בשנתיים וחצי שעברו מאז מונתה יולי תמיר לתפקיד שרת החינוך בממשלת אולמרט, מערכת החינוך עוברת טלטלות עזות. תמיר שמחה להתגאות בחלק מהן, עם השאר היא מתמודדת בעל כורחה: השביתה הצפויה באוניברסיטאות עם תחילת שנת הלימודים החדשה, מצטרפת לשביתה המתמשכת של השנה שעברה, שכללה גם את בתי הספר, והותירה אחריה סטודנטים שאיבדו אמון במערכת ההשכלה הגבוהה. גם תמיר ספגה חלק מהביקורת. כיום היא שוב נמצאת בסשנים של ישיבות עם נציגי האוצר כדי לנסות ולפתור משבר נקודתי, כי פתרון ארוך טווח כנראה שאינו בר הישג.
"מערכת ההשכלה הגבוהה עדיין אינה בשלה לקבלת החלטות בסדר גודל שכזה", מתייחסת תמיר לדו"ח ועדת שוחט, שהמליץ על תוכנית מקיפה של החזרת תקציבים למערכת בגובה של כ-2.4 מיליארד שקל, תוך העלאה של שכר הלימוד בעשרות אחוזים, ועדיין לא יושם. "חשבתי בשנה שעברה וגם היום שצריך לשתף את כל הגורמים במערכת בהחלטות, ובעיקר לקדם את הנושאים של הסטודנטים וסגלי המרצים, הן הבכיר והן הזוטר. אני מנסה להאיץ את ההתדיינות הזו בין ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה ואני לבין האוצר. הכל נפל בתקופה של חוסר יציבות פוליטית, וזה בהחלט לא זמן קל להגיע בו להסכמים".
"בעבר אנשים תפסו למידה כמהלך אינטלקטואלי"
אבל כאשת אקדמיה לשעבר, כשיולי תמיר מדברת על מצב האוניברסיטאות, היא כן מתייחסת לאספקטים ארוכי טווח ולבעיות של מהות ותוכן. "בלי קשר דוקא למצוקות הכלכליות", היא אומרת, "תחומי ידע אדירים נשחקים. מדעי הרוח מאוד נשחקו; לחוג בספרות באוניברסיטה העברית, נרשמו פחות מ-20 תלמידים. אני בספק אם עוד כסף למערכת היה מביא 100 סטודנטים נוספים. בעבר אנשים תפסו למידה כאיזשהו מהלך אינטלקטואלי: ככל שהיית יותר אבסטרקטי נחשבת יותר לדמות משכילה. היום אתה הולך לאוניברסיטה כדי לשפר את מצבך בשוק העבודה. כוחות השוק השפיעו על האקדמיה, היום תואר הוא מסמך שמקנה כניסה לשוק."
"בהינתן המציאות החדשה, לנו כמדינה יש צורך אמיתי להגן על האקדמיה. המדינה היא זו שצריכה לדאוג למדע בסיסי ומדעי הרוח. אנחנו לא מפנימים עד כמה החומרנות מושרשת בשיקולים של הצעירים. בדור שלי גדלנו בתחושה שיש דברים שאתה מוכן להקריב למענם, וחיינו בסביבה פחות תאוותנית. לטעמי אחד הדברים שצריכים להיעשות, זה לתמרץ את הסטודנטים הצעירים כדי שילכו למדעי הרוח. יש בהחלט מחשבות לכוון לפורמט האמריקאי של שנה ראשונה בה כולם ילמדו קורסים במדעי הרוח להעשרה".
התוכנית הערכית שתמיר הצליחה להעביר במערכת החינוך, היתה "אופק חודש", שהסערה סביב החלתה בבתי הספר טרם שכחה ומותירה אחריה הורים מרוצים לרוב, ומורים זועמים. תמיר מתייחסת ל"אופק חדש" כגולת הכותרת של כהונתה, "ההישג הכי גדול שלי". לגבי הסיטואציה מול ארגון המורים העל יסודיים, זהו כבר "הכישלון שלי. העובדה שלא הצלחנו להגיע להסכם עם ארגון המורים מאוד מאכזבת אותי. היה לי רגע של חסד בעניינם, קיבלתי מהאוצר כסף והרבה, ואם הכסף הזה ירד לטמיון זו תהיה בכייה לדורות".
