זיכרון והנצחה של אירועי העבר, כמו גם של אישים ודמויות מפתח בהיסטוריה של עם, מחברים אותנו לצ'קרת הבסיס, היסוד לקיומנו. מרכז הבסיס שלנו רוטט בתדר של הישרדות, חיבור לאדמה וזהות לאומית. בסיס בא לידי ביטוי במושג שורשים.
הכוונה היא לשורשים פיזיים, כלומר לאבות אבותינו, האדמה אליה אנחנו מחוברים ושורשים רוחניים שהם מורשת העם שלנו. הזיכרון הקולקטיבי כעם והידיעה מהיכן הגיעו אבותינו מקודדים בגנים שלנו. אבותינו הגיעו לארץ הזו והתיישבו בה. פה הכל התחיל, באדמה, כמו כל אדם - גם עם מתחיל בצ'קרת הבסיס.
לאחר אלפיים שנות גלות היה העם היהודי מנותק מהאדמה, מהשורשים, מצ'קרת הבסיס שלו. ניתוק כזה תמיד מניב טראומות לא קלות. התורה נלמדה דרך הראש, החיבור ללב, לאדמה ולטבע הלך ונחלש. כל אלה, ניתקו את האנשים מהחיבור לבסיס. השורשים שלנו הם אברהם, יצחק ויעקב, אנשים שהיו מחוברים לאדמה ולטבע, שחיו את חוקי האל דרך חיבור לטבע ולעוצמה הפנימית. בלי חיבור לאדמה, אנו מתנתקים משורשיו של עץ החיים.
צ'קרת הבסיס קשורה לביטחון פיזי וגבולות, לאומיות ומסורת. מאחר שלעם היהודי בגולה לא היו גבולות מוגדרים שיוצרים תחושת ביטחון, נוצרו הגבולות על ידי התבדלות וריחוק מנטלי ותרבותי, שהיווה קרקע פורייה לתחושות של ניכור וחשדנות מצד הגרמנים. היהודים יכלו לזהות שמשהו אינו כשורה כבר כשהחלו האירועים הראשונים, אך התעלמו מכך.
קארמה רעה לגרמנים
לעומת העם היהודי חסר תחושת היציבות והבסיס, לעם הגרמני הייתה בעיה בצ'קרת הלב, המשלימה לבסיס. הלב מאפשר לנו להכיל את השונה ולאהוב ללא תנאי, ללא הפרדה בינינו ובין הזולת וללא גבולות, דחייה וניכור, הלב רוטט בתדר של אהבה עצמית. העם הארי, המדוקדק והקפדן היה ביקורתי מאוד ורחוק מהיכולת לאהוב ולקבל את עצמו ללא תנאי.
היהודים, הצוענים ובני עמים נוספים היוו עבור הגרמנים מראה שהם לא אהבו. מראה שעורר בהם פחד. המהות של צ'קרת הלב היא איחוד. אך העם הגרמני צמח מתוך שבטים מפורדים, שנלחמו זה בזה והתקשו במציאת זהות מגובשת או אידיאלים גבוהים של אמונה המאחדת ומאפשרת דרך משותפת לצמיחתו של עם.
הגרמנים הראו לעולם שהתפתחות תרבותית לא בהכרח מביאה גם התפתחות תודעתית. רמת התודעה של העם הגרמני הייתה נמוכה, מה שאפשר לאכזריות לבוא לידי ביטוי בקנה מידה מפלצתי. הסבל והנזק שנגרם לעם היהודי בעקבות העינויים, הרציחות, ההרעבה והזעזוע השפיעו לא רק על דור השואה. כמטפלים, אנו נתקלים בהשפעות השואה גם על ילדיהם ונכדיהם של הניצולים. אין זה מפתיע: האינדיאנים מאמינים שכל אירוע משפיע על שבעה דורות קדימה. המשמעות היא שעומדת בפנינו דרך ארוכה לשיקום מלא.
הקארמה שנוצרה מהשואה קשה גם לאומה הגרמנית. אחד מחוקי היקום הוא, שכל מה שיוצא מאיתנו החוצה, חוזר אלינו בחזרה בעוצמה גדולה יותר. כך שאירועי השואה הקשים ישפיעו גם על הגרמנים שבעה דורות קדימה, עד שרמת התודעה הקולקטיבית שלהם כעם תתפתח.
הנצחה אינסופית
יום הזיכרון לשואה הוא חלק מתהליך הנצחה אין סופי, המזכיר לנו שאנו עדיין בתהליך של שיקום ושעלינו ללמוד וליישם את לקחי השואה. גם אלו שנולדו כאן ולא חוו את הזוועות הם חלק מהעבר הזה.
כאמור, הזיכרונות הקולקטיבים שלנו כעם, מחברים אותנו לצ'קרת הבסיס. זיכרון והנצחה של אירועי העבר הם חלקים מהותיים מהשורשים שלנו. צ'קרה נוספת המכילה זיכרון ברמה גבוהה יותר של בינה ומאפשרת לנו למידה והתפתחות תודעתית היא העין השלישית. זיכרון ברמת הבינה קשור למהות הרוחנית שלנו ולהבנת חוקי היקום. זיכרון זה מחבר אותנו לייעוד הגבוה שלנו בחיים.
רמת תודעה מפותחת של עם תביא אותו להסיק מסקנות, ללמוד משגיאות העבר כיצד ליצור עתיד משגשג ושליו. ההנצחה מזכירה לנו שאנחנו כבר לא מה שהיינו בעבר. עלינו ללמוד לשנות כעם את דפוס הקורבן, הנרדף, המדוכא. אולי כחלק מהבנה זו, הגיעה הזמן לשנות את השורה בשירת ההמנון: "עוד לא אבדה תקוותנו... להיות עם חופשי...". ובכן, אנחנו כבר שם, עם חופשי, חזק וגאה, שהשואה הביאה אותו לתקומה.
אורלי נירן יהלום ויוסי יהלום הם מנהלי מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.