אם גלשתם קצת באתרים של רשתות חברתיות, בוודאי שמתם לב שכולם מזכירים קצת את אינדקסי האתרים החיפוש שקדמו למנועי החיפוש הראשונים: למרות שהם קיימים בזכות מערכות סופר-ממוחשבת, הכל נעשה בהם באופן ידני, על ידי המשתמש. לי, למשל, אין כרטיס במייספייס. למרות שמידע אודותיי קיים ברשת למכביר, אף אחד מהמשתמשים במייספייס לא ידע לעולם שאני קיים. ובהרחבה: גם מי שמחפשת לצאת עם מישהו בדיוק כמוני אבל גולשת באתר שידוכים אחר מזה שאני גולש בו לא תגלה אותי, ולכן לעולם לא נמצא זה את זו; ואפילו קבוצת השירה בנהריה, שמשוועת לעוד חברים, לעולם לא תהיה מודעת לקיומי, כפי שאני לא אהיה מודע לקיומה.
הרשת מורכבת ממאות מיליונים של משתמשים, ורובם מחפשים ליצור קשר עם משתמשים אחרים כדי להכיר, כדי לקשור קשרים עסקיים, כדי להחליף קבצים אבל הפתרונות המוצעים להם מזכירים את העולם הישן, זה שמחוץ לרשת. אם בעולם הפיזי יש הגיון לפתוח כמה מועדונים חברתיים, למשל, משום שכתושב תל אביב, מועדון הממוקם בחיפה לא יסייע לי, הרי שההגיון הזה לא תופס בסביבה ממוחשבת. ריבוי האתרים העוסקים ברשתות חברתיות, למשל, לא מספק לי שירות יותר טוב, משום שהוא מציע קלות גישה או גיוון. במערכת ממוחשבת, הגיוון וההתאמה האישית יכולים להיות חלק מאותה מערכת. לדוגמא, שירות שיתוף הקבצים BitTorrent מתגאה בעשרות תוכנות שונות, שהמשתמש יכול לבחור מביניהן, ושכולן מתחברות לאותה הרשת בדיוק.
כלומר: אפשר לקשור את כל משתמשי האינטרנט המעוניינים בכך ברשת חברתית אחת, מאוחדת, שכל משתמש היה יכול להשתמש בה כרצונו (להיכרויות, לשיתוף מידע מקצועי, לחיפוש עבודה) ושכל משתמש היה יכול לגלוש בה כרצונו (דרך אתר אינטרנט מתמתחה או דרך תוכנה שמישהו כתב למטרה הזו). החזון הזה בדיוק עמד בפני מפתחי פרוייקט foaf שהם ראשי תיבות ל"חבר של חבר".
חברים יש במחשב
דף הבית שלי, או הבלוג שלי, יכול לתת לקורא הממוצע פרטים לגבי: איך קוראים לי, איפה אני עובד או מה אני לומד, מי הם החברים שלי, וכן הלאה. אבל עד שנפתח מחשבים שמסוגלים לקרוא שפה אנושית טוב כמונו, היכולת של כל מערכת ממוחשבת לאסוף את המידע הזה ולשמור אותו באופן שניתן לבצע בו חיפושים היא מוגבלת. אם אנחנו רוצים ליצור רשת חברתית אמיתית שבה אני אוכל לחפש מישהי לצאת איתה הערב למועדון קריאת השירה שלי אנחנו צריכים לתת למחשבים שלנו משהו שהם יוכלו לעכל.
foaf הוא משהו שמחשבים יכולים לעכל: המבנה שלו גם פשוט ומודולרי, כך שכל אחד יכול להזין בו דברים שמעניינים אותו: אני יכול לציין בקובץ ה-foaf שאני יוצר לעצמי את רשימת החברים שלי, שגם להם יש דפי בית; את התמונה שלי, ואת רשימת ספרי השירה שתרגמתי מסינית; ואילו מישהו שמתעניין בקשרים מקצועיים יכול לציין בקובץ פרטי התקשרות ואת השירותים שהוא יודע להעניק. אם, תיאורטית, לכל גולש יהיה דף בית שמכיל קובץ כזה, יהיה לנו אוסף עצום של מידע גולמי, המוכן לשימוש. מה עושים עם זה?
העניין המייאש הוא, שכרגע לא עושים יותר מדי. הקהילה שמפתחת את foaf מדברת על שירות היכרויות, ועל תוכנות אחרות. הרבה יישומים בפועל לא קיימים כרגע. בעתיד נפתח את המחשב ונפעיל תוכנה, או כמה תוכנות, המנהלות את הרשת החברתית שלנו. באמצעות יישום אחד נוכל לראות רשימה של כל החברים המקוונים שלנו ולנהל איתם שיחה; יישום אחר, הפועל על אותה רשת, יצביע בפנינו שהבלוג של שניים מהאנשים שאנחנו קוראים התעדכן, ויפנה אותנו לקרוא את ההודעות החדשות; יישום שלישי יאפשר לנו לגלוש בין הרשתות החברתיות ולמצוא אירועים מקומיים בעיר שלנו (כמו אירוע הקראת שירה בנהריה) ויישום רביעי יגלה לנו שחברה טובה של חבר טוב של חברה טובה שלנו התפנתה לא מזמן ומחפשת מישהו לצאת איתו.