ללמוד לקח מקוריאה - ולטפל באירן עכשיו

יש היום בצפון קוריאה כ-12 מחנות ריכוז לאסירים פוליטיים, בהם כלואים בין 150 ל-200 אלף אסירים, בני זוגם, ילדיהם ולפעמים גם הוריהם. מספיק שקיים חשד קטן כלפי אדם שהוא הביע ביקורת על מדיניות הממשלה או על מי שעומד בראשותה, באופן פרטי או פומבי, כדי שהוא ומשפחתו ייעצרו ויישלחו לעבוד במחנה ריכוז עד סוף חייהם, ללא זכות עמידה לדין. חלק מהאסירים הפוליטיים נמצאים שם רק משום שהביעו אמונה דתית כלשהי שאינה מתיישבת עם הקומוניזם האתיאסטי ההדוק שמשמש כאידיאולוגיה של משטר המדינה. אסירי המחנות נמצאים בבידוד מוחלט מהעולם, ועובדים יומם ולילה בעבודות כפייה קשות בתנאים אכזריים. לפי הערכות, כ-40% מהם מתים מידי שנה מתת-תזונה, מרעב ומעינויים.

חוץ מהמחנות האלה, ישנם עוד כ-20 "מחנות חינוך" במדינה, אליהם נשלחים פושעים שאינם פוליטיים. אסירים אלה חיים באותם תנאים של האסירים הפוליטיים, ובנוסף חלה עליהם חובה ללמוד לדקלם בעל פה נאומים של מנהיגי המדינה ולעבור טקסים יומיומיים של הצהרות ביקורת עצמית. המומחים טוענים ששיעור התמותה עקב עינויים אף גבוה יותר במחנות אלה.

בעקבות הנסיונות הגרעיניים האחרונים של קים ז'ונג און, נשיאה הצעיר של צפון קוריאה, עוסקים לא מעט עיתונאים בהשוואה בינו לבין מנהיגי אירן. זו השוואה מוצדקת לחלוטין. יש הבדל אחד בולט: באירן אין מחנות ריכוז בסגנון צפון קוריאני. הממשלה האירנית מעדיפה להוציא אנשים להורג במקום לכלוא אותם לאורך זמן.

אפשר לקבל עונש מוות באירן, בעקבות שלל פשעים - לרבות אונס, שוד, המרת דת, כפירה, סחר בסמים, ניאוף, זנות או הומוסקסואליות. שיטת ההוצאה להורג הנפוצה ביותר היא תלייה, אולם משתמשים לעתים גם בסקילת אבנים, במיוחד בגין פשעים של ניאוף או גילוי עריות. נתח מכובד של הפושעים שהוצאו להורג בשנים האחרונות באירן היו קטינים מתחת לגיל 18.

צפון קוריאה ואירן - מעבר לכך ששני המשטרים האלה רומסים זכויות אדם ברגל גסה, יש להם עוד מאפיין משותף: מנהיגיהם אוהבים להשתמש בתהליך ההתחמשות הגרעינית כדי להטיל אימים על העולם המערבי. הם משאירים את כולנו תחת מתח פסיכולוגי, וגורמים לנו להתעסק בשאלות והשערות מתמידות לגבי תוכניותיהם.

השאלה השכיחה ביותר היא - האם מולנו עומדים מנהיגים שפויים או לא? אם מדובר בבני אדם רציונליים, אזי כל האיומים שלהם הם הצגה אחת גדולה ריקה מתוכן. הרי הם לא באמת ילחצו על הכפתור, כי הם, כמו כל אדם רציונלי, אוהבים את עצמם ואת מדינתם, ולא רוצים להביא שואה והרס על כל מה שהם אוהבים.

לנוכח התנהגותם בפועל כלפי בני עמם, אני סבור שהשאלה הזו מיותרת. מדובר באנשים לא פחות סדיסטיים ונטולי מצפון מאדולף היטלר. אי-אפשר לנסות ולהבין אותם דרך תפיסה הומניסטית-ליברלית. במקרה הכי גרוע, הם באמת מכינים לנו שואה אפוקוליפטית. במקרה הטוב, הם יוצרים לעצמם מאזן אימים שיאפשר להם להמשיך לדורי דורות להתעלל במיליוני בני האדם הנתונים למרותם, ללא חשש של התערבות מבחוץ, ומתכננים "רק" להשתמש באיום הגרעיני כדי לסחוט הטבות מיוחדות מהקהילה הבינלאומית.

מי שמעריך שממשלת ישראל צריכה להתרכז כעת רק בנושאים חברתיים-כלכליים ולהזניח את ההתמודדות מול האיום האירני, החליט לטמון את ראשו בחול. בזמן שהקהילה הבינלאומית מתמסמסת עם בדיקות, ועדות, ביקורות ואיומים לסנקציות, החבר'ה האלה צוחקים כל הדרך אל מועדון המדינות המחזיקות בנשק גרעיני.

הניסוי האחרון בצפון קוריאה מלמד לקח חשוב. הנשיא אובמה ויועציו מופתעים, ועומדים פעורי פה, כאשר מנהיגים מטורפים מן המזרח מצהירים דבר אחד ועושים דבר הפוך. אי-אפשר להסתמך על כושר ההרתעה והנסיונות הדיפלומטיים של ארה"ב. הממשלה שלנו צריכה לקחת אחריות מלאה על בטחון המדינה ולנקוט כל פעולה הדרושה למניעת ההתחמשות הגרעינית של אירן בלי להסתמך על ידידינו האמריקאיים.

הכותב, עו"ד כלב מאיירס, הוא מייסד מכון ירושלים לצדק