בחירת רופא בתשלום – הכצעקתה?

סוגיית בחירת רופא בתשלום בבתי החולים הציבוריים, שעלתה שוב לסדר היום בעקבות הצעתו של סגן שר הבריאות לרופאים להסכים להחתמת שעון נוכחות בתמורה לשירותי רפואה פרטית (שר"פ) בבתי החולים, מלווה את מערכת הבריאות בישראל כבר שנים, עם עליות ומורדות באינטנסיביות הטיפול בה. למול מצדדי השר"פ המניפים את דגל ה"זכות לבחור" (ושוכחים לציין שמדובר זכות שנרכשת בכסף), עומדים מתנגדיו, הרואים בהפעלתו פגיעה בעקרון השוויוניות של מערכת הבריאות הציבורית בישראל.

תומכי השר"פ ערים לחסרונות החברתיים הטמונים בו אולם מעלים את הטענה שההיתר לבחירת רופא בתשלום יאפשר ניצול תשתיות ציבוריות של בתי החולים גם אחר הצהריים, יצמצם את נטישת הרופאים מהמערכת הציבורית למערכת הפרטית ויביא לקיצור תורים. ואולם, המציאות מלמדת שנימוקים אלו, הנראים כראויים ומשכנעים, יכולים להיות מושגים גם באמצעות צעדי ארגון וניהול שונים של מערך האשפוז ללא כל צורך בהפעלת השר"פ להשגתם. דוגמה אחת היא הקמת תאגידי הבריאות שליד בתי החולים הממשלתיים; תאגידים אלו הוקמו בדיוק במטרה לקצר תורים, לשפר את רמת ההשתכרות של הרופאים, ולצמצם את נטישתם. יתרונם של התאגידים הוא בכך שהם מאפשרים השגת יעדים אלו מבלי לפגוע בעקרון השוויוניות.

חסרונו העיקרי של השר"פ הוא בפגיעה הקשה שהפעלתו תגרום בעקרון השוויון של מערכת הבריאות הממשלתית והציבורית בישראל: התניית הזכות לבחור רופא בתשלום תייצר בתוך כותלי בתי החולים הציבוריים שתי רמות של מערכות בריאות - אחת לעניים ואחת לעשירים. הזכות לבחור תהפוך במהרה לחובה לשלם, מפני שזו תהיה הדרך היחידה שבאמצעותה ניתן יהיה לקבל שירות רפואי במערכת הציבורית מבלי להמתין תקופות זמן ממושכות. קיצור התור אשר יושג באמצעות השר"פ יהפוך במהרה למנגנון להארכת תור לאלו שאין ביכולתם לשלם בעבור הרפואה הפרטית. בחירת רופא בתשלום תטה את שיקול הדעת לגבי מתן הטיפול, וזמן נתינתו משיקול רפואי קליני לשיקול כספי של טובת הכנסת הרופא.

מזה שנים מצוי היקף המימון הפרטי של שירותי הבריאות בישראל במגמת עלייה והוא עומד כיום על 43% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות. כבר כיום, שיעור זה הוא מהגבוהים בעולם המערבי ומעיד על חיזוק הקשר שבין קבלת שירות רפואי והאפשרות לשלם בעבורו. במידה והפעלת השר"פ תותר, היקף המימון הפרטי בישראל יהיה הגבוה ביותר מבין כל מדינות המערב. התפתחות עצובה זו רק תעצים את הפערים החברתיים שכבר כיום מהווים את אחת החוליות החלשות של החברה הישראלית.

מתן היתר לבחירת רופא בבתי חולים ממשלתיים עשוי להוות תקדים אשר יגרוף גם מערכות חברתיות אחרות למתווה קלוקל של הפרטת שירותים חברתיים בישראל, שהרי אותם טיעונים התקפים להגנת הזכות לבחור רופא, עשויים להיות תקפים בהקשר של בחירת מורה בתשלום, בחירת שוטר בתשלום ואולי גם בחירת שופט תמורת תשלום. הטיב לנסח זאת בזמנו היועץ המשפטי לממשלה השופט אליקים רובינשטיין אשר בפסיקתו לעיכוב הפעלת השר"פ ביוני 2002 כתב: "יש לאחוז את השור בקרניו ולאמור דברים כהווייתם : חלק מרכזי, שלא לומר העיקר, בפיתוח רעיון השר"פ הוא הרצון לאפשר הכנסות יותר גדולות לרופאים - טיעון זה אינו מצדיק פגיעה קשה בשוויון שמערכת הבריאות הממשלתית מחויבת בה".

* גבי בן נון הוא פרופסור חבר במחלקה לניהול מערכות בריאות , אוניברסיטת בן גוריון.