מליטא לירושלים - החזרת ספרי הקודש

כ-350 ספרי תורה וכתבי קודש עתיקים, שהוסתרו בליטא עם כיבושה על ידי הנאצים במלחמת העולם השניה, הובאו אתמול לישראל. זה היה צעד נוסף בהפשרת היחסים בין ירושלים לווילנה, שהיו גרועים מאוד, מאז ההשתתפות האקטיבית של הליטאים במעשי הנאצים.

מארגני המשלחת, שנחתה אתמול בבוקר בווילנה השקטה והמושלגת לביקור בזק של 8 שעות, הדגישו בפני מארחיהם את חגיגיות המעמד מחד, אך גם את הסמליות העצובה שבו. "לכל מי שניסה למחוק את היהודים", קונן הרב הראשי לישראל, ישראל מאיר לאו, על קברו של הגאון מווילנה, "היום מגיע לכאן מטוס של חברת אל על, עם מגן דוד בירכתיים, כדי לאסוף את מה שנותר מהגווילים שנשרפו. אז אולי הגווילים נשרפו, אבל האותיות פורחות".

הביקור עורר תחושות מנוגדות בשני הצדדים. בעוד שהישראלים חשו גאווה על החזרת תשמישי הקדושה, הליטאים חששו: בליטא נמצא רכוש של מדינות נוספות, בין השאר אוצר פולני שנחשף לפני שנתיים ושוויו נאמד במאות מיליוני דולרים, והליטאים פוחדים מפני קביעת תקדים. בניסיון להתגונן מפני התופעה מדגישים בליטא כי לצורך העברת ספרי התורה חוקק חוק מיוחד, אולם בכך לא די. כשנשאל שר החוץ המקומי מה בנוגע לרכוש יהודי פרטי הוא התעלם באלגנטיות ואמר כי "אנחנו מחוייבים לרכוש הקהילה היהודית".

ראשי המשלחת, הרב הראשי וסגן שר החוץ, מיכאל מלכיאור, טרחו להדגיש את סערת הרגשות בה הם נתונים למראה ההרס וההשחתה שנעשתה בספרי הקודש. בטקס החתימה הרשמי על ההסכם בין שתי המדינות, בספריה הלאומית של ליטא, פרס מלכיאור נייר שהיה מורכב מטלאים של ניירות קלף שנלקחו מספרי תורה שונים. נייר הטלאים הזה נמצא תלוי בחדר מדרגות. "הם פשוט עשו מזה טפטים", הוא זעק, "לא היה נייר אז הם לקחו ספרי תורה מכל רחבי המדינה בו בזמן שרצחו את היהודים. פה הצליחו לרצוח 94 אחוז מכל יהדות ליטא". הדיפלומטים הליטאים נעו במקומותיהם בחוסר נוחות. יו"ר הפרלמנט הודה כי "ההיסטוריה קשה ומעידה על מה שעברו היהודים. הדף השחור לא יוכל להימחק מההיסטוריה". ראש הממשלה, אלגירדס ברזאוקאס, ניסה לראות מאוחר יותר את חצי הכוס מלאה ואמר כי חשוב לציין שבסופו של דבר העובדה היא שהספרים לא הושמדו.

דרך שימורם של ספרי הקודש הוא סיפור מעניין בפני עצמו. עם עליית הנאצים לשילטון בליטא התקבלה הוראה להשמיד את כל ספרי הקודש של היהודים. הספרים רוכזו בכנסיה, אולם הכומר המקומי החליט להחביאם ולדאוג שלא יושמדו. לאחר נפילת הנאצים ועליית סטלין לשילטון התקבלה הוראה דומה. הפעם רוכזו הספרים בארכיון הלאומי של ליטא. אנטנאס אולפיס, גוי שעבד במקום, החליט לשמרם. הוא הצניע אותם בגומחה שמצא והערים עליהם עיתונים שונים. אולפיס גם הצליח לגייס לצדו את שאר עובדי הארכיון על מנת שיעזרו לו לטפל בספרים. רק כעבור 40 שנה, עם תחילת תהליך הפרסטרויקה בשנות ה-80', נחשף קיומו של אוצר היודאיקה הגדול.

אולם גם אז לא מיהרו הליטאים לוותר על הכתבים. לטובתם עמדו מלחמות היהודים, המאבק בין ארגונים יהודיים שונים על הבעלות על הספרים. רק באחרונה הצליח משרד החוץ ליצור חזית אחידה בעניין ולאפשר את העברת הספרים לישראל. בסוד העניינים היתה גם ארצות הברית. בתמורה הבטיחה ישראל לפעול בבית הלבן לקידום אינטרסים מדיניים של ליטא.

ביקור בליטא מאפשר גם הצצה חטופה על הקהילה היהודית במקום. מקהילה מבוססת ותוססת לפני מלחמת העולם השניה, שמנתה עשרות אלפי אנשים, נותרו היום 3,000 נפש בלבד, רובם מבוגרים. חציים מתגוררים בבירה, וילנה, והשאר מפוזרים בערים ובכפרים. בווילנה פועלים שני בתי ספר יהודים ובית כנסת אחד. אין מקום בו נערכת שחיטה כשרה ולעתים אנשי חב"ד שוחטים עופות עבור הקהילה. להערכת אנשי השגרירות, שאחראים גם על שתי המדינות הבלטיות הנוספות, לטביה ואסטוניה, בתוך חמש עד שבע שנים לא ישארו יהודים בליטא.