וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חדשושים והמצאות

עינת חורשי

14.11.2006 / 9:53

מסע השורשים של עינת חורשי למעמקי ביצות גאדג'טיה ממשיך ומגיע לתחנה קלאסית: השלט הרחוק

שימו לב לפיסת הענתיקה הזו: שלט הטלוויזיה המסחרי הראשון - ה-Zenith Space Comand 400. כפי ששמו מרמז, היה זה הדגם הרביעי של חברת זנית. על הראשון אין מה לומר הרבה: קראו לו Lazy Bones, ובהיותו שלט לא אלחוטי, הוא כלל חוט מאריך שחיבר בינו לבין הטלוויזיה. היו בו כפתור On/Off וכפתור להחלפת ערוץ טלוויזיה, שעשה זאת בדרך הישנה: הוא שלט על כפתורי התדר האנלוגיים, ואלו גלגלו את שנתות התדרים מעלה או מטה, עד שהצופה הגיע לערוץ אחר. אבל כבר אז, ב-1950, התשוקה למכשירים אלחוטיים פיכתה בצופים, וחברת זנית, שחלשה על השוק, שינסה מותניים כדי לספק לעם את מבוקשו.

נדלג על הרעיון המקורי הבא ועל הדרך המשעשעת בה נכשל, ועל הרעיונות שנפסלו עוד בטרם הגיעו לפס הייצור, ונעבור היישר לשנת 1958, לדגם המסחרי שקנה אחיזה בשוק: ה-Zenith Space Cpmannder 400. בתוך תיבת אלומיניום שמשקלה 230 גרם, קובעו ארבעה לחצנים קשיחים: הפעלה/כיבוי של הטלוויזיה, השתקה (mute)/הפעלה של הווליום, לחיץ נוסף עבור חיפוש ערוצים עולה, ולחיץ לחיפוש ערוצים בתדרים יורדים.

כנגד ארבעת הלחצנים, שכנו בתוך קופסת השלט ארבעה מוטות אלומיניום באורכים שונים, והקשה על כל אחד מהם (באמצעות לחיצה על השלט) הפיקה תדר על קולי בעל צליל שונה. בתחילה היה זה תדר גבולי בן 18,000 מחזורים, אך אחת מנשות הפיתוח בצוות התלוננה על הצליל הנוראי ואיימה לפרוש מתכנון המוצר. התדרים הוחלפו למשהו שבני אדם לא יכלו לשמוע, אך אז התברר שכלבים נוטים לילל במצוקה בכל פעם שמישהו משתמש בשלט.

אנשי המכירות של החברה היו נגד השימוש בבטריות - בטענה שאם הבטריה תפסיק לעבוד הצופים יחשבו שהבעיה נעוצה בטלוויזיה ולא בשלט. זנית נדרשה להוסיף לכל מקלט שש שפופרות ואקום, והעלתה בכך את מחירו של השלט ל-100 דולר, כשליש ממחירה של טלוויזיה באותה תקופה. כיוון שהשלטים נמכרו ברובם ביחד עם מקלטי הטלוויזיה, זינקו מחירי המקלטים ב-30 אחוזים. לצופים זה לא הפריע, והטלוויזיות בעלות השלט נחטפו כמו לחמניות טריות, והצרכנים הפנימו שצפייה בטלוויזיה אינה חד כיוונית - פתאום גם להם היה כוח, והם יכלו להביע אי שביעות רצון באמצעות החלפת ערוץ או השתקה של הקול בזמן הפרסומות. זו בדיוק התגובה אותה יוג'ין מק'דונלד, מייסד זנית, קיווה להשיג. ובאמת, כרזות הפרסום של השלט פיתו את הצרכנים באמצעות סיסמאות כמו "פשוט ניגעו בכפתור כדי להשתיק את קולן של פרסומות ארוכות ומעצבנות". לדבר היו שתי השפעות מיידיות: תחנות הטלוויזיה הפנימו את המסר והפכו תחרותיות יותר, כשהן מנסות לספק לקהל את מה שהוא רוצה לראות. וכמו כן, יחסיהן של משפחות רבות התערערו כמעט עד כדי גירושין, בקרב מי יחזיק אצלו את השלט, ואיתו גם את השליטה בערוצים.

השלט היה פופולרי כל כך, עד שגם מספר שנים לאחר מכן, יצרנים של שלטים מתחרים השתמשו באותה השיטה בדיוק. אם מדקדקים, הש(ל)יטה העל-קולית שלטה במשך 25 השנים הבאות, הגם שבאמצע הדרך השלטים זכו סופסוף לקבל את הבטריות שלהם ובהתאם - שפופרות הואקום הוחלפו בטרנזיסטורים (השבבים, לא הרדיו הקטן). רק בשנות השמונים עברו שלטי הטלוויזיה לטכנולוגיה שונה - אינפרה אדום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully