אולמרט וזוגתו בתיאטרון? צאו מהאולם מיד!

כבר למעלה משנה, מתפרסמות בתקשורת תחזיות על קיצה הממשמש ובא של ממשלת אולמרט. למחרת פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, בישרו הכותרות שראש הממשלה הוא פגר פוליטי. התחזית הזו, "הוא גמור", חזרה והופיעה מאז אחרי הדו"ח הסופי, עדות טלנסקי ובימים אלה, בעקבות הניהול הטרגי-קומי של המו"מ עם חמאס וחיזבאללה.

יש כמובן מניעים שונים לכתיבת פרשנויות כאלה. כמה כותבים, יש לקוות שמיעוטם, עושים זאת כמניפולציה, מתוך נסיון לעצב את המציאות לפי רחשי ליבם. פרשנים אחרים מודעים לתפקידה של התקשורת כבידור המוני ולכן משמיעים להמון מנגינה שערבה לאזניו – במקרה זה, נבואות על התפרקות ממשלת אולמרט-ברק, המאוסה ביותר בתולדות המדינה. הסיבה השלישית וכנראה הנפוצה ביותר לתחזיות על גסיסתו הפוליטית של אולמרט, היא חוסר הבנה בסיסי של מושג ההישרדות.

אם טרם שמעתם את התחזית שבעוד כמה דורות יתהלכו בינינו אנשים בעלי שש אצבעות, אות הוא שאתם מבלים מעט מדי במקומות שבהם מדברים על מדעי הטבע (וכנראה שיותר מדי בקריאה על דליה איציק). הרציונל מאחורי נבואת ההדיוטות הזו הוא, שבעידן הטכנולוגי יש לחץ אבולוציוני לכיוון תכונות שמקלות על הקלדה ושימוש במכשירים מסובכים.

התחזית הזו מבטאת חוסר הבנה בסיסי של רעיונות האבולוציה. הסיבה לכך שתכונות נעלמות או מופיעות, אינה איכות החיים של בעליהן או מידת תרומתם לתיקון העולם. רק גורמים המשפיעים על מספר הצאצאים של הפרט, לוקחים חלק במשחק האבולוציוני. הסטטיסטיקה מלמדת שאנשים נחשלים נוטים להוליד יותר ילדים מאשר אחיהם המשכילים. העובדה הזו משמעותית הרבה יותר לתהליך הברירה הטבעית, מאשר האבחנה ש-IQ תלת ספרתי ושש אצבעות משפרים את רמת החיים.

הרעיון מובן מאליו, אבל בכל זאת נשאר סתום בפני רבים: בכל מערכת – אורגנית, אקולוגית או פוליטית - הקריטריון היחיד להישרדות הוא היכולת להישאר בחיים. מי שסבור שהזן החדש והאלים של הציניות המושחתת שמתרבה במהירות במסדרונות השלטון הישראלי, ייכחד רק משום ש"ככה אי אפשר להמשיך", צריך לעיין בכלל שניסח בזמנו הסופר קורט וונגוט: "ככה זה". אולמרט, ברק, קדימה, הליכוד, ש"ס ומפלגת הסמרטוטים, הם חלק ממוטציה פוליטית-חברתית שתישאר שלטת כל עוד לא יימצא כוח שידחוק אותה החוצה. ככה זה.

בראיה טכנית, המוטציה הזו מתבקשת. השלטון הוא, בשורה התחתונה, מחוזם של אלה שרוצים לשלוט. אם גורמים כמו בושה, מצפון ואחריות היו בעבר גורמים מעכבים בדרך לשררה, הטבע מלמד שברגע שמתפתח זן שאינו מוגבל על ידי מכשולים אלה, הוא נמצא בעמדת יתרון על מתחריו. כמו כל שורד מוצלח, הזן הזה מבצר את אחיזתו בשטח על ידי סילוק מתנגדים והקמת מחסומים שמקשים על כניסת כוחות חדשים. התוצאה היא שלבוחר הישראלי, לכאורה הריבון בשיטה הדמוקרטית, אין כיום נשק שיכול להדביר את נגיף השקר והשחיתות. הוא יכול רק לבחור בין אלטרנטיבות מתוך אותו מצע מזוהם. גם אם נתניהו אינו מתקרב לרמת הציניות והאופורטוניזם של אולמרט וברק, הרי שמפלגתו היא אחד מבתי הגידול העיקריים של הנגיף.

ייתכן מאד שהתהליך הזה הוא בלתי הפיך ומייצג מגמה בלתי נמנעת של השחתת הדמוקרטיה. מי שרוצה בכל זאת רוצה לחתור לשינוי, צריך להבין שהמוטציה הפוליטית החדשה עמידה בפני התרופות הישנות. התקווה שאולמרט, ברק או העסקנים הסרים למרותם יפעלו מכוח בושה או אחריות לאומית, אין לה על מה להיסמך. כדי ללחוץ עליהם, צריך לגרור את המאבק למקומות שהיו עד היום מחוץ לתחום ולגרום להם אי נעימות ברמה האישית.

לא מדובר דווקא על אלימות. צריך להתחיל בהכרה שמדובר באנשים שנוכחותם אינה לגיטימית באף מסגרת של חיינו. אולמרט מגיע לחנוך אגף בבית הספר? משאירים את הילדים בבית ומסבירים להם שאנחנו לא מסתובבים ליד אנשים כאלה. ברק וזוגתו נכנסים לאולם קונצרטים? הקהל קם, בגועל מאופק, ויוצא מהאולם. "פואד" או איתן כבל התיישבו בשולחן שלידכם במסעדה? זה הרגע להזמין חשבון ולהסתלק בשאט נפש (ואם אתה המלצר – אל תתבייש אם נפלט לך עיטוש על המנה שהזמין רוני בר און. קורה.). עוד מקום לשינוי הוא מושג "צנעת הפרט" של העסקנים. מידע על בגידות, מפגשים עם נערות ליווי וכיוצא באלה, צריך לצאת מהמחשכים ולדלוף לתקשורת. חסיון רפואי? לפוליטיקאים לא כדאי לבנות עליו, יותר מדי ידיים כועסות נוגעות בתיקים. המוטציות הפוליטיות החדשות צריכות לדעת, ששבירת הכללים היא דרך דו סטרית.