היום לפני: צ'פלין כבר לא קומוניסט

ב-2 אפריל 1982 ניסתה ארגנטינה, בראשותו של הגנרל ליאופולדו גאלטיירי, לכבוש את איי פוקלנד (המכונים בפי הארגנטינאים "איי מלווינאס"), מושבה בריטית שארגנטינה תובעת עליה בעלות. למעשה, איי פוקלנד היוו מקור לחילוקי דעת בין שתי המדינות מאז 1833.

בריטניה שיגרה לאיי פוקלנד כוח משימה שהצליח לכבוש את האיים בחזרה באמצע יוני 1982. כעבור ימים אחדים התפטר גאלטיירי מתפקידו. תחילתו של תהליך שבסופו התמוטט המשטר הצבאי.

במלחמת פוקלנד נהרגו 649 ארגנטינאים ו-255 חיילים בריטים, מרביתם מלחים שמתו במהלך מתקפה על ספינות המלחמה. אלפיים בני אדם נפצעו. המלחמה הסתיימה ב-14 ביוני כשהצבא הארגנטינאי נכנע לצבא הבריטי. באוקטובר 1983, שב השלטון האזרחי לשרור בארגנטינה אך רק ב-1990 חודשו היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה למדינה הדרום אמריקאית.

הגנרל גאלטיירי נכלא לשלוש שנים בכלא בגין אי יכולת צבאית. ביולי 2002 הוא נעצר בגין אישומים הקשורים לחטיפה, עינויים ורציחת מתנגדים בתוך משטרו הצבאי. הוא הלך לעולמו ב-2003 לפני שנפתח משפטו.

מרבית הארגנטינאים עדיין סבורים כי איי פוקלנד שייכים לארגנטינה. עם זאת, רבים מהם מודים כיום כי הממשלה הצבאית עשתה טעות גדולה כשהחליטה לפלוש לאיים. בשנים האחרונות, ניסתה ארגנטינה להפעיל לחץ על בריטניה באמצעות ארגונים בינלאומיים ודרשה שוב ריבוניות על איי פוקלנד, בריטניה עדיין מסרבת.

האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שתקופת כהונתו היתה השלישית באורכה בהיסטוריה, מת ב-2 באפריל 2005 בגיל 84. האפיפיור מת במשכנו הפרטי בשבת כשסביבו יועציו הקרובים ביותר. אלפי בני אדם התאספו בכיכר פטרוס הקדוש שבוותיקן להביע תנחומיהם ופעמוני הכנסיות צלצלו ברחבי העיר כאות לאבל. האפיפיור מת עקב בעיות לב וכבד מתמשכות.

ממשלת איטליה הכריזה על שלושה ימי אבל. ארון הקבורה של האפיפיור הוצג בבזיליקה שבכיכר פטרוס הקדוש. דקות ספורות אחרי מותו, הוותיקן הוציא הצהרה קצרה המאשרת את החדשות. אלפי האנשים שהגיעו לכיכר פתחו במחיאות כפיים - מחווה איטלקית המסמלת הבעת כבוד - ולאחר מכן השתררה בכיכר פטרוס הקדוש דממה. יותר מ-70 אלף בני אדם באו לכיכר, ונשאו תפילות כשעיניהם נשואות לעבר שני החלונות המוארים בבניין הגבוה בצפונה של הכיכר - חלונות החדרים שבהם גסס האפיפיור. לאחר ההודעה של הארכיבישוף החלו הפעמונים הכבדים של הבזיליקה לצלצל, וברקע הושמעו דבריו האחרונים של ישו לפני מותו מהברית החדשה.

בפולין, ארץ הולדתו של יוחנן פאולוס, פרצו אנשים בבכי כששמעו את החדשות על מותו. מכתבי תנחומים הגיעו לוותיקן מכל קצוות תבל, מראשי מדינות ועד למנהיגים רוחניים. נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש אמר כי העולם איבד לוחם חופש. מזכ"ל האו"ם דאז קופי ענאן אמר כי כששמע על החדשות, הוא נעצב מאד. גם נשיא צרפת ז'אק שיראק וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר הביעו את צערם העמוק. אפילו הליגה הערבית הביעה צער על מותו של האפיפיור.

יוחנן פאולוס השני היה גם לגיבור הפיוס הנוצרי-היהודי. בתקופתו ראו אור בוותיקן מסמכים חשובים רבים על העם היהודי, והוא אף דיבר בהרחבה ובתוקף על העם היהודי, אותו תיאר כ"עם האלוהים של הברית הישנה שמעולם לא בוטלה על ידי האל". הוא אף ביקר בישראל. גם בארץ הקודש הגיבו בצער על מותו - נשיא המדינה בזמנו, משה קצב, שלח את תנחומיו בשם העם בישראל למיליוני האבלים ברחבי העולם הנוצרי.

קרול יוזף וו?יטיווה הפולני - יוחנן פאולוס השני – הפך לאפיפיור ב-1978. הוא היה ידוע בעמדותיו השמרניות בנוגע לסוגיות כגון הפלות ואמצעי מניעה, מתן לגיטימציה להומוסקסואליות ונישואי כמרים ועורר זעמם של רבים. האפיפיור התבטא גם בצורה חד-משמעית נגד מלחמת עירק, והתייצב נגד המלחמה. ב-13 במאי 1981 ניסה להתנקש בחייו אזרח טורקי בשם מהמט אלי אג'ה בכניסה לכיכר פטרוס הקדוש. ניסיון נוסף להתנקש בחייו היה בעת ביקורו במנילה שבפיליפינים, בינואר 1995.

