וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מה נהיה עם - מנהיגי שביתת הסטודנטים?

תולי שרגאי

28.3.2005 / 13:44

ב-1998 הובילו ליאור רוטברט וארז אשל את שביתת הסטודנטים הגדולה. איפה הם היום ומה הם חושבים על השביתה הנוכחית

מה היה?

שנת 1998 היתה טובה לסטודנטים לוחמניים: לאחר מאבק שהתבשל על אש קטנה במשך כמה חודשים השביתו אגודות הסטודנטים המקומיות והארציות את הלימודים במשך 40 יום, בדרישה להוריד את שכר הלימוד. ההשבתה לוותה בהפגנות סוערות, מעצר סטודנטים ובשיאה אף שביתת רעב מול משרד האוצר.

במאבק ההוא, החריף במאבקי הסטודנטים עד כה, בלטו מספר מנהיגים, בהם ארז אשל, אז ראש התאחדות הסטודנטים בתל אביב, וליאור רוטברט, שעמד בראש התאחדות הסטודנטים הארצית. "אף פעם לא היה בישראל מאבק חברתי כה נחוש", נזכר רוטברט בנוסטלגיה ומתרפק על 20 אלף הסטודנטים שהתייצבו להפגנות המרכזיות. אשל, מצידו, מגלה היום כי שכר הלימוד, הטיקט המרכזי של המאבק, היה רק קולב להיתלות בו: "המטרה היתה להוכיח שאפשר להוציא את הסטודנטים לרחוב. המאבק על שכר הלימוד היה התירוץ כדי לגרום לסטודנטים לקחת אחריות על החברה הישראלית". גם היריבים לא היו קוטלי קנים: שר האוצר דאז, יעקב נאמן, ובעיקר ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מקץ כמה חודשים של מאבק, הסתיים הסיפור בהקמתה של ועדת וינוגרד לקביעת שכר הלימוד ובכניסתן של הפיצות ש"הכינה" שרה נתניהו לסטודנטים ששבתו רעב מול משרד האוצר לפנתיאון המטבח הישראלי

מה נהיה?

שבע שנים מאוחר יותר, מעניין לבדוק את מצב הסטודנטים הישראלים מחד, ואת מצבם האישי של רוטברט ואשל מאידך. בשיחות טלפון, נפרדות, הם נשמעים כאילו רק כרגע שברו את שביתת הרעב ההיא. שניהם מעורים מאוד במאבק הסטודנטים הנוכחי, גם אם לא רואים אותו עין בעין, ולהתרפק על הישגי העבר. "בעקבות המאבק שלנו הוקמה ועדת וינוגרד שקבעה כי שכר הלימוד צריך לרדת ב-50 אחוז בתוך חמש שנים. נכון שהוא יורד בשלושה אחוז מדי שנה, ולא בתשעה כפי שהיה אמור, אך זה עדיין הישג גדול, שלא לדבר על תוספת המלגות שהצלחנו להשיג". אשל אמביוולנטי יותר: "נכון ששכר הלימוד היום נמוך יותר מכפי שהיה בזמן שאני הייתי סטודנט, אבל אם המטרה היתה ליצור גוף חי של סטודנטים אידיאליסטים, הרי שאני לא רואה כאלה היום".

מבחינה אישית רוטברט המשיך עד לסיום הקדנציה שלו כראש אגודת הסטודנטים הארצית ובסיום התואר, במזרח תיכון ולימודי ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב, עזב את האקדמיה. כיום הוא משמש כיועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת לגופים מסחריים ופוליטיים. לא, הסטודנטים עדיין לא פנו אליו, אבל הוא ישמח לייעץ. "זה דור אחר וכל אחד עושה את התפקיד כמו שהוא מבין אותו. אני בן 33, עשיתי את שלי ועכשיו הם עושים את שלהם". לדבריו, קיבל הצעות לא מעטות להשתלבות בפוליטיקה, שאת כולן דחה, " אני מאוד נהנה היום להיות ליד הפוליטיקאים, לא במקומם". האקדמיה, שלמענה נאבק, לא סיפקה לו עתיד ראוי. "התגלגלתי לאן שהתגלגלתי משום שלא ניתן להשפיע ולתרום למדינה כפי שרציתי במסגרת של מדעי הרוח באוניברסיטה, שלא לדבר על הצד הכספי הלא מספק".

אשל התפטר מראשות אגודת הסטודנטים בתל אביב מיד לאחר סיום מאבק הסטודנטים במה שהוא מגדיר כאקט של לקיחת אחריות. את הטענות הרבות שהיו כלפיו לאחר המאבק הוא מגדיר כ"פוליטיקה". הוא חזר אל עיסוקו טרם הפעילות האקדמית – רשת מכינות קדם צבאיות הנקראות "המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית" שהקים במסגרת "דור שלם דורש שלום" מיד לאחר רצח רבין. בהן, לדבריו, צומח הדור הבא של המנהיגות הישראלית. כיום הוא מתגורר בקיבוץ מעין ברוך ובכפר אדומים, שם הוא עומד בראש אחת המכינות, מלמד 11 שעות בשבוע ומעביר גם סדנאות מנהיגות לגורמים בכירים, כולל ממערכת הביטחון.

מה יהיה?

רוטברט חוזר ומדגיש כי הוא מפרגן מאוד למאבק הסטודנטים הנוכחי, ומבין את הקשיים איתם הם נאלצים להתמודד. "לסטודנטים היום יש קושי אמיתי משום שהם נאבקים על תשומת הלב הציבורית מול נושאים אחרים, כמו התקציב וההתנתקות, וגם סובלים מההשוואה למתנחלים".

לעומתו אשל קוטל מכל וכל את מאבק הסטודנטים הנוכחי: "המאבק הנוכחי הוא בדיחה. למה שהוגדר כ'אם כל ההפגנות' הגיעו 3,000 סטודנטים, כשאצלנו היו עשרות אלפים. הסטודנט פשוט לא מבין על מה הוא נדרש להיאבק".

לדבריו, המאבק בתל אביב ובירושלים אינו עוסק במטרה הנכונה. "באוניברסיטאות האלה יש ניהול כושל ואפילו הייתי אומר שחיתות. המאבק היה צריך להיות נגד הנהלת האוניברסיטאות -היה צריך לקרוא לממשלה להקים ועדה קרואה שתנהל את האוניברסיטאות. מה שהולך שם מבחינת המשכורות הוא פשוט שערוריה. במקום זה, מתוך חולשה רטורית, מפגינים כרגיל נגד הממשלה –מה זה הבדיחה הזו?"

לא רק היעדים, גם דרכי הפעולה זוכות לביקורת נוקבת מצד אשל. "שיפסיקו להתבכיין. תפקיד הסטודנטים לנסות לחסום את הכביש ותפקיד השוטרים לפנות אותם. מה הם רוצים? שהשוטר ילטף אותם? אני תמיד אמרתי לאנשים שלי 'אם אתם נאבקים אתם צריכים להיות מוכנים לשבת במעצר'. אני ישבתי 36 שעות במעצר".

מה כן לעשות? "זה הכל עניין של הנהגה. ברגע שלסטודנטים יהיה אכפת מההנהגה שלהם הם ילכו אחריה", אומר אשל ונוקב בשמו של יקיר שגב מהאוניברסיטה העברית כמי שיכול לסחוף אחריו מאבק כלל ארצי. בשיחה איתו הוא נשמע כל כך מעורב ואכפתי בנוגע למאבק עד שעולה השאלה מהן התוכניות האישיות שלו. אשל מתחייב כי לא ילך לפוליטיקה לפני שיגיע לגיל 40, בעוד ארבע שנים (אבל אחר כך הכל פתוח, ב"מסגרת ערכית ציונית"). אל דאגה, הוא לא מתכוון להישאר בטל ממאבקים: על הכוונת נמצאים ראשי הבנקים "וזה יהיה מאבק הרבה יותר קשה ממאבק הסטודנטים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully