ההיסטוריה של הספאם

הודעת האימייל הראשונה נשלחה ב-1971. אז האינטרנט היה עדיין פרויקט אקדמי בחסות צבא ארה"ב, ואיש לא העלה בדעתו להשתמש בו לצרכים מסחריים. הראשון שעשה את הקפיצה הזו היה אחד שכינה את עצמו "דייב רודס", והפציץ ב-1986 את קבוצות הדיון של יוזנט (Usenet) בהודעות שנשאו את הכותרת המבטיחה "עשו כסף מהר!" ועסקו במשחק פירמידה. ב-1994 שלח תלמיד במכללת אנדרוז הודעה לכל קבוצות יוזנט בנושא אסונות עולמיים כהוכחה לשובו הקרב של ישו לעולם.

באותה שנה נולד הספאם (דואר הזבל האלקטרוני) בגרסתו המודרנית כששני עורכי דין בשם קנטור וסיגל יצרו תוכנה ("בוט") למשלוח אוטומטי של הודעות לקבוצות דיון. נושא ההודעה שלהם עדיין מוכר לגולשים כיום – "בואו להשתתף בהגרלת הגרין קארד". השניים הותקפו בחריפות על ידי קהילת האינטרנט של אותם ימים, ורבים אף הפציצו אותם בנאצות ואיומים בדוא"ל ובפקס, אך שום דבר אל הרתיע אותם והם סירבו בתוקף להתנצל על מה שרבים ראו כהרס האינטרנט. השניים גם כתבו ספר שכותרתו "איך לעשות הון באוטוסטרדת המידע", אבל היוזמה הזו שלהם לא צלחה והם שקעו שוב באלמוניות הראויה להם. בתגובה לפעילות ההמונית של קנטור וסיגל נולדה גם תוכנת האנטיספאם הראשונה, שכונתה "CancelMoose".

בדצמבר 1994 נולדה תופעת הספאם בהגדרתה הנוכחית – משלוח המוני של הודעות בדואר האלקטרוני. באותו חודש גם נולדה תרמית האימייל הראשונה – אזהרה מווירוס כוזב והוראות איך "לתקן" אותו – על ידי מחיקת קובץ חיוני למערכת ההפעלה. ב-1995 החלו להתבלט "מלכי" הספאם הראשונים ונמשכו הניסיונות לחסום את המטרד העולה. באוגוסט אותה שנה נרשם ציון דרך חשוב כשהוצעה לראשונה למכירה רשימה של שני מיליון כתובות דוא"ל. בנובמבר 95' נולדה "רשימת ההסרה" – האפשרות ששולחי ספאם מציעים כביכול, לבקש את הסרת הכתובת מרשימת התפוצה שלהם. בפועל, שליחת בקשה להסרה מהרשימה משמשת את שולחי הספאם כאישור שאכן מדובר בכתובת פעילה שאפשר ורצוי להפציץ עוד ועוד.

ב-1998 דנה ישיבה של "אגודת האינטרנט" (ISOC) בבעיית הספאם, והחלו הדיונים הראשונים בנוגע לחקיקה בנושא – למרות חששות כבדים מצד אנשי האינטרנט מפני מעורבות ממשלתית. עם תום המילניום גברה מאד תופעת תרמיות הווירוס, ונולד ז'אנר חדש: התרמית הניגרית, שבה מיליוני אנשים בעולם קיבלו משום מקום הצעות לסייע לאנשי עסקים מהעולם השלישי לחלץ מיליוני דולרים מארצותיהם, אם רק ימסרו את פרטי חשבונות הבנק שלהם. התרמית הזו מכונה "ניגרית" מפני שתושבי ארץ זו היו הראשונים לבצע אותה. בשנים אלה גברה בעיית הווירוסים – קבצים מזיקים שצורפו להודעות דוא"ל בעלות שורת תוכן מושכת ("בדיחה מצחיקה", "תמונה גדולה!" "רוצה לפגוש אותך" ועוד). חלק מהווירוסים היו סתם מרושעים, וגרמו לשיתוק המחשב הנפגע. אולם אחרים הדביקו את המחשב בתוכנות ריגול שקצרו מתוכו כתובות אימייל ועקבו אחרי הרגלי הגלישה של בעל המחשב, הכל כדי לסייע למפרסמים למקד את פניותיהם הלא רצויות.

ב-2003 הגיע היקף הספאם העולמי לשני מיליארד הודעות ביום. חלק גדול מהספאם היה פורנוגרפי באופיו והציע תכשירים להגדלת איבר המין, תמונות וקטעי וידאו וקישורים לאתרים ועוד. אבל היה גם המון ספאם שהציע כרטיסי ברכה, הכנת אילנות יוחסין, תרופות ללא מרשם ואלף ואחד דברים אחרים. בסוף שנה זו העביר הקונגרס האמריקאי חוק ראשון בנושא. החוק לא אסור על משלוח המוני של הודעות ללא הזמנה קודמת, אבל חייב את השולחים לצרף להודעות כתובת פעילה לצרכי הסרה מהרשימה. במקביל סירבו בתי המחוקקים של ארה"ב לחייב את המפרסמים לציית לרשימות חסימת ספאם אליהן יוכלו גולשים להירשם. עם זאת, החוק לא סייע להפחית את נפח הספאם, משום שהמפרסמים פשוט עברו להשתמש בשרתים שמוקמו בארצות שאינן כפופות לחוק האמריקאי. עם זאת, ב-2004 הורשעו כמה מפיצי ספאם על פי החוקים החדשים, ובדצמבר חויבו שלוש חברות לשלם לספקית אינטרנט פיצויים בסך מיליארד דולר. השנה העבירה קליפורניה חוק נגד תוכנות ריגול וחייבה חברות תוכנה לגלות למשתמשים מתי התוכנות שלהם מתקינות במחשביהם תוכנות ריגול כאלה.

המאבק בספאם נמשך, אבל כרגיל במקרים אלה הכסף מדבר, ומפיצי הספאם נמצאים שניים-שלושה צעדים לפני המחוקקים. כיום מהווה הספאם כ-35% מכלל הדואר האלקטרוני בעולם. 75% מהספאם בעולם מקורו בארה"ב, אולם טייוואן היא בירת הספאם העולמית, ורוב דואר הזבל נשלח ממנה.

הגדרות:
ספאם (Spam)– דואר אלקטרוני מסחרי שנשלח ללא בקשה.

ספייוור (Spyware - תוכנת ריגול): תוכנה המותקנת אוטומטית במחשב, עוקבת אחר פעילותו באינטרנט וקוצרת מתוכו כתובות דוא"ל, הנשלחות למפעילי התוכנה

ספאם-וור (Spamware) תוכנה השולחת הודעות דוא"ל בהיקף נרחב.

וירוס – תוכנה המתקינה עצמה במחשב עם היפתחה ומזיקה לפעילותו. גם ספייוור יכול להיחשב כווירוס בהיותו גוזל משאבי מערכת ומאט את פעילות המחשב.

בעברית הוא נקרא דואר זבל – שזה מאוד הגיוני, אנחנו מקבלים דואר וזורקים אותו לזבל. אבל באנגלית הוא נקרא ספאם, למה?. ובכן את הספאם המקורי – שהוא בשר חזיר בקופסת שימורים, פיתחה חברת Hormel. בתקופת מלחמת העולם השניה, ייצרה הורמל 20,000 טונות של ספאם ושלחה אותו לחיילים.

על פי החישובים, בארה"ב נאכלות 3.8 קופסאות של ספאם בכל שנייה. עד שנת 1959 נמכרו בעולם מליארד קופסאות של ספאם ובשנת 1993 המספר כבר עמד על חמישה מליארד.

אבל מה הקשר לדואר זבל? ובכן, הקשר הוא מונטי פייטון, קבוצת הקומיקאים האלמותית שהגדירה מחדש את ההומור בשנות השבעים. אם יש משהו שמשותף לגיקים בכל העולם, זה הצורך העז שלהם לדקלם בע"פ מערכונים של חבורת מונטי פייטון.

אחד המערכונים הפופולריים יותר היה מערכון ה-Spam, בו מגיע זוג למסעדה ומגלה שלכל פריט בתפריט נוסף בשר חזיר מקופסה (ספאם), כך הם יכולים להזמין: ספאם, נקניקיות וספאם, חביתה וספאם, ספאם שעועית וספאם, ספאם ספאם נקניקיות ספאם חביתה וספאם וכן הלאה.. וכן הלאה...

בדומה לתפריט של מונטי פייטון, גם דואר הזבל מגיע בכמויות ומכל מקום, גם אם אתה לא ממש אוהב אותו. ספאם ספאם ספאם וספאם.