נושאים חמים

הכישלון שיביא את נתניהו לשלטון

הניצחון המסתמן של הימין לא היה מחויב המציאות ולא נובע מכך שהציבור התאהב מחדש בהתנחלויות, אלא מכישלונה של קדימה לייצר חזון חדש

ניצחון הימין בבחירות 2009 הוא בלתי נמנע. אם בשבוע הבא לא תפרוץ מלחמה כוללת ולא ייחתם הסכם שלום מפתיע, בנימין נתניהו יהיה לראש הממשלה. אחרי שלוש שנים של שלטון מרכז-שמאל ייכון בישראל שלטון של מרכז-ימין. בתרחיש בלתי סביר תהיה הממשלה ממשלת ליכוד-ש"ס-ישראל ביתנו, ובתרחיש סביר היא תהיה ממשלת ליכוד-העבודה-קדימה.

כך או כך, סדר היום של חלוקת הארץ יפנה את מקומו לסדר יום של ביטחון לאומי. הישראלים שהצביעו ב-1999 לשמאל וב-2006 למרכז יצביעו כעת למשטר שלבו בימין.

ניצחון הימין לא היה מחויב המציאות. הוא אינו נובע מכך שהציבור התאהב מחדש בהתנחלויות ובהרי יהודה ושומרון. ביסודו הרוב הישראלי נותר כשהיה: מציאותי ופרגמטי. הוא מבין שהכיבוש הוא חסר תוחלת, אך מחפש דרך בטוחה לסיים אותו. מבין שהקיץ הקץ על חזון ארץ ישראל השלמה, אך חושש מפני מדינת חמאס בפאתי כפר סבא.

נכון, המבצע בעזה עורר התלהמות כוחנית לאומנית. רגשות אפלים התפרצו ממרתפי התודעה. אבל הרגשות הללו, אשר כמותם מופיעים בכל אומה בשעת מלחמה, לא שינו את הגישה הבסיסית של הבוחר הישראלי. גישה שהיתה ונותרה גישה מרכזית מתונה-קשוחה, הגורסת שיש לצאת מהשטחים ולא לבטוח בפלסטינים.

כך שהניצחון הצפוי של הליכוד אינו נובע מכך שהבוחר הישראלי נהפך פתאום לבני בגין. הבוחר אינו הגון כבגין, אינו ליברל כבגין ואינו לאומי כמוהו. אין בו דבר מהעקרונות ומהערכים של מפלגת חירות העומדת לשוב לשלטון. הסיבה האמיתית לכך שישראלים רבים יצביעו לימין ב-2009 היא האכזבה העמוקה שלהם מהמרכז. אכזבה מההנהגה של המרכז, מהמפלגה של המרכז ומהציניות של המרכז. אכזבה מכך שהמרכז לא הפך את הגישה המתונה-הקשוחה שלו לתפישת עולם כוללת, שנגזרת ממנה מדיניות ברורה.

שרון רצה להחליף את החזון המשיחי בחזון מציאותי

כאשר אריאל שרון הקים את קדימה היתה הכוונה ברורה: להציע לישראל דרך שלישית. להחליף את החזון המשיחי של הימין ואת החזון המשיחי של השמאל בחזון מציאותי. שרון לא היה איש עקרונות, אבל הונחה על ידי שני עקרונות פשוטים: לא לסטטוס קוו (מסוכן), ולא להסכם קבע (בלתי אפשרי).

התחליף המעשי של שרון לשני אלה היה תהליך ארוך טווח, המעניק לישראל מקסימום ביטחון במינימום כיבוש. לשון אחר: גבול. לא קץ הסכסוך ולא העצמת הסכסוך, אלא גבול שיאפשר לישראלים ולפלסטינים לנהל את הסכסוך ביניהם באופן סביר. גבול שיאפשר למדינה היהודית להתקיים ולשגשג גם בלי שלום.

קדימה בגדה בכל אחד ואחד מהעקרונות של שרון. בשלוש שנות שלטונה לא עשתה דבר כדי לשנות בפועל את הסטטוס קוו המסוכן ביהודה ושומרון. בשנתיים האחרונות ניהלה קדימה משא ומתן הזוי על הסכם קבע, אשר כשל כמובן. במקום לדבוק במציאות ולעצב תהליך ארוך טווח הבטיחה קדימה הבטחות שווא של שלום עכשיו. העשייה המדינית שלה לא היתה ברוח שרון, אלא ברוחו של יוסי ביילין. העשייה הצבאית שלה היתה ברוחו של ולדימיר פוטין.

התוצאה המדינית של הקוקטייל הנפיץ הזה היתה כישלון רב ממדי. ואולם התוצאה הפוליטית חמורה לא פחות. הואיל וקדימה נהפכה למרצ-יצוקה, היא מחבלת בשמאל במקום לבנות מרכז. קדימה 2009 אינה חלופה אמיתית לימין, אלא עוד מפלגה צפון תל אביבית, המתחרה עם אהוד ברק ועם חיים אורון על הבוחרים המיותמים של טומי לפיד.

את התוצאות של 10 בפברואר כבר אי אפשר לשנות. אך חשוב להבין, שיותר משהימין עומד לנצח בבחירות, המרכז עומד להפסיד. המרכז יפסיד לא מפני שהוא מרכז, אלא מפני שחדל להיות מרכז. המרכז יפסיד מפני שלא קיים את ההבטחה להיות דרך שלישית.