אתמול פורסם מאמר מערכת בעיתון הארץ, שלל מלים טעונות זעם וכאב על "קורבן" רשויות החוק, חיים רמון, מי שביצע מעשה מגונה. בבוקרו של אמש נגלה שוב, מבלי סוד וללא בושה, כיצד האליטה, בתוכה בכיר בעיתון מרכזי במדינה, מתגייסת למען מי שהוא משלה. ההתגייסות שהחלה טרום ההרשעה של חיים רמון, ממשיכה עתה כאילו לא נאמר עליו בבית המשפט, שהוא עבריין מין, ללא כחל וסרק. באמצע, בין מעשה מגונה למינויו למשנה לראש המחנה, קצת שתקו שלל בכירות ובכירים (עורכים, עיתונאים, חברות/י כנסת לשעבר והיום ושרים), מבולבלים אל מול עוצמת מחאת נפגעות אלימות מינית. לרגע קט הם חששו, לא רצו שמא נזהה אותם בעודם קרובים מדי אל מי שזהה אליהם, דומה מדי למעמדם ומהלכיהם. ובעוד נפגעות אלימות מינית מעט נחות, לאחר סדרה ארוכה של מחאות, הפגנות, תביעות להרחקת רמון ממשרתו, הפציעו ופרצו החוצה שוב חבריו לאליטה הדקה, עתה נבנה להם טיעון מנצח, אפשר כבר להטיל את הקלון על החוק והמשטרה ובדרך גם את הנשים, אלו השקופות, שאחרי אחת מהן רדף רמון, ניסה במיטבו להטיל עליה את בושתו.
רמון לא מתאים לסטריאוטיפ
אז הבה נקרא קצת פנימה את מאמר המערכת ואת דבריהם של שלל בכירים, כל אלו שממהרים להגן על חברם ולהכביר נגד רשויות החוק, בדיוק אותן אלה בהן תמכו כשהצילו את חיים ידידם הקרוב מקלון. אז, לפני מספר חודשים, הם היו בעד השופטים, עתה זרועות החוק הן האויב, מותר לומר ולכתוב הכל, העט של מקורבי רמון ממילא גם את זה כבר סובל. אז בואו ננסה לערוך רשימה קטנה, של כל אלה שנאספו ובאו להגן ולבנות חומת הגנה בעד מי שהיה שר משפטים ולאחר הרשעתו קודם להיות בתפקיד עוד יותר רם ובכיר בממשלה. שולמית אלוני, יעל דיין, בעלי משרדי פרסום, אבות התקשורת, יושבת ראש כנסת בעודה מחליפה את קצב הנשיא, ראש ממשלה, שר אוצר דהיום, ועתה זה זיילר, כולם מכירים את אותו המסטינג, או שמא את אותה קערת פירות ים ממסיבת הערב האחרונה. שורה של בכירים יחד עם נשים מורמות מעמד, מזמן הן שכחו מהו פמיניזם, מיהן נשים ומהו מגדר, יש סדרי עדיפויות, זאת יש להדגיש, עבור שולמית אלוני ושכמותה, יותר חשוב להתקרב ולתמוך במי שלכאורה, לא נראה עליו שהוא עבריין מין מורשע.
כי עבור כל אלה, היושבים במרומים, יש כמובן להתנגד לאלימות מינית, זו מין רעה חולה כזו, חריגה ורחוקה, רק כאלה שנראים כמו בני סלע ומתוך העדה של משה הקצב יכולים להתאים למופע האנס. מעשה מגונה- לא יעלה על הדעת שיבצע מי שאתו נפגשים בישיבות כנסת, קוקטיילים, מסיבות ידוענים וממשלה. הוא לבן מדי, עיניו כה כחולות, כמה הוא חביב, שחזור מדויק של דימוי היהודי החדש, אשכנזי, רהוט, משכיל, ציוני מערבי. נעים הליכות, לא מתלהם, רק מרשה לעצמו להיות גבר, להשתובב. בינתיים אף הספיק החבר חיים להתחתן עם מי שרחוקה להיראות כמו גילה, אשתו של מי שמוסכם עליו ציבורית כי הוא עבריין מין משתולל. מה לנו כי נלין, מקסימום היתה שם שגיאה, זו הרי רק נשיקה, אז מה אם על פי חוק וכללי צדק ומוסר לא יעלה על הדעת שגבר, כל שכן אם בכיר, יחדיר לשונו בכפייה לגופה של אשה, היא בטח רצתה זאת, כמו כל נפגעת אלימות מינית של מי שלא עולה בקנה אחד עם סטריאוטיפ האנס ה-מזרחי או ערבי.
ארוטיקה של בכירים
אולי זה גם הזמן להזכיר כי אין זה מקרה כי דקה לאחר שפלש אל גופה אשה הרים, הפעם את ידו, בעד פלישה אל לבנון השכנה. זו כנראה ארוטיקה של בכירים, מה שמניע אותם עם ועל נשים ולצד השרים זה להפגין כוח, להראות מי הוא זה ששולט, למען יראו וייראו אלו הכפופות מגדרית ואלו במדינה ליד הנחותים דתית-לאומית. אז עכשיו חוזר לו הניגון העתיק, שהופסק רק להרף-עין עת מחו ברחובות כל מי, שכמו ה', מאסו בביטחון של ממשלה על חשבון הנשים, ושוב מתקבצים להם סביב המדורה השבטית כל אותם עורכים, חברי כנסת, שרים ושופטים, ממילא הם כה בטוחים שרמון הוא כמותם כך נקי, עוד מעט יצהלו כאשר נחזור, בעת הכרעת הבג"צ, לשנוא במשותף את מי שהיה הנשיא.
* דורית אברמוביץ', נפגעת אלימות מינית, מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר, בית הספר לאמנות, מכללת ספיר. רכזת קואליציית ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון.