מה מחירו של סמסטר אבוד?

הטוקבקים, כדרכם, מקוטבים: מאלה שכותבים "יאללה קרציות תנו כבר ללמוד", דרך אלה שמעודדים "יישר כוח - לא לוותר", ועד לחברים שמצהירים "אדום עולה - לא רק בבלומפילד". יו"ר התאחדות הסטודנטים, איתי שונשיין, מתמוגג מהתמיכה, וכבר למד להשיב בנחת על אש המבקרים. "כשעופר עיני מנהל משא ומתן הוא לא פוליטיקאי?", הוא שואל.

ולא ששונשיין מסתתר מאחורי משהו או מישהו: הוא עצמו חבר מפלגת העבודה, ופוליטיקאי מבטן ומלידה. מאחוריו קדנציות במועצת התלמידים של בית הספר "אחד העם" בפתח תקוה, במועצת התלמידים הארצית ובסניף מפלגת העבודה. עכשיו, במקביל לניהול השביתה, הוא מתכנן להסתער על עיריית ראשון לציון עם רשימת צעירים חדשה.

שונשיין, כמובן, לא רואה במקצוע ייעוד לכל החיים. לדבריו, הוא יפרוש לעת זקנה, כשיהיה בן 35. לשם כך הוא לומד עכשיו משפטים במכללה למינהל. הוא לא חולם להיות עורך דין מהסוג שמכתת רגליים בין אולמות של בתי משפט, או טורט את עיניו על מאות עמודים של חוזים מפולפלים. במקום זאת, שונשיין מתכוון להיות השותף שמביא את העסקות למשרד, "כי אלה גם עושים הכי הרבה כסף".

אבל בינתיים יש לשונשיין שביתה על הראש. "אתה יודע מה זה ללכת לישון בארבע בבוקר, ולקום בשבע וחצי עם 30 הודעות במשיבון?" הוא שואל. וזה עוד לפני שרצת בפריימריס של המפלגה.

איתי זה שם יפה, אבל כמעט כולם קוראים לו שונשיין - חוץ מאמא, החברה תמר, והמזכירה בהתאחדות. אפילו כשהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, כמו שפוליטיקאים עושים לפעמים, הוא קורא לעצמו שונשיין. זה נוח, במיוחד כשלחברו להנהגת המאבק, יו"ר ארגון הסטודנטים, קוראים איתי ברדה.

המאבק לא פשוט. באין שר אוצר נוטל עליו ראש הממשלה אהוד אולמרט את המאבק בסטודנטים, שדורשים מהממשלה לקיים את ההבטחות להפחית באופן משמעותי את שכר הלימוד באוניברסיטאות. בסיבוב הקודם הכניעה ועדת וינוגרד את משרד האוצר, אבל כעת דורש המשרד דווקא להעלות את שכר הלימוד. לשני הצדדים יש נימוקים כבדי משקל ומגוחכים בעת ובעונה אחת, שניהם נשענים על מושגים מעורפלים כמו "צדק חברתי", "חלוקה הוגנת" ו"תועלת למשק", וכרגיל, כולם יודעים שההכרעה תהיה פוליטית. אולמרט טוב בפוליטיקה. אבל שונשיין הוא סטודנט מהיר תפישה וכריזמטי, שקור הרוח שלו ויכולתו לדבר בשלווה על יריביו מזכירים את אלה של מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה - ואין הכוונה לעלבון.

פקידי האוצר, שמדרבנים את אולמרט להיאבק בנחישות בסטודנטים, מתקשים להמר על ניצחונו. יש להם תחושת דה-ז'ה-וו. לפני שש שנים הפעילו הסטודנטים לחץ כבד על ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, ודרישה להפחית את שכר הלימוד. ברק, ראש ממשלה מותקף ובלתי פופולרי באותה עת, נלחץ והקים ועדה בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה לא התבקשה לבחון את שכר הלימוד באוניברסיטאות, אלא לקבוע מתווה להפחתתו. באוצר כמעט התעלפו כשהגיעו אליהם ההמלצות להפחתה מדורגת של כ-50% בשכר הלימוד. הממשלה קיבלה את ההמלצות, אבל יישמה אותן באופן חלקי בלבד, ועד היום הופחת שכר הלימוד בכ-26% באוניברסיטאות.

ערב מלחמת לבנון השנייה, כשאולמרט נהנה עדיין מפופולריות סבירה, הוא השתכנע להקים ועדה שתבחן מחדש את שכר הלימוד. בראש הוועדה הועמד אברהם (בייגה) שוחט, שהיה שר האוצר בממשלת ברק והתנגד להפחתת שכר הלימוד. הסטודנטים לא היו צריכים לחכות למסקנות כדי להבין שבכל הקשור לשכר הלימוד, המלצות וינוגרד עומדות לרדת מהפרק.

אבל כמו ב-2001, גם כעת עומד מול הסטודנטים ראש ממשלה חבול, שמנסה בכוחותיו האחרונים לקושש זרדי אהדה ציבורית. מבחינה זו הוא יריב מוחלש לסטודנטים, אבל הוא לא מתכוון לוותר להם ללא קרב - וכדרכו, אולמרט מכה גם מתחת לחגורה: לשכתו הודיעה לעיתונאים שברדה ושונשיין הם לא פחות משני פרחחים. "על הבוקר קיבלתי SMS מאמא שלי. היא מאוד לקחת ללב, וכמעט בכתה. רצתה לכתוב לאולמרט מכתב. אני לא מתרגש", אומש שונשיין.

במאבק גם הפיצו אנשי אולמרט כי שונשיין מונע על ידי חבר מפלגת העבודה ח"כ דני יתום, וכי חברו ברדה מקבל גיבוי ותדרוך מצד איש הליכוד ח"כ גדעון סער. "אני לא מתבייש בזה שאני איש מפלגת העבודה מילדות ומבית, אבל דני יתום בכלל לא מדבר איתי כי אני לא תומך בו בפריימריס", אומר שונשיין, "וברדה הוא אולי מצביע ליכוד, אבל לא פעיל פוליטי".

בלשכת ראש הממשלה מתחממים גם לאורם של קולות הסטודנטים שאינם מזדהים עם השביתה. שכר הלימוד הוא בהישג ידם של רוב הסטודנטים, וחלק גדול מהם פשוט רוצה שיניחו לו לסיים את שנת הלימודים בשקט. אם המוסדות האקדמיים יממשו את איומיהם ויבטלו את הסמסטר או את שנת הלימודים כולה, חלק גדול מהסטודנטים עלול לספוג נזק כלכלי גדול יותר מכל הפחתה או הקפאה ששונשיין עשוי להשיג בעבורם.

בתחילת השבוע טענו אנשי אולמרט ומשרד החינוך כי הגיעו להסכמה עם מרבית ראשי אגודות הסטודנטים על הסדר להפסקת השביתה, אבל שונשיין סירב לחתום על ההסכם. "הם משקרים", הוא קובע נחרצות. "ראשי האגודות שהם כינסו לא חתמו איתם על שום הסכם בראשי תיבות, כי רק לי יש סמכות לחתום. אנשי משרד ראש הממשלה עשו להם התשה, וסגרו אותם בחדר במשך 12 שעות. הם אפילו לא ידעו על מה הם מסכימים", אומר שונשיין ומוסיף: "אם זה נכון שבבאר שבע מתנגדים לשביתה, אז איך באו כמעט 1,000 סטודנטים בלילה ואיימו לשרוף את משרדי האגודה אם מפסיקים את השביתה?"

על כמה תתפשרו?

אמרו לי שוועדות לא מתפרקות אלא רק מתמסמסות, אז המשימה שלי היא למסמס את ועדת שוחט. אנחנו מוכנים להתפשר על 5,000-7,000 שקל בשנה. אנחנו גם דורשים להחזיר מיליארד שקל שהופחתו מתקציבי המוסדות להשכלה גבוהה בשנים האחרונות".

הסטודנטים מרוויחים מהשכלתם. מדוע שלא ישלמו תמורתה מחיר ריאלי?

"מי שמשתכר יותר משלם יותר מס הכנסה, ובדרך זו המדינה מקבלת החזר על השקעתה בסטודנטים. אם הם לא היו לומדים, הם היו משלמים לה פחות מס הכנסה. זה נכון גם אם רוצים להטיל שכר לימוד לפי מבחן ההכנסה של ההורים: הורים עשירים יותר משלמים יותר מס הכנסה".

שונשיין גם מתנגד להצעת משרד החינוך להעניק לסטודנטים שמתקשים לממן את שכר הלימוד הלוואות, שיוחזרו כשהסטודנט יסיים את לימודיו ויתחיל לעבוד. "ואם הסטודנט לא ימצא עבודה?" הוא מקשה, "או שהוא ירוויח מעט? אחרי הלימודים צריך להסתדר, לקנות דירה, להקים בית. אתה יודע כמה בוגרי אוניברסיטאות לא עובדים במקצוע, או נאלצים להתפרנס מעבודות לא מכניסות?"

שונשיין עצמו מסודר לא רע, במונחים של סטודנט מעיר שדה. הוא משתכר בעבודתו בהתאחדות 5,500 שקל לחודש פלוס הוצאות, וגר בדירה שכורה בשכונת נווה ים בראשל"צ עם החברה ושותף נוסף. נראה שעם סיום הלימודים יסייע לו עברו העסקני יותר מאשר תעודת בוגר הפקולטה למשפטים.

