לכו להצביע או סתמו את הפה

ברבות השנים, הפוליטיקה הישראלית המציאה ויצרה חיות מוזרות רבות. מפלגות ימין סוציאליסטיות, פרישות מתוקשרות המובילות לקאמבק מיידי ומפלגות אנטי ציוניות המבקשות להיבחר לפרלמנט של המדינה שבקיומה הן כופרות. אך למרות כל אלה, רמות הניכור והתיעוב שחשים האזרחים מהפוליטיקאים בירושלים מתגמדות לעומת אלו שחשים התושבים כלפי הפוליטיקאים המוניציפאליים, שנתפסים כנחותים, בזויים ולא חשובים.

בניגוד לדמוקרטיות אחרות בעולם המערבי, אצלנו חושבים שמדיניותה המוניטרית של הממשלה חשובה יותר ממדיניות הפיתוח הכלכלי של העיר בה אנו גרים. רק מעטים מתעניינים בתוכניות חומש של הרשות בה הם מתגוררים, אבל בשיחות הסלון הם יתעסקו שוב ושוב במשנתו המדינית של אהוד ברק, לא רלוונטית ככל שתהיה. בישראל הקטנה לא מאמינים במיקרו וכולם רוצים מאקרו, בגדול ועכשיו. למה להתעסק בבנייה של בתי ספר או במספר הילדים בכיתה, אם אפשר להתעמק בסכנות האיום האירני. למה לדרוש לנקות רחובות מטונפים אם אפשר לכתוב טוקבק נגד שחרור אסירים עם דם על הידיים. עזבו אותנו מאוויר מזוהם, רעש בלילות וממי שתייה מטונפים, ותנו לנו עוד פינוי אלים של מאחזים בשטחים.

כמו אחיהם הגדולים, גם הפוליטיקאים המקומיים פרנסו את חוקרי המשטרה וייצרו לעצמם, ובצדק, דימוי מושחת. לזה הצטרפה תחושת ריקבון וגועל שמרגיש כל אחד שנפגש עם הבירוקרטיה המטורפת בעיריות ובמועצות, שיצרה בעלי מקצוע חדשים שכל תפקידם לזרז בקשות ואישורים של אזרחים פשוטים. בקשות, שנתקעות במנגנון מסואב, רשע ואיטי. לראש הרשות אין מה לבוא בתלונות בעניין הזה, היות ואין כמעט ראש רשות שלא אוים בעבר או מאוים בהווה על ידי בעלי אינטרסים האוחזים בהון רב. להם אין עניין שלי או לך תהיה איזושהי דרך לדעת מה הולכים לבנות בעיר בקרוב.

מרבית ראשי ערים בישראל מצליחים לרסק את מחירי נדל"ן ביישוב עליו הם אמונים, וכך להשמיד את ערך הרכוש של תושבים, שחסכו שנים ארוכות בשביל הדירה בה הם גרים. בעלי עסקים פושטים רגל בגלל ניהול כלכלי לקוי ותכנון אזרחי ירוד במרכזי הערים, והנזק שנגרם לילדים כתוצאה ממערכות חינוך עירוניות כושלות מגמד את כל אלה.

אך את כל הכתוב מעלה ניתן וחייבים לשנות. רק עירנות יומיומית לנעשה ברשות בה אנו חיים יאפשר לנו לבקר ולפקח על הפעולות שפוגעות או משפרות את איכות החיים שלנו. רק הזרמת כוח אדם איכותי לזירה המוניציפלית יצליח לעצור את הסחף המוסרי והערכי שנגרם כתוצאה מכוח אדם בינוני (במקרה הטוב) שהשתלט על המנגנונים העירוניים. דווקא העשור האחרון שהתאפיין בדאגה לפרט על פני הכלל צריך להביא להבנת החשיבות וההשפעה של הפוליטיקה המקומית על החיים הפרטיים של כולנו.

הצעד הראשון הוא בהחלטה העקרונית ללכת להצביע. אפילו בשעות שנותרו עד לפתיחת הקלפיות ניתן ללמוד בקלות דרך אמצעי התקשורת ארציים, המקומיים או אפילו בעזרת שכנים וקרובי משפחה מי המתמודדים בישוב בו אתם מתגוררים. אל תתנו לאדישות ולניכור להכתיב מי יהיו ראשי הערים והמועצות בחמש השנים הקרובות בישראל. טוב לכם עם המצב הקיים? הצביעו לראש הרשות המכהן. רוצים שינוי? הצביעו למתחרה נגדו. רוצים דגש על החינוך? אין רשות כמעט בה לא מתמודדת רשימה ששמה את החינוך בראש סדר העדיפויות. מעדיפים סדר יום אקולוגי או ירוק? גם בתחום הזה יש היצע בשפע בכל רשות ורשות.

קחו היום את הילדים לקלפי והסבירו להם מדוע חשוב להצביע בעד הערכים והאנשים בהם אתם מאמינים. אפשר וצריך לשנות את הפוליטיקה המקומית והדרך הארוכה לכך מתחילה במעורבות שלכם. אל תייללו בשיחות סלון על הזוהמה ברחובות או על היצע החוגים הדל במתנ"ס אם אתם לא טרחתם לקום מהקופסה ולהצביע ביום הבחירות. מדיניות החנייה לא תשתנה בעצמה והספרייה בישוב בו אתם גרים לא תתמלא לבד בספרים אם אתם לא תלחצו על ראש הרשות שלכם לעשות מעשה. במילים פשוטות, לכו מחר להצביע או תסתמו את הפה בחמש השנים הקרובות. אין לנו שום רצון לשמוע תלונות מאנשים שלא טרחו אפילו לנסות ולשנות משהו באמצעות שני פתקים ועשר דקות של מאמץ.

היום הבחירות לרשויות המקומיות. הבחירות האלה חשובות ורלבנטיות לפחות כמו הבחירה הכמעט חסרת משמעות בין ציפי, ביבי או אהוד בעוד שלושה חודשים. על שלושתם אפשר לסמוך שימשיכו לעשות את הכלום אותו עשו בשנים האחרונות במקרה הטוב, או ימשיכו לדרדר את המדינה בכל התחומים, כמו ששניים מהם כבר הוכיחו בתקופות הכהונה המפוארות שלהם אי שם בשנות התשעים. אצלכם בבית, ולא משנה איפה אתם גרים, גלריית המועמדים כמעט תמיד מרשימה יותר, רלבנטית יותר ונגישה הרבה יותר. תנו את הקול שלכם למי שיעשה את חיי היום יום שלכם טובים יותר, מי שידאג לכם, לילדים שלכם ולבית שלכם. את האיום האירני תשאירו לפברואר.