"תמיד צריך ללכת על הגבול, בין מה שאפשר לבין מה שאתה רוצה", מכוונת תמיר את דבריה ליו"ר ארגון המורים, רן ארז. "המורים בארגון הארצי הפסידו. אם המומנטום של השגת הסכם ייפסק, ויש סכנה כזו, יהיה קשה לאתחל אותו. שביתה נוספת מצידם תהיה עוד יותר מתסכלת, כי זה רק יעמיק את הפער. אנחנו נכנסים לעידן בו המשק ייכנס למשבר, וכולם יחיו בצמצום. צריך להבין: במדינה הזו הכל חולף, אין דבר שהוא יציב, אז עכשיו קחו את זה כי זה מה שיש וזה עלול להתפוגג".
נהנית בתפקיד? לא להגזים
ההסכם שכן נחתם, עם הסתדרות המורים, הוסיף למערכת החינוך היסודית תקציבי עתק שלא ידעה מאז ימי ממשלת רבין. למעלה מחמישה מליארד שקלים שהלכו להוספת שעות, לשכר מורים, בניית כיתות. חלוקת התקציב נותרה שנויה במחלוקת.
"גם כשחתמו את ההסכם באנאפוליס לא האמינו שזה יקרה", תמיר מרגישה את משק כנפי ההיסטוריה. "החיים יהיו אחרים מעתה בבתי הספר עם 'אופק חדש'. זה מעורר תסיסה במערכת, תסיסה שמלמדת על חיות של מערכת", היא בוחרת לראות כך את הטענות נגד התוכנית. "כשהתחלנו אנשים אמרו: 'למערכת החינוך אין יכולת ביצוע בכלל'. מכל התהליכים שהיו בממשלה בכל תקופת כהונתה - זה היה המהלך הכי מקיף שנעשה".
גורמים במערכת הפוליטית מספרים כי מאז שהתחלפו ראשי האוצר, בכללם ראש אגף התקציבים ומנכ"ל המשרד, האהדה שהייתה לרפורמה הולכת ופוחתת. תמיר מכחישה כי היא מקבלת מסרים כאלה מכיוונם, אך בוחרת בכל זאת להתייחס לאוצר. "כל אחד במערכת הזו יש לו תפקיד, ואני בניגוד אליהם לא משחקת משחקים לא הוגנים", אומרת תמיר. "לא הייתי מתחלפת איתם. לי יש תפקיד לדרוש יותר, ותפקידם הוא בהחלט לנסות ולתת פחות. הרפורמה היא שלהם בדיוק כמו שהיא שלי. אני לא חוששת למהלך, אבל צריך להמשיך וללוות אותו. דווקא העניין הפוליטי הכי פחות מדאיג אותי: אף שר חינוך שיבוא אחרי לא יחליט לוותר על נכס כזה וגם המורים לא יסכימו לכך. זו פעם ראשונה מאז ממשלתו של רבין ששכר המורים עלה, המורים לא יחזירו את עצמם למצב של הקיפאון הקודם".
תמיר מילאה תפקידים שונים לאורך השנים באקדמיה, איך זה עבורה לטפל במערכת מבחוץ? "כשאתה באקדמיה אתה שואל את עצמך שאלות יותר מופשטות, אתה יכול להיות אקלקטי", היא אומרת, "כשאתה בתפקיד ביצועי אתה צריך שיהיה לך כיוון, וחשוב מאוד להיות עקבי והחלטי. נורא קל להגיד מהצד שצריך לעשות הכל, כשאתה שר אתה מגלה שזה בלתי אפשרי."
יולי תמיר מאשרת כי הובטח לה על ידי אהוד ברק שתישאר בתפקידה גם בממשלה הבאה, באם תוקם כזו עוד בכנסת הנוכחית. "אם אני נהנית לכהן כשרת חינוך? הנאה זה לא בדיוק מושג שאני יכולה להשתמש בו... עשינו מהלך מאוד גדול בחינוך הבלתי פורמלי, אז אני יכולה יותר להשתמש במילה 'סיפוק'; למשל, נורא רציתי שתנועות הנוער ייכנסו לבתי הספר, ופתאום אני יכולה ליישם דבר כזה".
"אין הנחתום מעיד על עיסתו, אך אני כן יכולה לומר שבאתי למשרד החינוך עם תחושה של עשייה, ולא עשיתי במשרד הזה פוליטיקה". "אחד הדברים הכי בעייתיים בתפקידים כאלה", מסכמת תמיר, "הוא שאנשים מיד חושבים איך יתקדמו לתפקיד הבא. האם עשיתי מהלכים פופולריים או לא? לא מעניין אותי. אחרת אני אגמור את הכהונה הזו, ואז כשאחשוב על הפעם הבאה לא אהיה שלמה עם עצמי".