פנינה קומפורטי היא יהודייה משיחית. לפנינה קומפורטי יש שתי קונדיטוריות, אחת בגן יבנה ואחת באשדוד. עם פתיחתן הוענקו לשתיהן תעודות כשרות על ידי הרבנות המקומית. ואז הלשינו על פנינה קומפורטי. מישהו הלך לרבנות ואמר שפנינה קומפורטי מאמינה בישו. בתגובה הזדרזה הרבנות לבטל לעסקי משפחת קומפורטי את תעודות הכשרות. במקביל תלו המלשינים בכל רחבי גן יבנה כרוזים המזהירים את הציבור מפניה. זעקה רבתי קמה על העסקים שלה ועליה באופן אישי. סיפור הזוי אך כל כך ישראלי.
פנינה קומפורטי חשה עלבון עמוק ועתרה לבג"ץ בטענה שעסקיה כשרים ושאין כל סיבה לשלילת התעודות. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לרבנות להחזיר את תעודות הכשרות לקונדיטוריות. הרבנות מצידה, כמה לא מפתיע, התעלמה מההוראה ומסרבת בתוקף, גם היום, להחזיר את התעודות. רב העיר אשדוד שיינין אף אמר ביום חמישי בראיון לגלי צה"ל, שאין בכוונתו לציית להוראת בית המשפט.
בארץ ישראל קם העם היהודי?
פנינה קומפורטי נלחמת על פרנסתה. היא טוענת שכתוצאה משלילת התעודות המכירות בעסקים שלה נפגעו. היא עדיין המשיכה לאפות את העוגות שלה תוך הקפדה על חוקי הכשרות היהודית, אבל מה לעשות שחלקים ניכרים של העם בישראל במאה ה-21 מושפעים בהחלטת הקנייה שלהם מהתעודות שלא ברור מה טיבן ומה תכליתן.
החלטת הרבנים באשדוד עולה כרגע בפרנסת משפחתה. יש לתמוך במאבקה הצודק במנגנון העוין של הרבנות, ולברך על החלטת בג"ץ. אך חשוב עוד יותר שנבין ולא נשלים עם המציאות המעוותת, שבמסגרתה סיפורה של קומפורטי נראה טבעי ואפילו צפוי.
יש לשאול את עצמנו אם התוצאה ההגיונית של תקומתה המחודשת של האומה היהודית בארץ ישראל הייתה צריכה להיות שיהודים פשוטים, תושבי אשדוד וגן יבנה, לא יהיו מסוגלים לקנות עוגת יום הולדת בקונדיטוריה של יהודיה משיחית?
לפני מספר שנים ניסיתי לארגן אירוע במקום עבודה הקודם שלי, ומהר מאוד הבנתי שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית. זה לא נוסע בשבת, זה לא אוכל במסעדה לא כשרה ואצל ההוא בבית לא שומרים על חלב ובשר, אז אי אפשר לאכול גם אצלו... ויתרתי, ולא חזרתי על הניסיון. הבנתי שמשהו לא תקין כאן, משהו לא כשורה, משהו לא כשר. הבנתי שעם לא יכול להיקרא עם אם הוא אינו מסוגל לאכול ביחד, לאכול אחד אצל השני, להתיישב לשולחן אחד. וגם לקנות עוגה בקונדיטוריה של יהודייה משיחית.
קשה להאמין שהרבנות תיענה לדרישת הבג"ץ ותחזיר לפנינה קומפורטי את התעודה המיוחלת, אבל בהחלט יש לקוות שעם פרסומה של הפרשה, יימצאו מספיק יהודים טובים שיבואו ויקנו אצלה.