כעסקן מנוסה, גם אם לא ותיק, שונשיין יודע כמה דברים על ניהול קמפיינים - והוא מנסה, עם מעט סיוע מפרסומאים ויועצים אסטרטגיים, למתג את המאבק. במקרה או שלא במקרה נבחר הצבע האדום כסמל להתארגנות, שמכונה בפי שונשיין "המחאה האדומה".

שמעת על דני בנדיט-כהן ("דני האדום"), מנהיג הפגנות הסטודנטים בשנות ה-60' בצרפת?

"שמעתי עליו. הוא היה פה לא מזמן והופיע באוניברסיטת חיפה. לא הלכתי לפגוש אותו, לא היה לי זמן. אני לא קורא ספרים על מהפכות".

אבל הפגנות סטודנטים תמיד מזכירות משהו אחר, בעיקר כשהן אלימות. במהלך אחת ההפגנות בתל אביב ספג שונשיין מכות משוטרים, שהובילו אותו לבילוי מפוקפק של לילה בחדר מיון.

זה מאבק של איגוד מקצועי או ניסיון להוביל שינוי חברתי?

שונשיין בטוח שהוא נאבק על דמות ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. לא פחות. "אני מאמין שההשכלה והחינוך הם לכולם. המדינה צריכה להשקיע ביסודות שלה, בהון האנושי. לממשלה אין שום מדיניות חברתית, הכל עובד כאן דרך כיבוי שריפות ותכתיבים וביורוקרטיה של משרד האוצר".

חלק לא מבוטל מהרטוריקה של שונשיין מוקדש לטענה כי השירות הצבאי מחייב השתתפות גדולה של המדינה בשכר הלימוד. "אתה נותן שלוש שנים והתמורה היחידה היא לחיות כאן. מי היה בלבנון במלחמה? אנחנו, הסטודנטים".

אבל ועדת שוחט הוקמה כדי לבחון את בעיות ההשכלה הגבוהה בראייה כוללת וארוכת טווח.

"בוועדה לא יושבים אנשי רוח או הוגים, רק כלכלנים עם דעות ניאו-ליברליות. למה שלא תהיה נציגות לסטודנטים? האוצר כבר סימל את העיגול מסביב למטרה. זו מדיניות של הפרטה של פקידי האוצר שמחפשים מגזרים חלשים. בכל מקום מקצצים, זו השקפת עולם".

שונשיין מתוסכל מהיחס המזלזל של ראש הממשלה. הוא היה מת להיכנס אתו לפגישה, להסביר, לנמק, ולסגור עניין עם בעל הבית האמיתי. אבל אולמרט מנוסה במשא ומתן, ובינתיים מאפשרים לשונשיין להיפגש רק עם דרג היועצים: היועץ הבכיר ואיש סודו של אולמרט עובד יחזקאל, ויו"ר המועצה הכלכלית מנואל טרכטנברג. לפני חודשיים גם פגש שונשיין את שוחט.

המפגשים השאירו אצלו בעיקר דחף להמשיך להיאבק. עד הסוף. "מנואל טרכטנברג אמר לי שהמצב הביטחוני יהיה קטסטרופלי ב-2008-2009 כי אין כסף לצבא", מספר שונשיין. "שאלתי אותו 'אם אין כסף, איך זה שיש כסף למפלגות החרדיות? אם הן יצטרפו לקואליציה לא תמצאו בשבילן חצי מיליארד שקל כדי שיתמכו בממשלה?' הוא הציע לי לצאת אז להפגנות".

אחת המנטרות של שונשיין היא שהסטודנטים מוכנים לפשרה. עם זאת, הוא מודה שהוא מעוניין בזכות וטו על ההחלטות של ועדת שוחט. הפשרה שהוא מוכן לה היא ששופט בורר יכריע בין העמדות המפולגות.

את התנהלות הממשלה ככלל, ואולמרט בפרט, הוא תופש כהתנהלות של כריבון שמנסה לדכא את האזרחים. "אני לא נחמד מולם, כי אני צריך להביא הישגים לציבור שלי", הוא אומר.

כמו כל פוליטיקאי ישראלי משופשף, גם שונשיין כבר יודע לדקלם משנות כלכליות ממדינות שמועדפות עליו. כמו נתניהו, הוא מזכיר את אירלנד יותר מפעם אחת, וחוזר על הטיעון של השקעה בהון אנושי, שאחר כך יעלה את התל"ג וימלא את קופת המדינה במס הכנסה. שונשיין גם יודע מדוע הוא דוחה את המודל האוסטרלי שלפיו הסטודנט יחזיר הלוואת עם תום לימודיו: שיטה זו, הוא שוטח, מעודדת את קברניטי הפקולטות להעביר גם תלמידים חלשים כדי שיחזירו את ההלוואה.

