רעידת האדמה שגרמה לצונאמי בדרום מזרח אסיה בדצמבר האחרון, גרמה להיווצרות בקע בקרקעית האוקיינוס ההודי, שאורכו יותר מ-1,000 ק"מ. כך חושף מחקר חדש. הממצאים מבוססים על נתונים שהתקבלו מתחנות מחקר אסיאתיות, שנעזרו באמצעים לווייניים (GPS) כדי לפקח על תנועות הקרקע.
בשנים האחרונות הוביל כריסטוף ויניי פרוייקט מטעם האיחוד האירופי, שכוונתו היתה למדוד פעילות סיסמולוגית ותנועה טקטונית בדרום מזרח אסיה. הרעיון בבסיס הפרוייקט היה ביסוס נקודות מסוימות למחקר, שאת מיקומן ניתן יהיה לחשב במילימטרים. על ידי בדיקה מתמדת של הנקודות הללו, לאורך כמה שנים, ניתן יהיה לפענח את תנועות הקרקע במידת מהימנות גדולה.
לפי שיטה זו, כל תחנה שולחת אותות ללוויינים ומעדכנת על מיקומה כל 30 שניות. הנתונים הגסים מעובדים כך שהשפעת גורמים חיצוניים עליהם, כמו הפרעות באטמוספירה (המקשות על הקשר עם הלוויין), תהיה מצומצמת ככל האפשר. מערכות דומות פועלות בדרום אמריקה, אזור מועד לרעידות אדמה.
האדמה נפתחה "כמו רוכסן ענק"
פרופ' ראול מדריאגה מהפרוייקט תיאר את מה שנקלט בתחנות המדידה ב-25 בדצמבר 2004, בעת התרחשות רעידת האדמה. "זה התחיל באזור בנדה אצ'ה שבצפון סומטרה והתפשט צפונה לאיי ניקובר", אמר לבי.בי.סי, "הכל קרה בתוך חמש דקות. רעידת האדמה נעה בקצב של 3 ק"מ בשנייה, כאשר קרקעית האוקיינוס נפתחה כמו רוכסן ענקי".
התנועה הגדולה ביותר נרשמה באזור פוקט שבתאילנד, שם נעה האדמה בכ-27 ס"מ. גם תחנות הממוקמות מרחק אלפי ק"מ משם, בסין ובהודו, דיווחו על תנועה של כמה מילימטרים.
"זו היתה רעידת האדמה הגדולה ביותר מאז זו שאירעה בצ'ילה ב-1960", אמר מדיראגה, "ואנחנו לא יודעים מדוע היא היתה כה גדולה. אנשים חשבו שרעידות אדמה כמו זו יכולות לקרות רק בצ'ילה ובאלסקה. עכשיו יש חששות גדולים מאוד ביפן, למשל, מפני רעידות גדולות מהמוכרות שם".