הם התחילו
הממשלה טוענת, כי המלחמה פרצה בגלל ההתגרות האלימה של חיזבאללה בגבול הצפון. ב-12 ביולי, לוחמי הארגון תקפו סיור של צה"ל, הרגו שמונה חיילים ולקחו בשבי שניים נוספים. ישראל החליטה, כי הפעולה הזו מהווה עילה למלחמה, וזכתה לגיבוי מצד ארה"ב ובריטניה, שהצהירו כי פעולת חיזבאללה היא "הפרה חמורה של החוק הבינלאומי".
הנשיא בוש וראש הממשלה בלייר שכחו את הפעמים הרבות בהן ישראל הפרה את החוק הבינלאומי בגבולותיה הצפוניים.
ביולי 1989, ישראל חטפה משטח לבנון את השייח' עובייד. במאי 1994 נחטף משטח לבנון מוסטפא דיראני. השניים האלה, ממש כמו חיילי צה"ל שנלקחו בשבי בגבול הצפון, היו מיועדים לשמש "קלפי מיקוח" במו"מ על שחרור אסירים. על-פי ההיגיון הישראלי-אמריקאי, ב-1989 וגם ב-1994, לממשלת לבנון הייתה לגיטימציה להכריז מלחמה על ישראל.
מאז נסיגת צה"ל מלבנון, מטוסים ישראליים ביצעו מאות טיסות לצורכי איסוף מודיעין בשטח לבנון. ישראל לא הסתפקה בהפרת הריבונות של לבנון, ובמספר הזדמנויות שלחה מטוסי קרב לשטח סוריה. עיתונים שונים ברחבי העולם העלו בשנים האחרונות טענות על מעורבות ישראלית בהריגתם של פעילי טרור על אדמת לבנון. כל הפעולות האלה מהוות התגרות, פרובוקציה והפרה של החוק הבינלאומי.
אי-אפשר לשבת בחיבוק ידיים
העיתוי בו התרחשה הפרובוקציה של חיזבאללה לא היה מקרי: ימים ספורים לפני שנפתחה ועידת ה-G8 ברוסיה, שהנושא העיקרי שעמד על סדר יומה היה גיבוש אסטרטגיה כלל-מערבית נגד תכנית הגרעין האיראנית.
עקיבא אלדר, הפרשן המדיני הבכיר של "הארץ", כתב כי המלחמה הנוכחית היא הצלחה גדולה עבור המשטר באיראן, שהצליח "להפיל בפח" את ישראל. במקום לדון בפעולה נגד איראן, מנהיגי המערב המתועש דנו בדרכים להביא להפסקת אש בלבנון.
ישראל הייתה צריכה לפעול במישור הדיפלומטי בכדי ליצור פעולה רחבה נגד המשטר העוין בטהרן. אלא שאולמרט ופרץ הגיבו מהבטן. "חייבים לשחרר את החיילים החטופים", הם הסבירו.
ככל שעובר הזמן, החטופים הולכים ונעלמים מסדר היום הציבורי. כ-48 שעות אחרי שפרצה הלחימה, כבר היה ברור שיהיה בלתי-אפשרי לשחרר אותם בעזרת מבצע צבאי. אם היעד המקורי של המבצע היה להחזיר הביתה את אלדד רגב ואהוד גולדווסר, הגיע הזמן להודות שהדרך הצבאית נכשלה, ולפתוח במשא-ומתן.
זו מלחמה על הבית
ביום השני למלחמה, שיגר החיזבאללה טיל קטיושה לעבר העיר חיפה. הטיל פגע בשטח פתוח וגרם נזק קל לגדר סמוכה. הטיל העניק לגיטימציה חדשה למלחמה, שהפכה בן רגע ממבצע צבאי להחזרת החיילים החטופים, ל"מלחמת הגנה על הבית".
במילון המושגים של מדינת ישראל, "מלחמה על הבית" מתרחשת כאשר נשקפת סכנה לקיומה של מדינת ישראל. ארגון החיזבאללה, עם כל הכבוד, אינו עונה על ההגדרה הזו. הטילים של חיזבאללה הורגים, משבשים את סדר החיים ופוגעים בכלכלה. אבל מדינת ישראל לא תחדל להתקיים כתוצאה מפעילותו של ארגון הגרילה הלבנוני.
הם רוצחים אזרחים בכוונה, אנחנו נמנעים מפגיעה בחפים-מפשע
מאז תחילת הלחימה נהרגו בלבנון קרוב ל-500 בני-אדם. רובם המוחלט היו אזרחים. מניין ההרוגים לא ברור, מכיוון שעשרות גופות עדיין לכודות מתחת לבניינים הרוסים.
בעיר צור נחפר בור רחב-מימדים, בו נקברו באופן זמני קרוב ל-100 גופות. בכפר מרוואחין הופגז מיניבוס בו נסעו פליטים שבחרו מהכפר בהתאם להוראות צה"ל. רוב הנוסעים נהרגו, הפצועים הגיעו לבית-החולים הסמוך, שסובל ממחסור בתרופות ומהפסקות חשמל. בעיירה נבאטייה נהרגה משפחה בת שבע נפשות כתוצאה מטעות של חיל-האוויר.
בין ההרוגים הלבנונים ישנם יותר ממאה ילדים ותינוקות (וזו ספירה שנערכה לפני הבוקר ולפני כפר כנא). האם ישראל באמת עושה כל שביכולתה בכדי להימנע מפגיעה בחפים-מפשע?
המלחמה תגרום לאוכלוסייה הלבנונית להפעיל לחץ על חיזבאללה
הנחת היסוד מאחורי המשפט הזה היא טרוריסטית. האדם הראשון שאמר אותו במסגרת הסכסוך הנוכחי היה חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, שהסביר לתומכיו כי החברה הישראלית היא כמו "קורי עכביש", ושהדרך להשפיע על מדיניות הממשלה בישראל היא הפעלת טרור נגד האזרחים.
נסראללה האמין שירי הקטיושות יגרום לשינוי במדיניות הישראלית. כפי שזה נראה כרגע, הוא טעה. רצח אזרחים, רבים מהם ילדים, לא יגרום לישראלים לאמץ עמדה פשרנית. ההיפך הוא הנכון: הטרור של חיזבאללה מעורר דחף עז לנקום, להרוג, לחסל, לכתוש.
הפיכתם של חצי מיליון לבנונים לפליטים לא תגרום לאוכלוסיה השכנה להפעיל לחץ על החיזבאללה. היא תגרום לשנאה אדירה כלפי ישראל, ולעוד שנים רבות של איבה ולחימה.
יכול להיות שישראל תתנקש בנסראללה, תהרוג את בכירי החיזבאללה ותשתק את פעילותו של הארגון. ניצחון כזה יהפוך ל[[ניצחון פירוס]] ("עוד ניצחון אחד ואבדנו"). בבוקר שלמחרת המלחמה, לבנון תהיה מדינה הרוסה, משוסעת, עם אלפי הרוגים ופצועים וקרוב למיליון פליטים. זה יהיה ניצחון אדיר לקנאות האסלאמית במדינה.
אי אפשר לנהל דיאלוג, אצלם אין "שלום עכשיו"
ואצלנו?