יוחנן פאולוס השני היה ידוע, בנוסף, בנסיעותיו הרבות ברחבי העולם. במהלך 26 שנות כהונתו הוא ביקר בלמעלה מ-120 מדינות. בתקופתו של יוחנן פאולוס השני כונן הוותיקן קשרים עם מדינת ישראל, ובשנת 2000 ערך האפיפיור מסע היסטורי לארץ. יחסיו עם העולם היהודי היו טובים במידה חסרת תקדים.

במהלך מלחמת העולם השניה, מילא השחקן והבמאי צ'רלי צפלין תפקיד מרכזי בוועדה האמריקאית לסיוע למאמצי המלחמה ברוסיה. דמויות ציבוריות נוספות שהיו מעורבות בוועדה היו גם השחקן והבמאי אורסון וולס, וונדל ווילקי, מועמד רפובליקני לנשיאות ארצות הברית ב-1940 והצייר רוקוול קנט. צ'פלין היה דמות מרכזית גם בקמפיין לפתיחת חזית שנייה, בהובלת בריטניה וארה"ב, באירופה – מהלך בו היה מעוניין סטלין, שרצה להקל על צבאו העייף.

עם תום המלחמה, החלה הוועדה לפעילות אנטי-אמריקאית (HUAC) לחקור אנשים בתעשיית הבידור, שנחשדו בעמדות שמאלניות. בספטמבר 1947, צ'פלין זומן להופיע בפני הוועדה. באותה עת, בידי ה-FBI וג'יי אדגר הובר היה מסמך בן 1,900 עמודים על פעילותו הפוליטית. הובר ייעץ לתובע הכללי לא לאפשר לצ'פלין הבריטי להיכנס בחזרה לשטח ארה"ב אם הלה ייאלץ לעזוב מסיבה כלשהי.

ואכן, ב-1952 יצא צ'פלין לביקור בלונדון להקרנת הבכורה של "זמנים מודרניים". כשחזר לארה"ב, גילה להפתעתו כי ויזת הכניסה שלו בוטלה. באוטוביוגרפיה שלו כתב צ'פלין: "החטא שלי היה, ועדיין, העובדה שאיני קונפורמיסט. אני לא קומוניסט אך סירבתי להיכנע לשנאת קומוניזם".

שמו של צ'פלין נכנס לרשימה השחורה של הסנטור האנטי-קומוניסטי ג'וזף מקארתי. מקארתי כיהן כסנטור של מדינת וויסקונסין בין השנים 1947 ו-1957. על שמו נטבע המונח "מקארתיזם" שפירושו ציד מכשפות ממשלתי הבא לסמן ולהעניש את אלו הנוקטים בעמדות פוליטיות שאינן תואמות את רצון הממשל. בזמנו היה המונח "מקארתיזם" שם נרדף לתנועה האנטי קומוניסטית הנמרצת שהתעוררה באמריקה משנת 1948 ועד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים, כאשר אנשים בתקשורת, בתעשיית הקולנוע, בממשל, בצבא ובכל עיסוק אחר נחשדו על בסיס ראיות שנויות במחלוקת בהיותם בעלי נטיות קומוניסטיות, במה שנחשב על ידי רבים כציד מכשפות תוקפני.

רק ב-1 באפריל 1972, נכנס צ'פלין לשטח ארה"ב בעקבות הזמנה מיוחדת לקבלת פרס מהאקדמיה לסרטים. בנוסף, קיבל צ'פלין אישור להפיץ את סרטו "מלך בניו יורק" - סאטירה על המקארתיזם.

קרל הגדול (742 – 814 ) – מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים.

גי'אקמו קזנובה (1725 – 1798) - סופר והרפתקן איטלקי. הדון זו'אן של כל הזמנים. כתב ספרים רבים והמפורסם שביניהם הוא "ההיסטוריה של חיי", זיכרונותיו שנכתבו ב-12 כרכים.

תומאס ג'פרסון (1743 – 1826 ) - הנשיא השלישי של ארצות הברית ומהאבות המייסדים של האומה.

האנס כריסטיאן אנדרסן (1805 – 1875 ) - סופר ומשורר דני שנודע במעשיות ובסיפורי הילדים שלו.

אמיל זולא (1840 – 1902 ) - סופר ופובליציסט צרפתי. יזם קמפיין להוכחת חפותו מפשע של אלפרד דרייפוס

וולטר קרייזלר (1875 – 1940 ) - יצרן מכוניות אשר מימן את בניית בניין קרייזלר המפורסם (319 מטרים גובהו) בניו יורק.

מקס ארנסט (1891 – 1976 ) - צייר גרמני. אמן סוריאליסטי שהשתייך לתנועת הדאדא

סר אלק גינס (1914 – 2000 ) - שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי. נחשב לאחד מאחרוני דור הנפילים של התיאטרון והקולנוע

סרז' גינזבורג (1928 – 1991 ) - זמר שאנסון ומלחין צרפתי. ניהל רומן עם בריז'יט ברדו, אביה של השחקנית שרלוט גינזבורג

מרווין גיי (1939 – 1984 ) - מוזיקאי נשמה ורית'ם אנד בלוז

ג'סי ג'יימס (1847 – 1882 ) - שודד אמריקאי והחבר המפורסם ביותר מכנופיית השודדים ג'יימס-יאנגר.

אסתר מוריס (1814 – 1902 ) – פעילת זכות ההצבעה לנשים בארה"ב והשופטת האישה הראשונה במדינה.

ז'ורז' פומפידו (1911 – 1974 ) - פוליטיקאי צרפתי, ראש ממשלת צרפת ה-151 ונשיאה השני של הרפובליקה החמישית.

יוחנן פאולוס השני (1920 – 2005 ) - האפיפיור הראשון מזה 455 שנים שאינו ממוצא איטלקי, והאפיפיור הראשון ממוצא סלאבי.