שונשיין, בן 29, גדל בפתח תקוה. אביו עובד כקבלן משנה בחברת אוטובוסים פרטית ואמו מורה להתעמלות. עד השנתיים האחרונות בתיכון הוא הצטיין בלימודיו, ואחר כך הידרדרו הציונים. את השירות הצבאי הוא התחיל בתותחנים, ולאחר שהפרופיל הצבאי שלו ירד, הועבר לשירות בשלישות ברמת גן. את תנאי השירות הנוחים הוא ניצל להשלמת תעודת הבגרות.

שונשיין מעיד כי הוא מפרנס את עצמו מגיל 14. במהלך הלימודים הוא עבד כמדריך במכון כושר והיה עוזר לראש עיריית פתח תקוה, יצחק אוחיון. השביתה תפסה אותו על סף סיום התואר הראשון במשפטים (עם תוכניות לתואר השני) במכללה למינהל, ששכר הלימוד בה הוא 26 אלף שקל לשנה.

את מטה המאבק הוא מנהל מהמשרד המבולגן של התאחדות הסטודנטים בתל אביב. משרדי ההתאחדות חולקים קומה עם הסניף השומם של מפלגתו של ראש הממשלה - קדימה. על הקיר לוח לבן גדול, ועליו מצוינים בטוש כל המוסדות האקדמיים בישראל. בצד נרשם "צפי אופטימי" ו"צפי פסימי". למרות החזות של חדר מבצעים, המקום שקט מאוד בשעת צהריים באמצע השבוע; במאה ה-21, המאבקים הגדולים זורמים באתרי אינטרנט, בדואר האלקטרוני ובהודעות טקסט.

המאבק אינו זול, ולהערכת שונשיין הושקעו בו עד כה כ-300 אלף שקל. הכסף הלך בעיקר על פרסום מודעות, פלאיירים, שלטים וחולצות טי, וכן על ייעוץ משפטי של עו"ד בועז בן-צור ותשלום ליועצים אסטרטגיים כמו מוטי מורל וליאור רטברד. הציבור שמייצגת ההתאחדות אולי מורכב מתפרנים, אבל הארגון רחוק מלהיות עני, ומחזיק בקרנות של מליוני שקלים למימון פעילות חברתית ומאבקים מקצועיים.

בשבוע שעבר נחתמה עסקת ענק למכירת 25% מתוך 51% המניות שמחזיקים הסטודנטים בחברת איסתא, בתמורה ל-42.5 מיליון שקל, למנכ"ל החברה אחישי גל ולשותפים נוספים. "החלטנו שמוטב להשקיע את הכסף בתחומים אחרים, ושאנחנו לא רוצים להיות מעורבים בניהול עסקים", מסביר שונשיין את ההחלטה.

הלחצים על יו"ר ההתאחדות לא פשוטים. חלק מהחברים לוחצים להחריף את המאבק. בבאר שבע איימו בסוף השבוע בשביתת רעב והקימו מאהל מחאה בעיר, וסטודנטים אחרים עולים היום לירושלים כדי להפגין מול ביתו של אולמרט בסוף השבוע. אבל מהומות הסטודנטים בחו"ל אינן המודל של שונשיין וברדה.

יש גם פיתויים מסוגים מקובלים יותר. שונשיין טוען שכבר הספיק לדחות טובות הנאה שהציעו לו העבודה וקדימה תמורת השקטת המאבק. שרים הזהירו אותו שהסטודנטים הישראלים לאים ומרוכזים בעצמם. אבל האנרגיות שנחשפו הפתיעו את כולם: את אולמרט, את הציבור, את הסטודנטים עצמם ואולי גם את שונשיין.

המבוי הסתום לא יוביל לאלימות?

"זה מסתמן כמו בלאגן רציני. ייתכן שלא תהיה ברירה אלא להגיע לשם. אני האחרון שרוצה בכך, אבל כשזה ייגמר, לא יהיה כאן ראש ממשלה אחד שירצה להתעסק עם הסטודנטים. הוא יצטרך להיות אידיוט כדי לעשות את זה".

***
איתי שונשיין

גיל: 29

מצב משפחתי: רווק

תפקיד: יו"ר ההתאחדות הארצית של הסטודנטים

משכורת: 5,500 שקל

תפקידים קודמים: עוזר לראש עיריית פתח תקוה

עוד משהו: את לימודי המשפטים מימן באמצעות הדרכה בחדר כושר