודיים מוקצבים 208 ימים. מנהלי בתי הספר מתכננים את שנת הלימודים על פי מפתח של 180 ימי לימוד בלבד, זאת מכיון שישנם עשרה ימים, שבהם לא לומדים את תוכנית הלימודים הרגילה (תרגיל הג"א, יום רבין, זאבי, ז'בוטינסקי, הרצל, ירושלים, יום הזיכרון, יום השואה, יום הילד).
על עשרת הימים האלה יש להוסיף היעדרויות ואיחורי מורים והיעדרויות תלמידים. אלא תורמים לשחיקה נוספת של 20% מהזמן בבית הספר על יסודי ו-25% זמן ביסודי. כך שאחרי כל החיסורים, האיחורים והטקסים, הגענו לסך נוכחות לצורכי למידה קטן הרבה יותר. בית הספר היסודי יש 125 ימים, שהם 57.8% מסך ימי הנוכחות, ובבית הספר העל יסודי יש 134 ימים בשנה, שהם 64.4% מסך ימי הנוכחות.

אם נמשיך את החשבון ונבדוק כמה זמן אובד לתלמידים במשך שתים עשרה שנות לימוד, המספרים מבהילים עוד יותר. בבית הספר היסודי מדובר ב 546 ימים, שהם שנה וחצי. בבית הספר התיכון נגיע ל– 444 ימים, שהם שנה וכשלושה חודשים. בסך הכל נגיע לשנתיים ותשעה חודשים.

מתוך 12 שנות לימוד מתוכננות, רק 9.3 שנים משמשות ללמידה, וקרוב לשלוש שנים הולכות לאיבוד. הבזבוז המשווע של משאבי הזמן ללמידה, מספק הסבר לחלק גדול מן הכישלון בהישגי התלמידים.

מדידה של הזמן המוקצה לשעות הוראה ולמידה, ומתוכו משך הזמן שמוקצה ללמידה במשימה, מגלה תמונה דומה. בבסיס התקציב של משרד החינוך מוקצות 2.6 מיליון שעות, שמתחלקות על 53,600 כיתות. ובמילים אחרות: לכל כיתה מוקצבות 48.8 שעות. במחקר חלוץ מצאנו שחיקה נוספת של 20% מזמן הלמידה על ידי הפרטת הלמידה הפורמאלית באמצעות מאות עמותות, הפועלות בתוך מסגרת יום הלימודים הרגיל ולא בנוסף לו.

מתוך 2.6 מיליון שעות הוראה המוקצות למערכת החינוך בתקציב, 760,000 שעות אינן בתוך הכיתה הלומדת. השווי הכספי הוא 3.8 מיליארד שקל.

המסקנות מהניתוח המספרי פשוטות. לא מחסור בתקציב פוגע בהישגי המערכת. האחריות לכישלונות גם אינה מוטלת על המורים והמנהלים. ישנם גורמים אחרים התורמים למשבר החינוך, והכתובת נמצאת על הקיר: אם לא לומדים, לא יודעים.
הגיע העת ששר החינוך החדש ומנכל"ו המנוסה יגלו מנהיגות, ויחזירו את הזמן האבוד ללומדים.

* הכותב הוא דיקן בית הספר לחינוך, המרכז ללימודים אקדמיים, ויועץ למשרד החינוך.