ערב יום השואה פרסם נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן הודעה ובה הגדיר את השואה כ"פשע הנורא ביותר נגד האנושות בהיסטוריה המודרנית", והביע תנחומים למשפחות הקורבנות היהודים שנרצחו על ידי הנאצים. מי שעד אז ייחסו לו הכחשת שואה על סמך עבודת דוקטורט שכתב לפני שנים (שאגב, בה צוין גם ש"העלאת הדיון בנוגע למספר היהודים שנרצחו אינה מפחיתה בשום אופן מחומרת הפשע שבוצע כלפיהם"), הכחיש את ההכחשה בקול רם וברור, ועשה זאת באנגלית וגם בערבית. בתגובה, ראש הממשלה נתניהו ביטל את ההודעה כלאחר יד והגדיר דברי אבו מאזן כ"הצהרות חלולות". במילים אחרות, נתניהו מעדיף להאמין לאבו מאזן כשהוא לכאורה מכחיש את השואה, אבל לא כשהוא בפועל מגנה אותה.
קודם לכן הגיע הנשיא הפלסטיני להבנה עם תנועת החמאס על פיה תקום ממשלת אחדות שלדבריו "תכיר בישראל ותגנה טרור". לצורך הדיון, נניח בצד את העובדה שפעמיים כבר הוכרז על פיוס פנים-פלסטיני אך לא יצא לפועל, או את העובדה שהפרטנר למשא ומתן עם ישראל הוא תמיד אש"ף ולא הממשלה הפלסטינית (ולראייה רוב הישראלים מכירים את מחזיק תיק המשא ומתן הפלסטיני - סאיב עריקאת, אך יתקשו לנקוב בשמו של שר החוץ הפלסטיני או אפילו ראש הממשלה הפלסטיני).
בערבית, עברית, אנגלית ויידיש
בסביבת אבו מאזן הסבירו את תיזמון הסכם הפיוס הנוכחי בכך שהנשיא רצה שחמאס ייתן לגיטימציה, גם בעקיפין, למשא ומתן עם ישראל, בניגוד לחיבור לאחר כישלון השיחות אשר היה מחזק את הקו הקיצוני. נתניהו בתגובה כינס את הקבינט שהודיע על השעיה מידית של המשא ומתן והוסיף ש"אבו מאזן כרת ברית עם ארגון טרור רצחני במקום לבחור בשלום". נתניהו מעדיף להאמין שאבו מאזן הגיע להסכם הפיוס כי בחר לחבור לארגון טרור ולפוצץ את המשא ומתן מאשר להאמין שעשה זאת כדי לרתום את חמאס לתהליך ולהגיע להסכם עם ישראל מתוך קואליציה פוליטית רחבה יותר.
במהלך סבב השיחות האחרון נתניהו דרש שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית. לצורך הדיון, נתעלם מכך שהפלסטינים כבר הכירו במשתמע בישראל כמדינה יהודית כשאימצו את החלטת החלוקה בהצהרת אלג'יר משנת 1988 והכירו בזכותה להתקיים במסגרת הסכמי אוסלו בשנת 1993. נניח שהדרישה של נתניהו מוצדקת והכרחית. ונניח שאבו מאזן יענה לה ויכריז על ישראל כמדינת העם היהודי לנצח נצחים, ויעשה זאת באנגלית, בערבית, בעברית וביידיש. כיצד יוכל ראש הממשלה להאמין לו? הרי מדובר לשיטתו באדם שהכחיש את השואה והתפייס עם חמאס למען הטרור, ואחר כך פרסם "הצהרות חלולות" שסותרות זאת. אם אבו מאזן לא באמת התכוון שהשואה היא הפשע הנורא ביותר באנושות המודרנית, מדוע שהכרה שלו בישראל כמדינה יהודית תהיה אמינה יותר בעיני נתניהו?
נהוג לטעון שכדי להגיע להסכם שלום על ישראל והפלסטינים לפתח קודם יחסי אמון ביניהם. אך סביר להניח שצדדים שמצויים שנים רבות כל כך בעימות עקוב מדם יתקשו יום אחד פשוט להאמין אחד לשני. דרך מציאותית יותר לפתרון תהיה להגיע להסכם שישמור על האינטרסים החיוניים של כל צד ויבטיח בכך שלאף אחד מהם לא יהיה אינטרס להפר אותו. במקום לחכות שאבו מאזן יפתח אמינות שתעמוד בסטנדרטים של נתניהו, על ישראל להעמיד אותו למבחן על ידי כך שתציג בפניו הצעה מציאותית להסכם קבע (נוסח מתווה קלינטון ויוזמת ז'נבה), ואז יתברר אחת ולתמיד האם יש פרטנר פלסטיני להסכם. הבעיה היא שלשם כך, צריך שיהיה גם פרטנר ישראלי שמעוניין בהסכם, שמאמין קצת יותר ומפחד קצת פחות.
הכותבת היא דוברת יוזמת ז'נבה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד