חוברות פורנו, ויברטורים וגם קבוצת כדורגל

דייויד סאליבן, המחזיק למעלה ב-50 אחוזים ממניות ברמינגהאם, הוא איש עסקים מוערך, שהונו האישי נאמד בכ-550 מיליון ליש"ט. לפני 12 שנים רכש את הקבוצה, שמאז עלתה לפרמייר ליג מתחתית הליגה השנייה, נהפכה לעסק ואת השנה שעברה סיימה ברווח תיפעולי של 3.3 מיליון ליש"ט. זהו אינו העסק היחיד של סאליבן; בבעלותו רשת חנויות המין הגדולה והמצליחה בממלכה, המכונה "איקאה אוף סקס".

סאליבן (55) גדל בקארדיף, וולס. כבר בגיל 12 היתה לו יוזמה עסקית מעניינת; הוא קיבל מקבוצת הכדורגל המקומית, ניופורט קאונטי, את תוכניות המשחק הישנות ומכר אותן כמזכרות. בגיל 18 חסך 3,000 ליש"ט, ונרשם ללימודי כלכלה באוניברסיטה בלונדון. לאחר הלימודים, בהשראת בוב גוצ'יונה, המו"ל של פנטהאוז, סאליבן החל לעסוק בפורנוגרפיה. הוא צילם את ידידותיו בעירום, ומכר את תמונותיהן. לאחר מספר שנים, כשהוא בן 30 בלבד, היו בבעלותו 139 חנויות אביזרי מין, מהן הרוויח מיליון ליש"ט לשנה. בעזרת האחים גולד (דייויד גולד הוא בעל מניות בכיר בברמינגהאם), התרחב סאליבן לתחום ההימורים ושיחות ההכרויות בטלפון.

כנער מתבגר, אהד סאליבן את הקבוצה המקומית, ניופורט קאונטי. אביו, ששירת בצבא הבריטי, הועבר לפרבר אסקס שליד לונדון, ושם סאליבן החל לעקוב אחרי ווסטהאם. כמה עשורים לאחר מכן, החזיק סאליבן במניות הקבוצה הלונדונית, אותן מכר כדי לרכוש את ברמינגהאם. הוא בדק אופציות בקארדיף, ווטפורד, ברדפורד, לידס וטוטנהאם, אבל בחר בברמינגהאם סיטי. "ב-1993 ראיתי פרסום בעיתון על כך שהאחים קומאר (בעלי ברמינגהאם דאז) פשטו את הרגל, ונזכרתי ששנתיים קודם לכן ברמינגהאם, מתחתית הליגה השלישית, הביאה 29,000 אלף איש למשחק מול סטוק", סיפר סאליוון ל"טיימס" לפני מספר שבועות. "ידעתי שיש לזה פוטנציאל אדיר, ורכשתי את הקבוצה. הזהירו אותי שזה חור שחור של כסף, אבל חשבתי שזה יהיה כיף. אני אומר לכולם, "אם אתה עשיר, תקנה מועדון כדורגל. אתה אומנם לא תרוויח כסף מזה, התקווה הכי גדולה היא שתשמור על איזון פיננסי, אבל זה מאוד מהנה".

סאליבן אמנם מתחרט על שלא ניצל את המצב הכלכלי הגרוע של טוטנהאם כדי לרכוש אותה, אבל הוא לא מתחרט על שרכש את המניות של ברמינגהאם ב-1.2 מיליון ליש"ט ומאז הפך אותה לקבוצה קבועה בפרמייר ליג ואחת מהיחידות שמסיימות כל עונה ברווח. "בהתחלה חשבתי שאם נקנה ארבעה שחקנים ב-250,000 ליש"ט נהיה קבוצה חזקה, אבל צריך לבנות צוות טוב", הסביר סאליבן. "היה לי מאמן, בארי פריי, שהיה בחור מצוין, אבל הביא שחקנים בכמויות. בתקופה מסויימת היו לנו 54 שחקנים בקבוצה ועוד 20 נבחנים. כשהם עשו חימום ביחד, זה נראה כמו סצינה מהסרט "זולו". אמרתי לו שצריך איכות ולא כמות, ואפילו התערבתי איתו שאם הוא יעלה את 11 הראשונים ואני אעלה 11 מקבוצת המילואים, זה יהיה קרב שווה כוחות. הוא לא הסכים".

בעקבות ניסיונו המר עם פריי, נזהר סאליבן עם הכסף שהוא מחלק לסטיב ברוס, מאמנו בארבע השנים האחרונות. אמנם ברוס רכש את יספר גרונקייאר ואמיל הסקי המאכזבים, אך זה היה לאחר שלקח לו זמן לא קצר לאשר את קנייתם. הקשר הדני כבר נמכר לאתלטיקו מדריד. "אני מדבר עם קרן בריידי (מנכ"ל המועדון) 10 פעמים ביום, ועם סטיב חמש פעמים בשבוע. אני יודע כל מה שקורה ומעורב בכל תחום. אבל אני נותן לאנשים שיודעים מה הם עושים, לנהל".

סאליבן עומד מאחורי היוזמה לבנות איצטדיון חדש בעיר, והוא אומר שהוא מחוייב למועדון לפחות לזמן הקרוב. עם זאת, הוא מודה שברצונו למכור את מניותיו בברמינגהאם ולהתחיל להשקיע קרוב יותר לבית, בלונדון (בווסטהאם או בטוטנהאם) כי "נמאס לי מהנסיעות. להגיע לברמינגהאם לוקח שעתיים על הכביש, ולפעמים אני לא חוזר הביתה בזמן לראות את הילדים שלי. כל שנה העומס בכביש מחמיר". היום סאליבן לא צריך לנסוע שעתיים, קבוצתו מגיעה ללונדון, שם תתארח אצל פולהאם במחזור נוסף של משחקי חג המולד. בברמינגהאם אומרים שהמטרה היא להישאר בליגה. כל עוד זה תלוי בסאליוון, היא תישאר.

ברמינגהאם, שלזכותה לא רשומים תארים משמעותיים, מייצגת את אנשי העיר ומעמד הפועלים בעוד שאסטון וילה, היריבה הגדולה והמצליחה, מייצגת את הפרברים העשירים. במשחקים בין שתי הקבוצות, המתיחות בולטת. השנה הדרבי כמעט הגיע לסף פיצוץ, לאחר התקוטטות בין שחקני הקבוצות.

ברמינגהאם במספר

1875 נוסדה
30,016 מקומות בסט. אנדרוז
1963 זכייה בגביע הליגה
3 עונות בפרמייר ליג
12 מיקום בליגה
23 נקודות
4 שערים לכובשים הבולטים: קלינטון מוריסון, אמיל הסקי