כמי שנולד גדל והתחנך בערד, אני מתקשה לראות את העיר שהייתה פנינת הנגב מתרסקת לה כך בקול מהדהד. מי לא מכיר את המותג "מגבות ערד"? מפעל הדגל ואחד מהעוגנים התעסוקתיים ב-40 השנים האחרונות סוגר את שעריו ומפטר כ-250 עובדים.
נקודת הפתיחה של ערד הצעירה לא בישרה על הבאות, מיקום גיאוגרפי מצוין עם נוף עוצר נשימה אל בקעת ים המלח, הון אנושי איכותי של חילונים ומסורתיים בעלי מקצועות חופשיים, שהגיע לעשות ציונות במדבר ולממש את חזונו של בן גוריון. ב-20 השנים האחרונות ערד איבדה כיוון מכל מיני סיבות: גורמי מאקרו הקשורים במדיניות ממשלתית מפלה שאינה באמת פועלת על מנת לקדם את הפריפריה ואת הנגב, וגורמי מיקרו הקשורים בהנהגה עירונית חלשה וחסרת מעוף וחזון אשר אינה באמת יודעת לנווט את הספינה שנקראת ערד.
הסיבה העיקרית שבגינה החלטתי לעזוב משרה בכירה בהיי-טק ולהתמודד בבחירות הייתה האמונה שניתן לשנות קודם כל את מדיניות המיקרו. השינוי מתחיל מבפנים ולאחר מכן אפשר לפנות לממשלה בטענות. החלטתי לרדת מהגדר ולעשות שינוי במעשים. אנחנו בתקופה בה כולם מתלוננים אך ממעטים לעשות. ערד לעולם תיזכר כמקום ילדות מאושר וכעיר המייצרת אינדיבידואלים עם תג איכות.
לצערי הרב, המהפכה לא הושלמה, הנהלת העיר הנוכחית בראשות טלי פלוסקוב, אשר העדיפה לסגור דיל פוליטי עם חסידות גור על מנת להבטיח קדנציה נוספת, מעמיקה את המשברים העירוניים בכל המישורים וזאת על ידי הצבת סדר עדיפויות לקוי, העמדת תקציב חסר מעוף שבו הנהנים העיקריים הם ההנהלה והסגנים בעוד העירייה נכנסת לתוכנית התייעלות ונדרשת לפטר עובדים, משבר התעסוקה בערד מרקיע שחקים כאשר במהלך קדנציה של ארבע שנים וחצי ערד איבדה למעלה מ-1,300 מקומות עבודה, ההגירה השלילית של משפחות אמידות מתחזקת וכמובן הסכם קואליציוני "חונק" עם חסידות גור שמעמיק את הקרע בעיר ולמעשה הוביל להתחרדות מואצת של העיר.
כיום, לצערי הרב, ערד מושכת בעיקר אוכלוסיות חלשות בגלל מחירי הדיור היחסית נמוכים ואוכלוסייה חרדית אשר תעסוקה לא מעניינת אותה ועד שלא נבצע שינוי תפיסתי העיר תמשיך להידרדר. קשה להיות מופתע מהתוצאה כאשר עסוקים בהישרדות יומיומית במקום בהשקעה בתוכניות ארוכות טווח. ישנו צורך אמיתי לבצע חלוקה תקציבית שונה ולתעדף השקעות בתשתיות מגדילות הכנסה. גיוס כספים הן ממקורות ממשלתיים והן ממקורות פרטיים זה סוג של אומנות וצריך לדעת כיצד לעשות את זה. ניתן לראות היום עיירה כמו ירוחם שתמיד נחשבה לעיירה נחשלת ובעבודה קשה מאוד של אנשים מוכשרים ביצעה שינוי תפיסתי ובאמת הצליחו לבצע שינויים מהותיים שהקפיץ את העיירה קדימה. למרות הכול אני עדיין אופטימי לגבי עתידה של ערד, על אדמה חרוכה העצים צומחים חזקים יותר וירוקים יותר.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד